סיפור מצער מניסיונו של קורא ספרים מושבע

קורה לי מדי פעם, ידידי בקפה, שכאשר אני קורא ספר וחושב שרמת העריכה הלשונית/הגהה שלו אינה משביעת רצון, אני פונה להוצאת הספרים בה הוצא ושוטח את טענותי בפני האדם המתאים אליו הופניתי. אני עושה זאת אך ורק במקרים בהם כמות השגיאות היא כזאת שאחרי 10-15 עמודים זה כבר מפריע לי ליהנות מהספר או כאשר השגיאות ממש מזעזעות, כגון כלב שמקשקש בזנבו במקום לכשכש בו, לאורך ספר שלם. פניותי הן טלפוניות ו/או בדוא"ל (בו אני גם נותן דוגמאות) ועד למקרה יוצא הדופן שיפורט להלן, כל התגובות שקיבלתי היו אדיבות וענייניות. בחודשים האחרונים זה קרה לי עם ההוצאות הותיקות והמכובדות הקבה"מ, זמורה ביתן ושוקן ובכולן דברתי עם נשים אדיבות, שגם הודו לי בכנות על כך שהפניתי את תשומת ליבם, גם אם לא תמיד הסכימו עם כל הערותי. חשוב לי להדגיש כי כלל  איני רואה בעצמי מומחה והערותי הן של אדם בעל עין חדה ורגישות לשונית שהתפתחו במשך השנים.

המקרה המצער: פניתי להוצאת "רימונים" בקשר לספר "עבר לגוף שלישי" מאת כרמיה וינגרטן בראור ואורי מנחם  ונעניתי בתגובה  מזלזלת וגסת רוח. מעולם לא התייחס אלי מישהו בצורה כזאת ואף לא דמיינתי לעצמי שתגובה כזאת אפשרית. על כך שהבאתי לידיעתה מידע מהסוג עליו הוצאות אחרות  מודות באדיבות, כינתה אותי הגברת מההוצאה, בין היתר, 'אדם קטן וקטנוני המטריד הוצאות ספרים' ואף 'נתעב' שהיא מהמילים החמורות בשפה העברית ומשמשת בד"כ לתיאור  מעשיהם של מחבלים, למשל. לגישתה, המזכירה שלה נתנה לי  כתובת הדוא"ל שלה "בתמימותה" ואני, רשע שכמותי, ניצלתי אותה להטרדת הוצאת הספרים. אילו הסתפקה הגברת הלא נכבדה מן ההוצאה בעלבונות אישיים, יתכן מאד שלא הייתי מספר לכם על כל העניין, אלא שבנוסף היא אמרה גם ש"אף אחד בהוצאת  רימונים לא עובד בשבילך ולא חייב לך דין וחשבון". בהיגיון הפשוט שלי, אם היא לא חייבת לי, היא לא חייבת גם לשום קורא אחר של הספרים שהיא מוציאה לאור. עוד הגדילה הגברת עשות ובבירור זריז בגוגל גילתה שהוצאתי ספר ילדים בהוצאה אחרת והכפישה את שמה של אותה הוצאה. לגבי הידע שלי בעברית אמרה כי "כל הערותי, מלבד אולי אחת, אינן נכונות". על מנת להמחיש כי אינני סתם נודניק, אתן בהמשך כמה דוגמאות מן השגיאות עליהן הערתי, למרות שברור לכל בר דעת כי גם אם היה מתברר שאני שרלטן, אין לסגנון התגובה כל הצדקה. אחרי שהגבתי בסגנון תקיף, שלא התקרב לגסות הרוח שלה, נעניתי כי "אם תוציא דיבתי רעה, אתה צפוי לתביעת ענק. ראה הוזהרת!" ובכן, תשובותיה שמורות עמי.

הדוגמאות:

עמ' 10: כולם נשמו לרווחה כשהסתיים החלק הזה של הערב, שהחלק האמנותי היחידי בו באמת – צריך להיות (צ"ל)  שהחלק האמנותי באמת היחידי בו.

עמ' 11: כסאות קש נוחים שקעו בחול והכילו רבים מבני המחזור, רובם תכננו השתכרות מוחלטת. יש ספק שצ"ל 'שרובם'?

בן שלף מצידנית מלאה קרח בקבוק בירה ותר בעיניו אחר היושבים, מחפש למי מהם יהיה כדאי להצטרף - יש ספק שהמילה 'יהיה' לא במקומה?

לגופה היה צמוד בגד ים ביקיני -  לעניות דעתי, 'בגד ים'  מיותר ומסרבל.

עמ '12: הם עלו על המזח, מתקדמים לאורכו בהליכה איטית, בן היה גבוה בראש משתיהן. יש ספק שהמילה 'היה' מיותרת?

יש עוד ועוד ונראה שזה מספיק כדי להמחיש.

 אני משאיר לכם, גבירותי ורבותי, להחליט מה יחסכם להוצאת ספרים שזו התייחסותה לקהל קוראיה.