כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (18)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      4/5/11 17:24:

    צטט: צוער סוכנות לביטוח 2011-05-04 16:29:33

    סיפור יפה ומרתק :))

    .

    המון תודות צוער. 

    סיפור יפה ומרתק :))
      2/5/11 19:28:

    צטט: *מרוית באהבה.* 2011-05-02 16:01:40

    אתה פשוט אלוף.

    איך אתה מצליח לכתוב על הכול ובגדול.

    הצלחת לגרום לי לחייך.

    אין כמוך!!!

    .

    אלוף שום ואלוף בצלות...

    המון תודת רוית. 

      2/5/11 19:27:

    צטט: סאלינה 2011-05-01 20:10:07

    תודה חיים...הצלחת שוב לעניין ולרתק אותנו.....רציתי דוקא לשמוע על המשך הרפתקאותיו של יוסקה..... אין דבר...בפעם הבאה....שבוע טוב ומבורך !!...תודה חיים על תגובתך אצלי....סאלינה

    .

    אני אשתדל מאוד סאלינה יקרה, והמון תודות עבור העידוד הרב. 

      2/5/11 16:01:

    אתה פשוט אלוף.

    איך אתה מצליח לכתוב על הכול ובגדול.

    הצלחת לגרום לי לחייך.

    אין כמוך!!!

      1/5/11 20:10:
    תודה חיים...הצלחת שוב לעניין ולרתק אותנו.....רציתי דוקא לשמוע על המשך הרפתקאותיו של יוסקה..... אין דבר...בפעם הבאה....שבוע טוב ומבורך !!...תודה חיים על תגובתך אצלי....סאלינה
      1/5/11 17:19:

    צטט: שמעון רוזנברג 2011-05-01 11:29:43

    התרשמתי שאתה מעלה קטעים מספר באופן רנדומלי, ללא קשר לקטע קודם התוצאה - זה נראה תלוש ומקלקל לי את ההנאה, למעט ההתרשמות החוזרת על יחסי בני הזוג העכורים, לא ברור עניין הפיגוע לסיפור בכללו,  וכנ"ל הדיון על הטלוויזיה.

    .

    מדובר בשנות בשלהי שנות התשעים, כאשר פיגוני מתאבדים אירועי בתכיפות רבה, כולל דיווחים נרחבים בכל ערוציה הטלוויזיה. והיו וויכוחים פומביים באותו הזמן מה צריך לעשות, מיותרים למדי. אני אשתדל להעלות תקציר של כתב היד הזה מאחר וקטעים שלו העליתי מזמן. תודה שמעון. 

      1/5/11 16:54:

    צטט: צילום בזמן אמת 2011-05-01 10:23:17

    חייכת אותי במילותיך :-)

    .

    למרות הרצינות, אני שמח צ.ב.א. והמון תודות. 

      1/5/11 16:54:

    צטט: הטרמילר 2011-05-01 08:30:13

    מרתק, מעולה ומהנה

     .

    MUCHAS GRACIAS RAFA1

      1/5/11 16:53:

    צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-04-30 21:55:20

    מציאות ישראלית במיטבה. (:

     .

    המון תודות כשרונית!

      1/5/11 11:29:

    התרשמתי שאתה מעלה קטעים מספר באופן רנדומלי, ללא קשר לקטע קודם התוצאה - זה נראה תלוש ומקלקל לי את ההנאה, למעט ההתרשמות החוזרת על יחסי בני הזוג העכורים, לא ברור עניין הפיגוע לסיפור בכללו,  וכנ"ל הדיון על הטלוויזיה.

    חייכת אותי במילותיך :-)
      1/5/11 08:30:
    מרתק, מעולה ומהנה
      30/4/11 21:55:
    מציאות ישראלית במיטבה. (:
      30/4/11 19:40:

    צטט: yonbir 2011-04-30 18:54:13

    אתה ממשיך לעשות חיל בכתיבתך!

    .

    המון תודות יונתן, גם אתה עושה חיל בלי עין הרע. 

      30/4/11 19:39:

    צטט: debie30 2011-04-30 18:51:36

    חיים, בפרק הזה ניכר הלחץ בין בני הזוג והלחץ שבא בעבקות הפיגוע, הבאת תמונה של אנשים לחוצים, אולי באמת צריך הרפייה של פירסומות. דבי

    נכון דבי יש צורך בהרפייה אך לא בפרסומות,

    במלחמת כיפור עשו זאת עם שירי עם מעין

    שירה בציבור או עם צופי הטלוויזיה.

    נכון היה חשוב לי לתאר את המתח שמצב

    שכזה גורם. המון תודות דבי. 

      30/4/11 18:54:
    אתה ממשיך לעשות חיל בכתיבתך!
      30/4/11 18:51:
    חיים, בפרק הזה ניכר הלחץ בין בני הזוג והלחץ שבא בעבקות הפיגוע, הבאת תמונה של אנשים לחוצים, אולי באמת צריך הרפייה של פירסומות. דבי
    0

    כמה פרסומות ואחרי כן הדברים הבאים – "סופת קיץ" – קטע קצר\

    18 תגובות   יום שבת, 30/4/11, 18:28

    http://cafe.themarker.com/image/1760183/

    הדלת נפתחה ונכנסה רעייתו, נחמה.

    'אמרת שתבוא אחר הצהרים לעזור לי ונחזור יחד הביתה.' פתחה בטרוניה מתונה יחסית.

    'אוף, הפיגוע הזה...' פלט מופתע. היא לא ציפתה למצוא אותי בבית, כבר החלה שוב לחשוד בי. ומאחר שהתבדתה סביר להניח שנרגעה ולא תמרוט את עצביי. שב יוסקה כנגד רצונו למציאות העגומה של חייהם המשותפים.

    'אז היה פיגוע... היו פיגועים בעבר ויהיו פיגועים בעתיד. קשה לי להאמין שזה עד כדי כך השפיע עליך! אתה רוצה להגיד לי שישבת כל אחר הצהרים לפני הטלוויזיה, בגילך? אתה לא איזה נער חסר ניסיון ואני לא הפתיה שתאמין לך!' הוסיפה מרימה את קולה לפתע.

    הוא החל לחכך בגרונו נוכח התפנית המפתיעה וכבר עמד להשיב לה, ואך במאמץ רב בלע את המלים שעמדו לו על קצה לשונו.  

    'תלמה ורובקה באים אלינו הערב, שכחת? מה אני מדברת, הם צריכים להגיע בדקות אלו. אז מה נתקעת שם? אתה מחכה שאני לאחר שעמדתי כל היום על הרגליים, אעשה את כל ההכנות בעצמי?' היא הוסיפה לרטון.

    'בחיי ששכחתי!' ציין מופתע בצחקוק קליל מעושה, משתדל להרגיע את האווירה בטרם תצא מתחום שליטתו.

    ואכן בתוך דקות ספורות הגיעו העציונים והתמקמו בכורסאות הנוחות אל מול אקרן הטלוויזיה שהוסיף לדלוק ולשדר. יוסקה היה זה שקיבל פניהם לאחר סיבוב ראשון בין המטבח לסלון; בחיוך מתנצל חש שוב למטבח לסיבוב העמסת תקרובת נוסף ומיד חזר בידיים עמוסות. הניח את משאו על השולחן העגלגל והצטרף לאורחיו – נחמה נותרה עדיין במטבח.

    'מה אתם טורחים למי יש חשק לאכול?' העיר רובקה, מציץ בו במבט עגום.              

    'אמת, למי יש חשק לאכול ונחמה עוד לא סיימה לטגן. לא יעזור לכם כלום, תצטרכו לאכול – או להסתכן בעימות עם נחמה.' השיב לו יוסקה באירוניה.

    תלמה פרצה בצחוק עצבני ואילו בעלה שישב בינה לבין מארחו לא הגיב. שלושתם הוסיפו לשבת בדומיה מתוחה, מתמקדים באקרן הטלוויזיה, עד שהופיעה נחמה, נטלה את השלט וכיבתה את המכשיר.

    'מספיק כבר עם זה! באמת, כמה פעמים צריך לראות את אותם מראות מזוויעים. הם הרי לא יפסיקו לחזור ולשדר את הזוועות האלה כל הערב!'

    'חכינו לפרסומות...' פלט רובקה באדישות.

    'הזדמנות נפלאה לעשות קצת כסף, יותר מאשר בכל יום רגיל.' החרה אחריו יוסקה. 'משגע אותי איך הם לא מגיעים למסקנה שאפשר בנסיבות כאלה לוותר פעם על הפרסומות. מילא, כשאומרים שצריך להמשיך לחיות; מה זה להמשיך לחיות? לאכול, לבלות, לא לוותר על התוכניות האישיות שלך – אבל להוסיף להמשיך עם ההפסקות האלה לפרסומות! הם עוד מוסיפים לשדר דקות רבות יותר את הזבל הזה, כי יש רייטינג, כל בית ישראל יושב וצופה, הזדמנות נדירה לשטוף לבריות את המוח.'

    'אז תעבור לערוץ אחד!' פסקה נחמה.

    'לשמוע את השמאלנים האלה ואת התיאוריות שלהם על אויבי השלום...' מיד ניחם על משפטו האחרון שהרי לא פגע רק בנחמה, אלא גם באורחיהם, תלמה ורובקה שהיו שמאלנים מוצהרים. ואכן נפלה דומיה לשניות מספר, דומיית תדהמה שהרי מעולם לא נחצה הקו האדום הזה ביניהם, מעולם לא נקלעו לוויכוחים בנושאים פוליטיים.

    'ערוץ ההיגיון!' ציין רובקה בהחלטיות רבה נושא את עיניו בתוכחה אל ידידו.    

    'נו טוב אז לא אמרתי כלום, אני חוזר בי.' פלט יוסקה במבוכה.

    'אתה לא צריך להתנצל יוסקה, זה פשוט לא יום קל, ככה זה... בעצם זה בכלל לא מפליא, גם אותי תוקפות מחשבות שונות לגמרי... איך אפשר להשלים עם מצב בלתי נסבל שכזה?' העירה תלמה ושוב נפלה דומיה מביכה. נחמה למרבית הפלא לא פצתה פיה, אך נטלה את השלט והדליקה שוב את הטלביזיה.

    רק לפני רגע היא התנפלה על השלט וכיבתה את המכשיר, לא היה חסר שתתפרץ בצרחות איימים – מספיק כבר עם זה... הרהר יוסקה בבוז. היא כבר לא יודעת מה שנעשה אתה האישה הזאת!

    על פני האקרן נחשף שוב אולפן החדשות, שני פרשנים ניהלו וויכוח קולני מהם אמצעי המניעה היעילים ביותר כנגד מתאבדים.

    'למה שלא תעטפו אותם בקונדומים, חתיכות נאדות נפוחים.' מלמל לעצמו יוסקה בציניות מרירה.

    'מה אמרת?' שאל אותו רובקה דרוך כולו.

    'שיעטפו את המתאבדים בקונדומים!' חזר יוסקה על דבריו בכעס עצור.

    'אני לא מבינה אותך,' גערה בו מיד נחמה בעוד רובקה צופה בו בתימהון ואילו תלמה מתאפקת לא להוסיף לצחוק. 'יושבים אנשים רציניים מומחים בתחומם ומנהלים דיון שיש בו השלכות ישירות לחיים בטוחים במדינה הזאת, ואתה מתייחס לכל העניין במין זלזול תהומי... יש לך הצעה יותר טובה? אתה מבין יותר מהם? מה היית בסך הכל, סמל מחלקה... אז מה אתה כבר מבין, מה אתה כבר יודע?'          

    'אני לא עושה מעצמי מומחה, ואני לא מתיימר להבין הרבה,' השיב לה מרים את קולו. 'אבל אני לא מבין מה שני חכמי חלם אלה מפרטים באוזני כל מי שלא צריך לדעת, מה אנחנו צריכים לעשות. זה נראה לך הגיוני, נבון?!?' קטע את דברי עצמו לרגע קט, מביט בה מתנשם ומתנשף כולו, ומעביר מבטיו בין תלמה לרובקה, כמצפה לתמיכתם בעמדתו, להבעת אהדה כלשהי. 'זאת הצרה שלנו,' הוסיף. 'אנחנו לא מפסיקים לקשקש ולא עושים כלום!'   

     

     © חיים קדמן 2007 – כל הזכויות שמורות. 

    דרג את התוכן: