מה לעשות, אני אוהב בריטים מאז שאני זוכר את עצמי. אופיים היובשני משהו, ההומור שלהם הטבול כולו בלשון המעטה, חיבתם לטיפה המרה ולכדורגל שהוא פאר יצירתם (טוב, גם שייקספיר) ויכולתם לזרוק בבת אחת הכל, את הרצינות המסתגרת שלהם, את קשיי חייהם ולהשתגע, להשתולל משמחה ולישון ברחוב 4 לילות כדי לצפות בקצה שמלתה של קייט בת ההמונים ההולכת להינשא לנסיך שיום אחד יהיה מלך אנגליה, כל אלה מעוררים בי אהדה ועניין עצום בהם ובמעשיהם. לכן ישבתי רתוק לכורסתי למעלה מ-16 שעות ולא החמצתי דבר מהשידורים הישירים של רשת SKY.

וכל מה שראיתי הזכיר לי מעשייה ישנה נושנה שבה אני רוצה לשתף את מי שקורא את דברי. 

ובכן, פרופסור לפילוסופיה הגיע להרצאה מצויד בעציץ ענק וריק ומספר קופסאות. מבלי לומר דבר הוא פתח את אחת הקופסאות, הוציא ממנה כדורי גולף ומילא בהם את העציץ. "האם העציץ מלא?" - פנה ושאל את הסטודנטים המופתעים. "כן", ענו במקהלה הסטודנטים השמחים להשתעשע במקום לאמץ את המוחות. ואז הוא הוציא מקופסה שנייה חצץ ומילא בו את החללים הריקים בעציץ שהותירו כדורי הגולף. "וכעת?", שאל שוב וקיבל מהסטודנטים תשובה חיובית. שוב פתח הפרופסור קופסה שהכילה חול ושפך אותו לתוך העציץ. "ועכשיו?". "כן", השיבו הסטודנטים. ואז הוציא הפרופסור מתיקו שני בקבוקי בירה ושפך אותם לתוך העציץ. הסטודנטים החלו לצחוק ושאלו מה פירושם של כל הדברים האלה. 

רק עכשיו החל הפרופסור לדבר. "כל מה שעשיתי מסמל את חיי האדם. כדורי הגולף הם הדברים החשובים בחיים: משפחה, ילדים, בריאות, חברים ואותם הדברים החשובים לאדם, אלה שיתנו משמעות לחייו גם אם יפסיד הכל. החצץ מסמל את הדברים הפחות חשובים: בית, עבודה, מכונית. והחול מסמל את כל השאר, דברים קטנים חסרי חשיבות. אם תשפכו לתוך העציץ קודם את החול, הוא ימלא את כולו ולא יישאר מקום לחצץ ולכדורי הגולף. אם תשקיעו את כל זמנכם ומרצכם בשטויות - לא יישאר מקום בחייכם לדברים החשובים באמת." 

כאן הפרופסור שתק והסטודנטים שאלו - ומה הן שתי הבירות?

"אני שמח ששאלתם, חייך הפרופסור. הן מראות שכמה שהחיים שלכם קשים, תמיד יש בהם מקום לבירה או שתיים." 

וזה מה שעשו אתמול מיליוני בריטים, גם קשי היום שבהם, בחתונתם של וויליאם וקייט. ורובם לא הסתפקו רק בשתי בירות.