סוריאליזם ווריסטי (פיגורטיבי)
סגנון זה הוא ציור בטכניקה קלאסית, ציור אקדמי ופיגורטיבי שמציג דימויים מן המציאות בסגנון ריאליסטי אך צירוף דימויים חסרי קשר הלקוחים מן המציאות הפנימית של האמן או מן הדמיון שלו למכלול משותף יוצר מציאות סוריאליסטית כמו בחלום. הטכניקה היא נטורליסטית ואשלייתית עם דימויים בהקשרים לא מציאותיים או הזויים.
"משחק עגום", סלבאדור דאלי, 1929, שמן וקולאז' על לוח המאפיינים של ציוריו הסוריאליסטיים: אווירה של תחושה פנטסטית. א. ציור ריאליסטי, בהקשרים בלתי הגיוניים. ב. תיאור פרטי פרטים, קטנים בממדיהם. ג. נושאים לא הגיוניים: עולם של חזיונות. ד. תעתועים של הטעיית העין. ה. תיאורי אכזריות. ו. חשיפת יצרים מודחקים בתת מודע מוטיב חוזר בציוריו של דאלי הוא הראש שמופיע בד"כ במקביל לאופק, מתבונן למטה ועיניו עצומות כאילו הוא בטראנס. דאלי חש הזדהות איתו.
התמדת הזכרון, 1931 ב"התמדת הזכרון" הראש מופיע במרכז, במישור הקדמי, על החוף. בעוד שב"משחק עגום" מופיע הראש ממש במרכזה של התמונה מצד ימין. בצד הראש הצף שיש לו איכות של נמסות ורכות אפשר למצוא חרק ענק שנראה כגמל שלמה (בטבע נאכל גמל שלמה הזכר על ידי הנקבה מיד לאחר ההזדווגות). אם ב"משחק עגום" דבוק החרק לפניו של האמן, בדיוק באזור הפה הרי שב"התמדת הזכרון" אין אחד אך יש תיאור חרקים קטנים ורבים. החרק מסמל את הפחד מפני חיסול וסירוס. פחד מפני המין הנקבי ופחד מפני האקט המיני הגורם לחיסול הגבר. דאלי גם מרגיש בעקבות האימה מהמין – בושה: ב"משחק עגום" בפינה הימנית התחתונה מופיע נער שמסתיר את פניו. הוא נשען על גבר מזוקן. ידו מושטת קדימה מכוסה דם. גם מכנסיו נוטפים דם. מצד שמאל צייר אישה כמו פסל על כן כשידה הענקית פשוטה קדימה והשניה מסתירה את פניה. לידה נער כושי שמושיט כלשונו של דאלי: "אבר מין מאובן". הפחד מפני הסירוס מתבטא כך: הנער הכושי מפחד מהאישה המסרסת ושני הגברים למטה מייצגים את אלו שכבר נפגעו בגופם. דאלי מראה זאת על ידי הדם השותת והסתרת הפנים, והכושי שמסמל את הסירוס בכך שהוא מעביר לאישה את אבר המין רב האון שלו. האישה בציוריו היא תמיד כלי קיבול.
דאלי, "קניבליזם של סתיו" , 1936, שמן על בד הציור מתייחס למלחמת האזרחים בספרד, והוא משמש כביקורת פוליטית של האמן על המלחמה וכמטאפורה חזותית לאומה שהתפצלה באלימות נגד עצמה. מתוארות 2 דמויות בחצי גופן העליון. הדמות הימנית פוערת את פיה הענק כדי לבלוע את ראשה המוארך של הדמות השמאלית שחרקים נוגסים בה. הפירוט הריאליסטי של כלי האוכל מדגיש את אכזריותן: הן חותכות ופוצעות זו את בשרה של זו. שולחן ירוק ללא רגליים מתמזג עם המישור השני שהוא נוף מדברי שטוח מואר באור מסנוור ומאיים. ברקע נוף הררי וכפר נטוש. בשמיים ענן ענקי המבשר סערה ובו מופיע ראש של שור שמסמל את ספרד. דאלי משלב בקומפוזיציה צורות נוזליות ודמיוניות בחיבורים בלתי הגיוניים, אבל עובד בטכניקה ריאליסטית שמזכירה את הציור ההולנדי במאה ה-17 בעיקר בתיאור קליפת התפוח הקלוף והלחם העבש שמזכירים ציורי "טבע דומם". האווירה היא של תחושה קשה, ניכור ודה-הומניזציה כפי שהם קודחים בדמיונו של דאלי. הקומפוזיציה עמוסה במצבים של "הטעית העין" שמקשים על פענוח המתואר. הדימויים הם אסוציאטיביים, הם ביטוי לעולמו הפנימי של דאלי ושל יצרים ואיסורים מודחקים, יחד עם שמירה על טכניקה וחוקי ציור קלאסיים ועבודת מכחול מלוטשת. , האלמנטים הסוריאליסטיים ביצירה: עיסוק באלימות וביטוי עולם פנימי של יצרים מודחקים. דימויים אסוציאטיביים, נזילות חפצים, פירוק הקשרים יחד עם שמירה על חוקי הציור הקלאסי. שם היצירה מתעתע ומבלבל. אין קשר הגיוני בין קניבליזם לעונת הסתיו. דימוי ביומורפי מורכב לשתי הדמויות שהן מטאפורה חזותית לספרד שמשמידה את עצמה במלחמת אזרחים. אבסורד בצירופים הלא הגיוניים, למשל: גוף הופך לרהיט. ענן לשור וכדומה. חרדות הקשורות במין ומוות, במיוחד בחרקים הנוגסים בדמות. הנושא העסיק את דאלי רבות.
דאלי, שינה, 1937, שמן על בד דאלי ראה את השינה בדמות מפלצת נתמכת בקבי הליכה. קבי ההליכה תומכים בדמות רפאים ומופיעים ברבים מציוריו. מקורם בילדותו של דאלי בתקופת שהותו בביתו של סניור פאצ'י. דאלי רואה בקביים שני סמלים: האחד חברתי – סמל לחברה, שעם היותה חברת שפע, היא חלשה וזקוקה לתמיכה, והשני פילוסופי – בצורתו של הקב רואה את משמעות החיים והמוות, סעד לתחושת אי השלמות המדומה שמקננת בו. הראש המפלצתי ונטול הגוף נסמך באין ספור קבי הליכה המגביהים אותו מעל פני הקרקע ואף תומכים בכל אחד מחלקיו: שפתיים, אף, עיניים. דאלי כינה אותם: "סמוכות עץ הלקוחות מהפילוסופיה של דקארט. בדרך כלל הן משמשות משענת לשבריריותם של מבנים רכים"
מאמרים:
מגריט - אודות
ניתוח יצירה: הזמן הקפוא
ניתוח יצירה: אונס
"הרוח והשיר" או "זו אינה מקטרת", רנה מאגריט, 1928, שמן על בד מגריט דן בבעיית היחס בין האובייקט עצמו לבין ייצוגו על הבד. זו באמת לא מקטרת אל רק ציור מאד מדויק שלה, וגם נתן לה שם שאין בו כל רמז למקטרת שהופך את התמונה לחידה שמטרתה להסב את תשומת לב הצופה להבחנה בין עולם התמונה, עולם המציאות ועולם המילים. הכתב משמש לשם בחינת המציאות ושם דגש על בעיית היחס שבין האובייקט לייצוגו על הבד, ובין המילה לתמונה. הסוריאליזם מערער על הקשרים המקובלים ורוצה ליצור צירופים חדשים הנובעים מהתת מודע.
|
.jpg)
