באוטובוסים,משאיות,טנדרים,ג'יפים,בוגי,אופנועים,סירות מפרש,סירות מנוע,סירות קנו,קייק והרבה ברגל,חרש הכותב את צפון-מזרח ברזיל בחיפוש אחר פיסת חוף להתיישב בה.הכתבה הבאה מגוללת את מסעותיו ב"חופי השמש השוקעת" הנמתחים מערבית לפורטלזה  (FORTALEZA)ׁ, בירת מדינת סערה(CEARA),עד לסאו לואיז ((SAO LUIS–בירת מדינת מריניאו MARANHAO))."חופי השמש הזורחת" נמשכים מפורטלזה מזרחה לכוון מדינת ריו גרנדה דו נורטה (RIO GRANDE DO NORTE) אך הכותב לא הגיע אליהם מפני שמצא את מבוקשו בצד השקיעה...

לאחר נסיעה של כ-8 שעות מזרחה מסאו לואיס מגיעים לעיירה בהרינייסBARREIRINHAS )) המשמשת כשער כניסה עיקרי לפארק החולות "לנסויס מרנייס"( LENCOIS MARANHENSES-"הסדינים של מדינת מריניאו" )

האוטובוס מתחכך בדיונה ועוצר לא רחוק ממנה.

שני ילדים,ציידי תיירים מובילים אותי לאיזו פוזדה(בית הארחה).אני נמשך לזאת שממול ומוצא חדר מעולה על גדת נהר פרגיסאס ((PREGUICAS.

סיבוב התמצאות בעיירה לוקח כמה דקות,מסעדות ובארים על הגדה,הדיונה שנגענו בא בכניסה יושבת באמצע ומשמשת  כגן ציבורי  הנשפך אל הנהר .אנה-קריסטינה,החיוך שלה ומיקסר סגורים בתוך דוכן קטן,שם היא מכינה  את המשקה החביב עלי "גוארנה די אמזונס"

GUARANA DE AMAZONAS) מכיל אבקת וסירופ גוארנה, ממריץ טבעי למי שלא שמע,אגוזי קשיו,בוטנים,קרח ופרי לפי בחירתכם-בננה,פפאיה או אבוקדו או שילוב של שלושתם אם תרצו..)

ותוך כדי עונה על שאלותיי ומספרת על משפחתה שגרה באמצע הנהר במקום שנקרא ווסורס(VASSORAS).

ספינת הבוקר היורדת בנהר עד ל"אצ'ינס"(ATINS)-הכניסה האמיתית אל הפארק,יוצאת ומשאירה מאחוריה את סימני הציביליזציה לטובת יער ומנגרובים משני הצדדים .מאחורי אחד העיקולים דיונה ענקית מבקעת את הקיר הירוק .ווסורס.אני היחיד שיורד.שתיים וחצי בקתות,אני פונה אל זו השייכת  להוריה של אנה-קריסטינה.

בפינה נידחת מעין העולם על שפת הנהר בתוך מרחבי דיונות חובקות אגמים קטנים,הנמשכות עד לים,התמקמו הזוג ותשעת ילדיהם.אין להם בקתות אירוח מפני שהתיירים היורדים בנהר פניהם אל אטינס.

הערסל שלי נתלה במסעדה ועובר שבוע עד שהוא מקופל בחזרה.

לילה יורד מהר.ירח מלא מאיר דיונות רכות ואגמים מכושפים,קרפדות ענקיות חוצות את החולות בדילוגי קנגורו ,פרות לילה משוטטות וצלליהן נמתחים על חמוקי הדיונות,קבורה(CABURE)-ינשופי חולות קטנים(מקננים בתוך מחילות שהם חופרים בחול) משמיעים את הקולות המוזרים שלהם.

לילה ראשון-בערסל עם רשת היתושים המיוחדת לפרישה על ערסל וסאונד חזק של טבע אני מנסה להירדם.קבורה הבית מתמקם מתחתי ומקרקר במקצב מונוטוני.

בוקר.ירח מלא יורד מצידו האחד של הנהר ושמש מלאה עולה מצד הים.מתעורר לקולות גירוף וציוצים.נאוברטו האב עסוק מהשעות המוקדמות ותוכים קצוצי זנב מקימים את המולתם באזור המטבח.

הילדים קמים ,כל אחד למשימתו ללא הרבה דיבורים.משאבת מים,מריצה,מגרפה,ידיים,את חפירה,הקבורה הולך לישון. היום מתחיל.מחכים לאורחים שישאירו קצת דיניירו.יאכלו דג ושרימפס,יאכילו את הקופים הקטנים בבננות,ישתו מתוך קוקוס,יעלו על הדיונה להצטלם ויחזרו אל הסירה שלהם.

אנה-לוסיה האם, בפינת עבודת היד שלה,לוקחת על  בתיה עוזיאל בגדול- תיקים,כובעים,סנדלים,וילונות,סינרים, מפות,מברשות,ערסלים,סלסילות,,בית חרושת לעבודות יד. עם הרבה דמיון וכשרון היא הופכת עלי דקלים בשילוב עם זרעים שונים או פותחני פחיות בירה לאין סוף אביזרים שימושיים.

הרהור היום-יש אדם שהוא תבנית נוף מולדתו ויש אדם שהוא תבנית משפחתו ויש אדם שהוא תבנית עולמו ויש את נפש האדם, שהיא חופשייה מטבעה לפני שיצקו אותה אל תבנית כלשהי.

כל יום מוקדש לסיורי דיונות,טבילה באגמים וטיולי מחשבות.למעט בקתות דייגים המסתתרות בין קפלי החולות,אין עוד סימני אנוש או תרבות וההיתקלויות היחידות הן עם זוגות סיקסקים היסטריים משהו... בהתקפות עזות הם צוללים וממריאים מחדש כמה סנטימטרים מעל לראשי,בציוצי מחאה מסמנים לי שנכנסתי לשטח הקינון שלהם.הקן הוא סתם גומה בחול ויש הרבה חול וכנראה הרבה קינים מפני שברגע שאני יוצא מתחום ההפגזות של זוג אחד אני נכנס לתחומם של זוג אחר וכך אני מגורש מדיונה לדיונה ומאגם לאגם.

חוץ מהציפורים התוקפניות האלה, נפגש עם אנפות,שחפים,ינשופי חול,עייטים ולהקות  גוארה   (GUARA)-אדומות, הציפור הכי מצולמת בגלויות האזור.

אחרי שבוע אצל המשפחה המקסימה הזאת אני עובר ליישוב הקרוב-קבורה ,על שם הינשופון ותחנה אחת לפני אטינס בפתח הפארק.קבורה לא תהייה כאן עוד הרבה שנים.

בקתות הדייגים ומספר הפוזדות ממוקמות על לשון יבשה חולית בין שתי לסתות מים חמדניות-מצד אחד שפך הנהר ומצד שני האטלנטי.שניהם מקטינים ומצמצמים את האדמה שביניהם.

רוחות עזות עוזרות למים במשימתם לסקל את תכניות האדם בקשר ליישוב הקטן הזה.

אחר הצהריים בחור מאטינס לוקח אותי בסירה שלו הנראית מנוקבת ומחורצת למשעי,להכיר את הכפר המדובר ולהראות לי שטח אדמה שהוא מעוניין למכור.כבוגר חיל הים אני מציע לו את שירותי כהגאי בזמן שהוא לא מפסיק לרגע להוציא מים מהתחתית בעזרת חצי בקבוק פלסטיק..אנחנו מתחלפים בתפקידים כאשר ההגה נתקע לי בחול ויוצא מתושבתו.

באמצע הדרך בין אטינס לקבורה עוצרים במנדקרו ((MANDACARU,עוד כפר דייגים קטן,כנסיה,בר,מכולת ומוקד למכירת דגים ושרצי ים.אבל יש גם אטרקציה,אפשר לעלות בתוך המגדלור לתצפית על כל האזור מגובה שלושים מטר.

אטינס,כאן מתחיל פארק החולות שהוא הגרסה הברזילאית למדבר,אבל מדבר מיוחד מלא מים.לפחות שישה חודשים בשנה ,בעונה הגשומה(ינואר-יולי) נאגרים מי הגשמים בין הדיונות הלבנות לאגמים מתוקים וצלולים,בכחולים וירוקים קריסטליים,המזמינים להתגלגל לתוכם ממרום החולות(תמונה מספר 131864).הפארק משתרע על גבי 1550קמ"ר של דיונות,לגונות,אגמים ורצועת חוף של שמונים ק"מ.(תמונה מספר 1892-2)

נהר פרגיסס נשפך אל הים פעמיים,שפך אחד בכניסה לכפר,אך קצת מעליו הנהר ממשיך לזרום מערבה ומתחבר שוב עם הים בהמשך.נוצר אי בין שני השפכים(תמונה מספר 140306-2).

מתמקם בביתם של דון פדרו ואשתו מריה.

דונה מריה מכינה את שולחן ארוחת הבוקר מסביבו מפוזרים עלי דקלי קוקוס לעצירת מעוף החול.בכל אופן לאחר טיול ממושך בצפון מתרגלים לתבלין המקומי-חול מפוזר באקראיות על גבי כל מאכל..

האכסניה של פדרו מלאה,נוודת ברזילאית מהדרום מחלקת אוהל מאחורי חדרי עם שווצרי לבנבן,שני גרמנים צמודים לחדרי מצידו האחד ושתי גרמניות מצידו האחר,שני בחורים מסאו פאולו בחדר האחרון.

בזוקה,הבן?האח?אולי רוח הקודש, מדריך את הגרמנים אל תוך הפארק,אני מדריך את עצמי לעוד היכרות עם הכפר וסביבותיו.

בערב מתאספים לארוחה כל הנוכחים,שני הגרמנים חרוכים למדי,שתי הגרמניות,הייקי ואמילי מעמיסות בירות כיאה לשתי בווריות, הייקי מספרת שחיתה בישראל שנתיים ומשתפת אותי בביקורת החריפה והנכונה שיש לה על המצב בארץ.כאן בסוף העולם אצל פדרו כל "המצב" הזה נראה מגוחך ופאתטי אפילו יותר ממה שזה נראה שם ,ערמות אנשים מוטרפים ומכורים לאלימות ומלחמות על רגבי אדמה קדושים.

עוד ועוד בקבוקי בירה מתרוקנים ,דון פדרו מצטרף לשולחן ומזהיר אותנו ברצינות גמורה למקרה שנצא לשוטט בלילה בחולות הכפר החשוכים,יש באטינס איש-זאב (LOBOS HOMMEM)..

עם כל כך הרבה בירות מהולות בדמי אני לא בדיוק מבין אם זה כלב שהופך בלילה לאיש או שמה זה איש שהופך לכלב או זאב,בכל אופן מה שברור זה שרצוי להימנע ממפגש איתו שזה כנראה דבר מאד לא נעים ואף מסוכן....

שני הפאוליסטים ,טיפוס נוסף ואנוכי סוגרים עם בזוקה על טרק של יומיים אל תוך החולות .

לפנות בוקר יוצאים מאטינס לכוון "ביישה גרנדה"BAIXA GRANDE) )הנמצאת אי שם בעומק הפארק.

פאולו,אמרסון ,לואיז ועבדכם הנאמן,כולנו בעקבות הגמד השרירי והבלתי מסטלבט לחלוטין.

זריחה מתחילה כאשר אנחנו עוברים ליד "קנטו דו אצ'ינס"CANTO DO ATINS) )הקצה המרוחק והנפרד של הכפר.כמה בקתות דייגים והמסעדה המפורסמת בשרימפסיה של דונה לוזיה.

הבקתות מוארות בבק לייט מתגבר והופכות מצלליות לקש,עץ,ענפים,גדרות.עננים גבוהים הופכים וורודים וכתומים,כמה דקות של צבעים משתוללים בשמים ומתחיל טפטוף שהופך לממטרים עזים.מולנו קשת בענן מושלמת ,מהים ואל תוך החולות.

הליכה קצרה על שפת הים מביאה אותנו אל תחנתנו הראשונה שם אנחנו מרטיבים את עצמנו מחדש,הפעם בתוך "מפלי ישיבה" סלעים שחורים על שפת המים.יושבים עליהם ומקבלים על הראש והכתפיים זרם חזק של מים מתוקים המגיעים מכוון הדיונות.

ממשיכים דרומה אל תוך החולות.עד הצהריים הולכים בתוך הגלויות שראיתי בסאו לואיז –דיונות ענק ואגמים צלולים ביניהן,מישורי עשב עם ציפורים וחיות משק ללא משק רועות במרחבים.פריחות נמוכות בצהובים, וורודים ולבנים.שפיריות צבעוניות,לטאות וחרדונים.

עוצרים לתחנה נוספת לפני  ביישה גרנדה,אגם ענק שמימיו יכלו להיות המקור להמצאת המילה "צלול" בתוך דיונות צחורות הנשפכות בתלילות אל תוך המים.מתגלגלים כילדים וצונחים אל הקרירות השקופה.

עוצרים שוב ושוב את הבזוקה הממהר לפנינו,רוצים לטבול עוד ועוד במקווים הנדירים האלה .כולנו נפרשים מסביב ומכוונים מצלמות לתפוס זוויות מוצלחות של מים ,חול,שמיים ושלדי גזעים של עצים שפעם לבלבו פה עד שכוסו בחולות ועכשיו נחשפו מחדש.טיפוס וירידה על עוד כמה דיונות ומגיעים לבקתה שוממה מוקפת גדר ענפים.

ביישה גרנדה.איך צריף עלום באמצע מדבר זכה לשם?לאל פתרונים.

בעלת הבית שמסתבר שעל קיומה בנידחות הזאת הייתה מבוססת ההנחה שנזכה כאן לארוחה כלשהי

פשוט הבריזה והשאירה אותנו ואת הרעב שלנו לחסדי האל-זה עם הפתרונים.

בזוקה תולה את הערסל שלו על עץ קאג'ו ונעלם מאחורי איזו דיונה ללא מילה.

אין לנו מה לאכול.אמרסון העירוני להצחיק מוציא קיט חירום לשורדים בטבע,חדש ובתול בתוך עטיפתו, ולראשונה בחייו מחבר קרסים ומשקולות לחוטי דייג.נותן חוט אחד ללואיס ושניהם מטילים את חוטיהם אל נחל קרוב.לא עוברות שתי שניות ושניהם שולפים דגים קטנטנים.החוטים מוטלים שנית ומוצאים מיד עם דג מפרפר.שניהם דגים בקצב לא יאומן.דגים קטנים ותמימים נחתכים לפיתיונות עבור גדולים יותר,תמימים גם הם ולא עובר זמן רב עד שנערמת לה ערמת דגים קטנה .אל שמחת הניצולים שלנו מצטרף בזוקה שכמו שנעלם ,כך הופיע מחדש ובידיו קבוצת דגים משלו שקנה השד יודע איפה...מסתבר שאנחנו לא לבד בשממה .

מיד הוא מכין מדורה ועושה אסדו לכל הדגים שקיפחו את חייהם למען הצלת חיינו.

לילה קצר על החול במרפסת הבקתה מתחת למיליוני כוכבים כמו שאפשר לראות רק במדבריות ללא שום תאורה מלאכותית קרובה.השקט נפסק רק כשהתרנגולות של הגברת מתעוררות הרבה לפני שהשמש מראה סימן בצד הזה של העולם.קמים ומתארגנים להליכה חזרה לפני זריחה.

מגיעים אל הים ושוב אל המפלים הקטנים למסג' כתפיים וגב.

החלק האחרון של המסע,קנטו דו אטינס כבר נראה ברקע .ברגליים כושלות ושרירים תפוסים בתחתיות כפות הרגליים הלא מורגלות להליכה של 54 ק"מ בחולות ללא נעליים או סנדלים או משהו(לא פרקטי), מגיעים לבסוף, שופכים דליי מים האחד על ראש השני במסעדה של דונה לוזיה ומתעלפים ליד השולחנות עליהם יוגשו הקמראו המפורסמים בכל האזור.השרימפס הכי טעימים בעולם.היא כמובן מסרבת בכל תוקף לגלות מה היא עושה להם.החסילונים הענקיים נחתכים באמצע ומבושלים ברוטב סודי..מוגשים עם אורז ושעועית כמובן וגם קיש תפ"א ועגבניות בשמן זית

בחזרה אצל פדרו לתוך הערסל וללא שימוש ברגליים למשך שארית היום...

לאחר יום אסיפת כוחות כולנו מתפזרים.

ממשיך מזרחה ב 4X4 מאטינס דרך המנגרובים עד בהרינייס ומשם אל התחנה הבאה-פאולינו נביPAULINO NEVES)).מוצא חדר אצל זוג חלוצים מודרניים שעזבו את כרך סאו פאולו ובאו

להתיישב ביישוב הנידח.ריקרדו הארכיטקט תכנן בית בצורת טבעת,חדריהם פונים פנימה אל פטיו מוגן מחולות נודדים ורוחות,מאחור שני חדרים להשכרה ,פונים אל הטבע.

לאחר ארוחת בוקר מוגנת חול נודד ,מתערסל ומתמסר להגיגי קרישנמורטי,לשקט ,לציוצי הציפורים,פעיית עיזים וצופה בתנועה המעטה הכוללת בעיקר לטאות וחרדונים.הכול רגוע..

הכפר,שהוא מעין אקסטנשן לפארק החולות חוזרים על עצמם המראות האופייניים בכחולים,ירוקים ולבנים.יש גם נהר ואפשר לשכור קייק.זה מה שאני עושה למחרת.

לקראת ערב,על החוף,פרות ועדרי אדם צועדים לכוון הדיונה הגבוהה ביותר לצפות בשקיעה.לא בטוח שזו גם מטרת הפרות,בכל אופן הן הולכות באותו כוון.עירונית אובססיבית שקלטתי כבר קודם באכסניה מתלוננת נואשות על כך שאין קליטה בחור הזה,מנסה לנצל את הגובה לתקשור בסלולרי שלה ושוב מביעה אכזבה בליווי תנועות ידיים מוגזמות..בשקיעה המרהיבה נפרד מפאולינו נבי על אגמיו ודיונותיו.קרישנמורטי מנקר לי בראש."חופש מהידוע" הוא חברי הצמוד והמעמיק למסע זה.

שיעור היום-לא לעשות פעולות מתוך חיפוש אחר תענוגות.יש לחפש סיבות אחרות לכל פעולה שלא תהיה.תענוגות נועדו לסתום את בור הריקנות הקיומית הבסיסית והם כמובן אף פעם לא מספקים, מסתיימים וגורמים לאכזבה וחיפוש אחר תענוגות נוספים

עמידה בזמנים זה לא הצד החזק של הברזילאים,זה ידוע.הפעם למרבה הפלא, הטויוטה שאמורה לאסוף אותי ב-05.00, מופיעה חצי שעה מוקדם יותר וארוחת הבוקר שריקרדו הכין בחביבות נשארת על השולחן.הדרך לטוטויהTUTOIA)) מול זריחה מתהווה נראית קסומה בבוקר זה.השמים מרוחים בצבעי פסטל על עננים ארוכים ושטוחים וצללים כהים הופכים בהדרגה לדקלים.בוריצ'י,קרנאובה ועצי קאג'ו.

לאחר כשעה מגיעים לתחנה מרכזית טוטויה.העיירה נראית כמו שום דבר מיוחד.השעה שש והאוטובוס לפרנאיבהPARNAIBA))שהוא למעשה הסיבה העיקרית למעבר במקום הזה,יוצא רק בעשר, משאיר קצת זמן להסתובב בעיירה.לא רחוק מהתחנה, שוק קטן עומד להתעורר.

חוף הים עמוס סירות דייגים שחזרו מלילה על הגלים.כעת מתרחשת פעילות דייגית ענפה,מוציאים דגים וסרטנים מרשתות ומעלים סירות אל החוף הזרוע בקבוקים שבורים וזבל מגוון.

הנסיעה הקצרה לפרנאיבה כוללת את היציאה ממדינת מריניאו ומעבר אל שכנתה פי-יא-או-איPIAUI.

מדינת פייאואי נמצאת ברובה אינלנד ויחסית לשאר מדינות הצפון בעלות מאות הקילומטרים של חופים,לפייאואי רצועת חוף קטנה של  כ-70ק"מ  בלבד אבל עם אטרקציה גדולה."הדלתא של אמריקה".

נהר פרנאיבה נשפך מעבר לעיר הקרויה על שמו ויוצר לגונות,איים ומבוך של מים מתוקים הנשפכים אל המלוח הגדול.

התחנה הבאה כבר נמצאת מעבר לגבול המזרחי של פייאואי,במדינת סערה((CEARA.

קמוסין( (CAMOCIM משמשת נקודת מעבר ממנה אפשר להגיע לג'ריקואקוארהJERICOACOARA) ). ג'רי-כפי שהוא נקרא בחיבה, חבוי בין חולות על שפת הים כשעתיים נסיעה מקמוסין

הכפר הוא מעין מקבילה ברזילאית לנואיבה ועבר בעשור האחרון את אותו תהליך "ציוולוץ".

מכפר דייגים קטן, אוטנטי וסמוי מהקידמה, שמשך אליו נוודים,הרפתקנים והיפים(מי שלא יודע מה זה –שישאל את הוריו-היתה פעם חיה כזאת) שהגיעו אליו ע"ג חמורים מהעיירה ג'יג'וקהJIJOCA  הסמוכה,הפך לכפר תיירות ,חביב על ברזילאים וזרים כאחד.שבילי הכפר אמנם לא סלולים אך משני צידי

החול פזורים עשרות בתי הארחה,חנויות,אינטרנט-קפה (ללא קפה),מסעדות ומלונות,אפילו ברמת ארבעה כוכבים-שזה המון במדינה שמרבית אזרחיה חיים ברמת עשירית כוכבון.

ג'רי נחשב היום אתר ווינד-סרף וקייט-סרף מהידועים בברזיל.רוחות עזות מנשבות בחופי הצפון בעונה היבשה (יולי-ינואר) ומושכות אל האזור את המכורים לספורט הימי-אווירי הנהנים מקילומטרים של חופים נטושים ונטולי מכשולים.

 כל יום לאחר שמרבית המבקרים בכפר עלו אל הדיונה הגדולה שעל שפת הים,צילמו את השקיעה ואת הנערים הקופצים מעבר לשפתה תוך כדי מספר סלטות באוויר,הם יורדים אל מעגל הקפוארה בהמשך החוף וכשצבעי השקיעה

נמוגים אל תוך החשכה ,ממשיכים אל דוכני האלכוהול ומיצי הפירות,אבל רגע,לפני שנסחף לגמרי לתענוגות ג'רי,נריץ קצת את הסרט אחורה....

כעשרים ק"מ על שפת הים לאחר שיצא מקמוסין וחצה את נהר קראו, נרד מהטנדר בטאטאג'ובהTATAJUBA)   )(תמונה מספר 0094). הכפר שכנראה יתחרה בג'רי תוך שנים ספורות,שהרי הקידמה מתקדמת בצעדי ענק ואוהבת להפוך כפרי דייגים סמויים ופרימיטיביים לאתרי תיירות מייצרי ממון, נמצא כרגע בתחילת התהליך שישנה את פניו לעולמים.כבר לא צריך חמורים כדי להגיע לטטג'ובה.בינתיים הומצאו 4X4,בוגי,טרקטורונים ואופנועים ועם אחד מהם אפשר לנוע בחולות בשעת השפל עד בואך טאטאג'ובה.

דייגים הרבה כבר לא נשארו,הדור הצעיר מעדיף לחפש את עתידו בקמוסין, ג'רי או סאו פאולו מאשר לבלות את לילותיו על גבי סירות רעועות הדורשות טיפול תמידי ומתנדנדות כקליפות קאג'ו על גבי הגלים הגבוהים.בנוסף לעובדה שגם אוכלוסיית הדגים די הצטמצמה בשנים האחרונות הודות לדייג מאסיבי,ויש

לילות עם שלל מועט המספיק בקושי להאכיל את המשפחה ולא מאפשר רווח ע"י מכירת עודף דגה.

בכפר יש כרגע רק שתי פוזדות, וה"מרכז" כולל כנסיה,בר וסופרמרקט קטן שנפתח ממש לאחרונה.החופים נטושים.את בתי הבוץ מחליפים לאט לאט בתי לבנים.

טטג'ובה נחשבת היום כאטרקציה לתיירי ג'רי בזכות האגם הגדול המוסתר בין דיונות כשלושה ק"מ מהכפר."דיונות המשפך" הנקראות כך על שום צורתן המעוצבת ע"י הרוחות העזות הנושבות תמיד מאותו כוון ויוצרות מעין משפכים ,אוגרות בתקופה הרטובה את מי הגשמים ואז הן נראות כמו "לנסויס מרנייז" .  לאחר סיבוב על הדיונות פורקים רכבי הבוגי את התיירים אל ה"ברקות"- מסעדות המגישות דגים טריים ופירות ים.בזמן ההמתנה לדגים הניצלים על גחלים אפשר להזמין בירה או קאיפיריניה,לצנוח אל תוך אחד מהערסלים בתוך המים ולצנן את הראש והישבן בו זמנית.

האגם "לגואה דה טורטה"LAGOA DA TORTA ) ) אורכו כ24  ק"מ ובעונת הרוחות פוקדים גם אותו זני המעופפים הרטובים למיניהם.גם כאן כבר ניתן לשכור ציוד קייטסרף ולעופף בין שתי גדות האגם-דיונות מצדו האחד והרבה ירוק מצידו השני.

בשלב זה הצטרף אלי למסע גיא אחייני האהוב ויחד יצאנו מטטג'ובה אל ג'ריקואקוארה.

בדרך חוצים נהר על גבי "מעבורת" שם קצת גדול לקרש הזה שהרכבים עולים עליו,שני בחורים דוחפים אותו בעזרת מוטות אל הגדה ממול שם הרכב יורד מצידו השני.

הנהר נמצא בתחתיתו של היישוב גוריוGURIU)  )שרוב תושביו,למעט אלה שדוחפים קרשים,עדיין מתפרנסים מדייג .את השלל הם מוכרים לכפרים משני הצדדים-ג'רי וטטג'ובה.

ג'רי אחר הצהריים, כמו על פי  הוראה סמויה ,מכל הכוונים אנשים מתחילים לטפס על הדיונה הרובצת לאורך החוף.למעלה המחזה קצת סוריאליסטי,עשרות אנשים עומדים או יושבים בשורה ,רובם חמושים במצלמה ומתעדים את השקיעה בג'רי.שום רומנטיקה באוויר.אנחנו עוזבים למחרת אל מקומות פחות תיירותיים.

במשאית אל ג'יג'וקה העיירה הסמוכה ממנה יוצא אוטובוס לאמונטדה ( (AMONTADAומשם במשאית לחוף מויטס ( (MOITAS.אין עדיין פוזדות,אין כלום למעשה מלבד בקתות דייגים ואחד ברנרדו אצלו מצאנו חדר להשכרה כמעט על שפת המים.

הגישה למויטס קשה והקידמה אם תגיע לכאן ,בודאי תתעכב עוד עשור או שניים .לילה אחד בלבד במקום

ולמחרת ברנרדו לוקח אותנו במשאית שלו לאיקראי(ICARAI )ומשם על טקסי-אופנועים אל "פריה דה בליאה"PRAIA DA BALEIA))-חוף הלויתן.החוף הארוך מעוטר בעצי קוקוס ובשורה ארוכה של פוזדות גם, כולן ריקות בעונה זו,ומתוך ההיצע בחרנו בזו של שוויצרי מלוגנו ,נקייה כמו אצל שוויצרים החוף מנצנץ מתחתינו.

מוקדם בבוקר חוזרים הדייגים המקומיים אל הכפר ופורקים דגי ענק של שני מטר ויותר שמשקלם למעלה ממאתיים קילו.קמרופי (CAMARUPI).כורתים,חותכים,מבתרים,מרוקנים,הדג העצום מאבד את ראשו,זימיו,ביצי הדור הבא ומנוקה מקשקשיו הגדולים והלבנים שחציים העליון כסוף ומבריק.זו הסיבה שהחוף נצנץ אתמול... הדג האומלל נסחב בחלקים ע"י כמה אנשים אל המכולת שם ממשיכים להתעלל בו ולחתוך אותו לחתיכות יותר קטנות.הנשים והילדים אוספים בינתיים את הקשקשים המתעופפים על החוף ,מהם יעשו עבודות יד כמו תיקים,ווילונות או אהילים.

מאחורי שורת האכסניות הדרך משתרכת למעלה ובהמשך שוב הנופים האופייניים ,אגמים,דיונות ומרחבים ירוקים ביניהם.אין ציפורים.אני נזכר בעצתו של יואל מוישה סלומון ועל כן למחרת אנחנו ממשיכים לחוף מנדאו...אלברטו לוקח אותנו בבוגי המתוקתק שלו,בסגנון שוויצרי,ומוריד אותנו ליד רפסודה שתעביר אותנו אל צידו השני של ריו מנדאו (MANDAU)שם אנחנו ממשיכים רגלית למרגלות דיונות הנשפכות אל הנהר ואחרי כמה דקות מגיעים אל הכפר.

גיא מסכים איתי שמכל המקומות שראינו ,טאטאג'ובה לוקחת.

מכאן,ככל שמתקרבים לפורטלזה החופים יותר עמוסים,המוניים ובלתי אטרקטיביים למשעי.

אז ככה נהיה שבסוף חזרתי לטאטאג'ובה ,בחרתי שטח נחמד למראה על האגם וההמשך בפוסטים אחרים 

.