חמדנותם של אנשי הנדלן
על גבול כ'ס הוד השרון(מגדיאל) בקצה הרחוק של מגרש החניה לרכבת ישראל עומד לו עץ אקליפטוס ולו גזע עבה ומפוצל ,בן 102 שנה הוא העץ. שתלו אותו היהודים שברחו בזמן הפרעות ביפו 1926 באופן סרקסטי ניתן לומר החורש שניטה בא להעלות את ערך הנדלן העץ הוכר כעץ מוגן וכך התחיבו גם קברניטי רכבת ישראל ההתחיבות כללה תנאים של עד היכן תוכל לחתוך בשרשים(כיוון שמתחם התחנה בסוקולוב הוא במפלס נמוך יותר מהמפלס בו נטוע החורש. מכל החורש לפחות היתה איזו אמונה בציבור שהנה העץ הזה הנהדר בשפע ענפין ובצילו על שביל הטייסים העובר לצידו. והנה תמונת העץ ועליו המצהיבים וקליפתו המשילה עצמה ממנו לא כסימן להתחדשות אלא כציון רגעי הגסיסה האחרונים של סמל תרבות ונכס היסטורי. רק משום שעמד בדרכו של כביש המיועד לחבר את כביש 531 לר'ח סוקולוב כביש שעוקף בבירור את מגרש החניה של רכבת ישראל, שבכונת קברניטיה לקרות אותו בקומה נוספת כדי להיצמד לאותו מפלס של שארית היער שעוד נותר וגורלו להפוך לשטח נדלני יקר ערך בבעלות הוד השרון פלוס בעלות פרטית וככה ינגישו ויקישו נדלן בנדלן ובא לציון המלין(המילירדר במקרה זה)
ארכיון
תמונה קבוצתית משכון חצרות הדר ב' כפר סבא
 למזלי מצאתי את התמונה הזו בבית הורי, אינני זוכר את רוב הילדים המופיעים בתמונה , אבל כמה מהנפשות שסיפרתי עליהן אני זוכר היטב, בצד ימין למעלה אמי בבגד לבן מחזיקה את אחי גיורא, בשורה הקרובה של היושבים(ארבעה יושבים) השני משמאל, הילד בטרינינג הממצמץ בעיניו, סגולה שנחשבה אצלנו הילדים לכריזמה, אולי בגלל שהוא אף פעם לא ימצמץ ראשון, כי הוא כל הזמן ממצמץ, בשמש חזקה היה ממצמץ בשתי עיניו, ובצל , עין אחת תמיד היתה חצי עצומה, האמת שעכשיו אני מסתכל בתמונה אני תמה על הכריזמה הזאת, שהענקנו לו במתנה, בשורה השניה של היושבים השני משמאל זה דב ז'וקובסקי, השכן בבית המשותף שהיה צמוד קיר לבית שלנו, כבר אמרתי שבחצרו היו אוזים עיזים ותרנגולות, שהסתובבו בכל מתחם החצר, לעומת החצר שלנו שהיו בה עצי פרי , שני עצי גויאבה, אחת מזן אדום והשניה מזן לבן , איכותם היתה משובחת והפרי היה גדול מהרגיל, בחצר מאחור היו עצי שזיף אפרסק ושסק, והיתה גדר חיה עם פרי חמצמץ הנקרא פיטנגו, אותו דב ז'וקובסקי היה לו מזל רע ,שהיה נפצע ולמעשה בכל מקום שמישהו אמור היה להיפצע ,זה היה דב ז'וקובסקי, יום אחד קפץ מגג של מחסן בחצר של שלמה קורן , ופסולת של פח חדרה לרגלו, עד שראו את העצם, והוא כהרגלו ,היה מניח על הפצע בוץ, כמה זמן לאחר מכן שחקנו בקדמת חצרנו , ביושבנו על מדרכה שלא מזמן נוספה לחצר, לפתע הגיע ילד מהשכונה הסמוכה ,אריה גולדברג(אח של עמירם ) ובקש להצטרף , ואנחנו סרבנו כמובן , לא עברו שניות מספר , וא ותו אר יה גולדבר גכ הרים אבן מהמדרכת, לאחר שפגעה בראשו של דובי עוד הספיקה להתפצל ולפגוע גם בראשו של אחי גיורא, אצל אחי המאורע הסתיים בכאב ראש, ואילו אותו דובי ברח בזעקות לאחר שעה ראינו אותו חוזר והוא ספוג דם מראש ועד כף רגל אצלו זה הסתיים שאת עצמות ראשו חיברו בסיכות, ועכשיו היהלום שבכתר זה שעומד מופרש לפני שאר העומדים הג'ינג'י השמנמן שעד היום אני זוכר את כינויו בלבד : "חיציקול" שכל כך רצה להצטרף לחבורה , ואף שילם על כך מחיר יקר ,אבל כל זה כאמור ניתן לקרוא בתגובה שכתבתי בפוסט "השילוש הקדוש" ל fire fly ברקע רואים את המשאית של אבי מסוג דודג' שהיו מניעים בעזרת מנואלה, וזה היה הרכב היחידי ברחוב, מצד שמאל נראה לי כאגף הישן של בית חולים מאיר, כאמור פרק זה נועדה להבהרות ולקבל איזה מידע חזותי על אותה תקופה, ראשית שנות החמישים, שכונה נידחת בכפר סבא |
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך אילנה על ההתענינות הכנה, אם אני לא טועה, אז אני הוא זה שיושב ליד הילדה בשורה הראשונה,
זו אכן היתה סביבה קשה, וניהלנו לפחות פעם בשבוע מלחמות אבנים עם ילדי שכונת עמידר,
שהיו יחסית חדשים במחוזותינו, וכבר סיפרתי כאן על אריה גולדברג שבא משכון עמידר,
והפר את שלוותינו לתקופה ארוכה, כאשר ניפץ את ראשו של דב ז'וקובסקי שהיה שכננו בבית צמודה קיר,
שיהיה לך המשך שבוע בכיף יקירה ,
בידידות בחיבה ובהערכה רבה
אשר
מצד אחד אני שמח fire fly שיש לך סימוכין מרשמייך האישיים לסיפורב שלי על חיציקול,
אני מצר רק על הנסיבות והסבל שעברת, המראה הזה של ענן דבור ים שרדף אחרי חיציקול במעבה החורשה,
נראה לי אז כמו נבואה שחורה ,ואילולא היה מגיע לבית חילים(קופת החולים לא היתה עוזרת לו הרבה באותן השנים)
ספק אם היה נשאר בחיים, לי ולבני יש גם הסיון אישי בעקיצות דבורים ,
אבל זה סיפור לפעם אחרת,
תודה על השתתפותך הפעילה , שגם מעניקה עוד רובד לסיפור כי אז נוצרים צירופי סיפורים ,
כאילו סופרו ליד מדורת השבט,
שיהיה לך המשך שבוע מעניין יקירה,
בידידות בחיבה ובהערכה רבה,
אשר
שמח שאת לוקחת חלק בסיפורי,
ולי יש עדיין הרבה מה ללמוד ממך יקירה,
שיהיה לך המשך שבוע נעים ידידתי,
בידידות בחיבה ,
ובהערכה רבה אשר
תודה לך מכשופה, פעם חשבתי שלחיות הרבה שנים במקום אחד נחשב לתעודת עניות, כאילו המקום בחר בנו , ולא אנחנו את המקום,היום אני רואה את זה קצת אחרת , ואני גאה בהיותי בן כפר סבא מגיל שנתיים ועד היום,
ואם היתה לינ אפשרות בחירה נוספת , לא הייתי בוחר מקום אחר לגור בו,
ואת ככפרסבאית לאורך שנים בודאי תביני זאת,
שיהיה לך רק טוב יקירה ,
בידידות ובהערכהה רבה ,
אשר
תודה לך דבי יקירה, נכון שזה היה מזמן , אבל גם כה קרוב,
ואני שמח שאת מתחברת לסיפװרים,ומודה לך על הליווי הצמוד בתגובותייך וברגישותך
והאמפטיות הרבה שיש בך,
שיהיה לך המשך שבוע נעים יקירה ,
בידידות בחיבה ,ובהערכה רבה ,
אשר
תודה לך הדרור מספרת-סיפורים, אפשר גם לדפדף את דפי האלבום מעכשיו לאחור,וכשנגיע , לתמונות שהצהיבװ,
נוכל לשחרר אנחה ולומר היו אלו זמנים, אני לא יודע איך זה יהיה להתבוננן מפרספקטיבה של זמן , בתמונות המופיעות באינטרנט, אולי גם שם יהיה איזה אפקט של הצהבה, או של עצב,
שיהיה לך המשך שבוע נעים יקירה,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
מכבית עושה לי טוב הסיפור שלך עם הזקן, מתברר לי שאנחנו לא התמימים היחידים במחוזותינו,
ואני מתכוון "תמימים" במובן הטוב של המילה,עם ערכים של עבודה , נאמנות חברות, ועוד כהנה,
שהיום לא מחשיבים אותם , וחבל,
את מגפת השעלת אני זוכר היטב, גם אחי וגם אני חלינו בה,,
שיהיה לך שבוע טוב יקירה,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
,תודה לך שטוטית יקירתי, על התגובה החמה, ואת הלא נחשבת בעיני כבת משפחה,
נירה ואני התאהבנו ,כשהייתי בן 29 ,היופי במשך השנים הלך ופחת,
אגב ראית כמה אמי היתה יפה,
ואני שמח שהתחברת לסיפורים שאני מספר,
פשוט החלטתי שתמונות לא מספרות את הכל , אבל ביחד זה יוצר איזה נפח,
נוצר איזה עוגן של שייכות לתקופה ולחברה ספציפית,,שיהיה לך רק טוב בימים הקרובים ,,
בידידות ובאהבה יקירה,
אשר
בוקר טוב
איזה ילד יפה היית לא פלא שנירה התאהבה בך !
אתה מספר סיפורים לא פחות טוב מאשר מצלם צילומים
שלך
שטוטית
}{
אז הנה אני בתמונהומשמאלי חנהל'ה קטנה ממני בשנה אבל נולדה באותו יום, ובאותו חודש בשנה, והיא זו ששכנעתי לרוץ אתי בכביש חיפה,היא בתו של טוני, אב חד הורי, שכילד שמעתי שמועות שאשתו התאבדה, הם היו שכנים כמעט צמודים הדלת של ביתם נפתחה למזרחכאשר מהפתח היה גרם של שתי מדרגות, ואילו דלת הכניסה לביתנו,הובילה אליה מרפסת והיא פנתה למערב, הרומן עם חנהל'ה היה קצר, ביום קיצי אחד ישבנועל המדרגות שלמפתן ביתה , בחוץ החשיך כבר ,והילדה אכלה מצלחת גבינה עם בננה מרוסקת ,כשלפתע הפתיעה אותי, ומרחה לי על הלחי נשיקה, כמובן עם תערובת של גבינה ובננה,,יכול להיות שהיתה לה כונה טובה, את זאת לא אדע ,אך אני ברחתי משם כנשוך נחש, ובאותם ימים התקינו גדר תיל חדשה המפרידה בין חצר ביתי לחצר ביתה, ואחרי שניות מספר נתקעה בהני בגדר התיל, ולקח כמה דקות שלי זה נראה כשעות עד ששחררו אותי ואת אצבעי מהגדר הזו, אף אחד לא עדכן אותי על הימצאה,
אביה טוני, היה מזדמן לביתנו לעיתים קרובות, אינני יודע כיום אם זה היה בגללי ,או בגלל אמי שנחשבה לאשה מושכת,
אותי הוא בכל אופן הקסים במזגו הרך והשקט, בנוסף היה מצייר לי ציורים, הוא היה מצייר באופן מוזר, שלא כאחרים, שציירו קודם את תוי הפנים, הוא החל מהצוואר והידים, הצ'ופר השני היה שהוא השאיל לי את אופניו ,וכמו כל דבר הם היו גם זוג האופניים היחידי בשכונה, אבל גם האידליה איתו נקטעה בקיץ אחד עקב אירוע שלקחתי אותו קשה, היתה לו כלבת זאב
בחצר יום אחד לאחר שהמליטה אם אני לו טועה חמישה גורים ואז הורעלה הכלבה והועלו הגורים, וככה הייתי עד לגסיסתם בחצר, ויסלחו לי כל מביני דבר על ילדים אי אפשרה לעבוד,ומאותו יום כשהתנצלות נבטת בעיניו, ומבטי עונה לו למה עשית לי את זה, כי אני רואה בו אחראי לשבירת האמון ביננו, מאז גם הפסיק לפקוד את ביתנו, זמן מה נשארו ציוריו ולאחר מכן אבדו גם הם