הרבה אנשים אומרים שהם בעד הסביבה. כלומר הם בעדה, כל עוד זה אומר למחזר עיתונים, למחזר בקבוקים, להחליף נורות או לא לשטוף את האוטו בצינור.

לפי הגישה הזאת סביבה היא עוד ערך חברתי, כמו אסטתיקה, או כמו שלום או שיווין , החברה צריכה להחליט כמה סביבה מתפקדת היא רוצה, ואם האנשים התרגלו לחשוב שכדאי לנסוע במכונית, או לגור בפרברים, אז הסביבה כבר תסדר איכשהו. זו גישה של:

"אני בעד הסביבה, אבל...", או של "עסקים כרגיל"

הגישה האחרת היא גישה של קיימות. היא אומרת שבסופו של דבר , בתאריך לא ידוע בעתיד, (שהולך ומתקרב במהירות), אי קיום של חוקי הסביבה היא בעיה של המין האנושי, לא רק של חיות הבר.

אין "אבל". בלי קיימות אי אפשר לקיים שום דבר אחר.

חלק מאנשי הסביבה, אומרים שזו גישה קיצונית. שחייבים לספר לאנשים את מה שהם מוכנים לשמוע. שאסור לפגוע בנוחות שלהם יותר מידי רק בגלל שזה לא סביבתי. אל תפחידו את הלקוחות.

הגישה הזאת נסמכת על שורה של אימרות שפר שנראות הגיוניות בהקשר של חיי היומיום, החברתיים, אבל היא לא מאוד הגיונית בהקשר הסביבתי.

"צריך לדבוק בגישה מתונה" - אבל מתינות היא לא דבר קדוש, כשאריה רודף אחריך זה לא זמן להיות מתון. בלי מים כולם ימותו בצמא, בלי קשר להחלטות ממשלה.  בלי סביבה מתפקדת לא יהיו כאן חיים, לא משנה מה הדעה הציבורית לגבי זה תהיה.

"צריך לעשות פשרות" - נכון בחיים, אבל לא נכון בהקשרים של "הכל או כלום", אף אחד לא חושב שזה בסדר לעשות פשרות כשזה נוגע לבטיחות של גשרים לדוגמה. אין דרך שבה אנחנו יכולים להגיד לסביבה, "חכי רגע, כעת הבנו שטעינו ומעכשיו נתנהג יפה".

"ככה אנשים מתנהגיםבוחרים" - זה בדרך כלל שם קוד ל"אני חושב שככה נכון לחיות". אנשים יכולים להתנהג רק במסגרת הכללים שהטבע מאפשר להם. אפשר לבחור אם לעודד פרברים או לא, אבל אי אפשר לבחור לעודד פרברים וגם להנהיג תחבורה ציבורית יעילה.

זה לא אומר שצריך לנקוט באמצעים קיצוניים  אלא שהמטרות שלנו צריכות להיות נכונות. אין טעם ללכת על פתרונות שמורידים 10 אחוז מגזי החממה, אם:

1- הפתרון הזה מונע  מפתרון טוב יותר.

2 - בכלל צריך הורדה של 50 אחוז.

- הרצון לשמור בכל מחיר על דרך החיים המערבית הוא דעה קדומה שמובילה לא פעם לאנטי-קיימות. קודם יש לחשוב מה זה אומר חברה מקיימת, ורק אחר כך האם חברה זו או אחרת מצליחה לעמוד בזה. לא להפך.

אי אפשר לקיים קיימות "בתנאי שהיא לא תתנגש עם דברים אחרים". היא באה לפני כל ערך חברתי אחר, פשוט לפי הגדרתה - כשם שהזכות לחיים עומדת לפני כל זכות אחרת, כי מי שלא חי, לא יכול להנות מכל שאר הזכויות (אלא אם מחשיבים את הזכות להקבר בכבוד).

-  הקיום והתפקוד של הסביבה סביבנו זו כן שאלה של הכל או לא כלום. אם היא לא תתפקד - אנחנו לא נתפקד. כמו שאין חצי הריון אין חצי קיימות.