למזלי מצאתי את התמונה הזו בבית הורי, אינני זוכר את רוב הילדים המופיעים בתמונה , אבל כמה מהנפשות שסיפרתי עליהן אני זוכר היטב,

בצד ימין למעלה  אמי בבגד לבן מחזיקה את אחי גיורא, בשורה הקרובה של היושבים(ארבעה יושבים) השני משמאל, הילד בטרינינג הממצמץ בעיניו, סגולה שנחשבה אצלנו הילדים לכריזמה, אולי בגלל  שהוא אף פעם לא ימצמץ ראשון, כי הוא כל הזמן ממצמץ, בשמש חזקה היה ממצמץ בשתי עיניו, ובצל , עין אחת תמיד היתה חצי עצומה, האמת שעכשיו אני מסתכל בתמונה אני תמה על הכריזמה הזאת, שהענקנו לו במתנה,

בשורה השניה של היושבים השני משמאל זה דב ז'וקובסקי, השכן בבית המשותף שהיה צמוד קיר לבית שלנו,

כבר אמרתי שבחצרו היו אוזים עיזים  ותרנגולות, שהסתובבו בכל מתחם החצר, לעומת החצר שלנו שהיו בה עצי פרי ,

שני עצי גויאבה, אחת מזן אדום והשניה מזן לבן , איכותם היתה משובחת והפרי היה גדול מהרגיל,

בחצר מאחור היו עצי שזיף אפרסק ושסק, והיתה גדר חיה עם פרי חמצמץ הנקרא פיטנגו,

אותו דב ז'וקובסקי היה לו מזל רע ,שהיה נפצע  ולמעשה  בכל מקום שמישהו אמור היה להיפצע ,זה היה דב ז'וקובסקי, יום אחד קפץ מגג של מחסן בחצר של שלמה קורן , ופסולת של פח חדרה לרגלו, עד שראו את העצם, והוא כהרגלו ,היה מניח על הפצע בוץ, כמה זמן לאחר מכן שחקנו בקדמת חצרנו , ביושבנו על מדרכה שלא מזמן נוספה לחצר,  לפתע  הגיע ילד מהשכונה הסמוכה ,אריה גולדברג(אח של עמירם ) ובקש להצטרף , ואנחנו סרבנו כמובן , לא עברו שניות מספר ,

וא ותו אר יה גולדבר גכ הרים אבן מהמדרכת, לאחר שפגעה בראשו של דובי עוד הספיקה להתפצל ולפגוע גם בראשו של אחי

גיורא, אצל אחי המאורע הסתיים בכאב ראש, ואילו אותו דובי ברח בזעקות לאחר שעה ראינו אותו חוזר והוא ספוג דם מראש ועד כף רגל  אצלו זה הסתיים שאת עצמות ראשו חיברו בסיכות,

ועכשיו היהלום שבכתר זה שעומד מופרש לפני שאר העומדים הג'ינג'י השמנמן שעד היום אני זוכר את כינויו בלבד : "חיציקול"

שכל כך רצה להצטרף לחבורה , ואף שילם על כך מחיר יקר ,אבל כל זה כאמור ניתן לקרוא בתגובה שכתבתי  בפוסט "השילוש הקדוש" ל fire fly 

ברקע רואים את המשאית של אבי מסוג דודג' שהיו מניעים בעזרת מנואלה,

וזה היה הרכב היחידי ברחוב, מצד שמאל נראה לי כאגף הישן של בית חולים מאיר,

כאמור פרק זה נועדה להבהרות ולקבל איזה מידע חזותי על אותה תקופה, ראשית שנות החמישים,

שכונה נידחת בכפר סבא