הַלֵּב מְבַקֵּשׁ לְמָלֵא אֶת הָדַף הַלָּבָן בְּמִלִּים כְּמוּסוֹת, כְּאֵלֶּה שֶׁרִפְּדוּ אֶת חֲדָרָיו בִּכְסוּת הוֹלֶמֶת. יָמִים חָמִים קָרִים אַתְּ מִתְהַלֶּכֶת עִם הַגוֹדֶשׁ הַזֶּה בָּחָזֶה שֶׁלֹּא מֵקֵל עָלַיִךְ, שָׁמַעַתְּ אוֹתוֹ מְדַבֵּר אֵלַיִךְ בְּקוֹלֵךְ, מְסַפֵּר כֵּיצַד אַתְּ שֶׁבוּיָה בְּאַכְזָבָתֵךְ.
מִלְחָמָה אֲבוּדָה מִתְנַהֶלֶת פְּנִימָה, שָׁעוֹת אַתְּ אוֹזֶקֶת שׂפתייך לְבַל יַכּוּ הֲבָרָוֹת כְּתוּבוֹת כְּצוֹפְרִים מֵחֲרִישִׁי אָזְנַיִם בְּיוֹם סְעָרָה , שָׁעוֹת פּוֹרֶמֶת כִּבְלִי מֵיתָרֵי קוֹלֵךְ בְּזִמְזוּם נֹגַהּ הפורט חֲרִישִׁית כְּנֶבֶל בְּזָנָב שֶׁעָרַךְ.
בָּאוּ וְהָלְכוּ יְמֵי חַג וְחוֹל, שְׁאָגוֹת גּוּפֵךְ נִסְפְּגוּ בְּנֹעַם טִרְחָתֵךְ סָבִיב, נעמת ליקיריך קָרוֹב וְרָחוֹק באוהלך. שֶׁמֶשׁ שָׁמַיִם הֵאִירָה בְּחֹם אַךְ נִזְרֵי געגועיך נכלאו בְּעֹמֶק אֲרֻבּוֹת עֵינַיִךְ וּמַבָּטַיִךְ חָמְקוּ בְּחִיּוּךְ אֲבִיבִי. הֵיטַבְתְּ לְהַסְתִּיר רִגְשׁוֹתַיִךְ עַד כִּי חָרְכוּ וְצָרְבוּ בְּעוֹרְקַיִךְ, דָשׁוּ בְּמַכְאוֹב מְפַרֳכֶּס פְּעִימוֹתָיו.
יָמִים נִמְנַעַתְּ לִצְפוֹת בתמונתו, לִבְהוֹת בְּאֲרֶשֶׁת פָּנָיו הָרְצִינִית, ליבך האיץ פעימותיו מעוצמת המחשבה. כעת שַׁבְתְּ לְהַלֵּךְ באצבעותייך לְאוֹרֵךְ תווי פָּנָיו. זָכַרְתְּ רַכּוּת מַגָּע שְׂפָתָיו בִּלְחָיַיִךְ, קוֹל נשימותיו בְּמַעֲלֵה צווארך, זֹהַר עֵינָיו הַמִּתְמַלֵּא בְּאֹשֶׁר. יָמִים צִפִּית לְאַהֲבַת אֱמֶת, וְכְּשֶּזוֹ קָרְבָה אֵלַיִךְ צָחַקְתְּ לָהּ.
לֹא בְּזָדוֹן אַתְּ מְמָהֶרֶת לוֹמַר, אין בְּלִיבֵּךְ מָקוֹם לְרוֹע וּשְׂרָרָה, עָיַיפְת מְחַפֶש תְשוּבָה וְכִּיסִית עצמך בְּשָק צער, כָּלוּ קִיצֵי תָּעַתּוּע בימי התום, פָּתֵטִית שֶׁכְּמוֹתֵךְ, מֻתֶּרֶת בְּדִידוּתֵךְ עַד אַחֲרוֹן רגעייך, הָסִי לָךְ מִדְּמָעוֹת אִשָּׁה ראי איכה בָּז הוּא לְאַהֲבָתֵךְ.
© כל הזכויות שמורות לאוֹצֶרֶת נְשִׁימָה (התמונה מרחבי הנט.) |
ashorer
בתגובה על כָּל הַמִּלִּים הַכְּלוּאוֹת...
alxm
בתגובה על עֲדָיִים,
בדולח.
בתגובה על הֲלוּמָה
ashorer
בתגובה על בִּגְבוּלוֹת הַמֻּתָּר...
תגובות (62)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה, מודה...
תודה לתגובתך,
כתבתי זאת במבנה אחר
ממש כ-שיר,
משום מה היה נדמה לי
רב כאורך גלות הצער.
לכן חל השינוי כ-סיפורת.
אולי אכתוב שנית
בקומונת שירה.
החכמתי...
ועדין,
אין טוב מאהבה טוטאלית
בכנותה וביושרה רבת ההדר...
תודה יקירה,
לעיתים נמצא שלווה ריגעית בבדידות,
אך הלב מכיר את חום האחדות...
היש לנו מנדט לרפא את העצב?
פרדוקס -
החתירה לאושר טובלת בסבל
כסירה בין גלים יש לנווט בהרמוניה
רצון תואם מציאות...
"אחרי החגים יתחדש הכל
יתחדשו וישובו ימי החול,
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה, גם אתה תתחדש..."
(נעמי שמר)
"בדידות נוראה היא
לאבד אדם אהוב,
אך מי שלא איבד אף אחד,
הבדידות שלו נוראה עוד יותר...
(רומן גארי- "חרדתו של המלך סלומון")
תודה לך אח-אב!
השורה השלישית במשפט שלעיל משפרת את הטעם.
תודה לך !
כולנו שווים,
אל לנו לפסול איש...
לעיתים גם הרגישות גדולה שתהיה
לא עומדת איתנה במבחן המציאות,
אי היכולת להאמין שכשלנו בכך, צורב בלב...
כגודלה של ציפיה כך אכזבה
ובשירך זה ניכר היטב
בחמש בתים סדורים היטב
כל בית יכול היה לאכלס שיר משל עצמו
כל בית תקופה אחרת בתהליך
אהבתי את המבנה
ובעיקר את המסר שמנסה את להעביר
.
קיצי תעתוע - נהדר רב המשמע בשם
תודה יקירה,
לגעת בקצות הרגש
לעורר געגוע...
תודה לך!
תודה,
יש מי שמגדיר ציפיות
אולי גם אכזבות,
היש בכך להרגיע את הנפש?!
תודה לתגובתך איתן...
ישנם ימים כאלה...
תודה לך יקירה,
המילים טובות לרובנו...
מודה לך גידי.
תודה יקר,
קצת מפה וקצת משם,
ויש אוסף נהדר של
המון מילים שמחייכות אותי,
מעריכה מאד.
אין סיבה לדאגה, הכל תקין.
תודה.
"לקוות - פירושו להסתכן באכזבה,
לאהוב - פירושו להסתכן שלא להיות נאהב,
הסיכון הגדול בחיים - פירושו לא להסתכן כלל,
כך אינך חש, גדל, משתנה, אוהב וחי..."
(לאה בוסקגליה- מתוך הספר- לחיות, ללמוד ולאהוב)
תודה לך!
,
תודה לך!
"הבדידות -
מקום נעים לבקר בו,
אך מקום נורא לגור בו..."
(ג'וש בילינגס)
תודה יקירה!
תודה,
כשהמוזה שוֹרה
טובה כתיבת המילים...
מזדהה עם כל מלה ומלה. הבדידות כל כך קשה, אולם לכל מחר יש מחרתיים. בכי כמה שצריך , התאבלי ואחר כך חיזרי שלמה וחדשה אל העולם.
כתיבתך רגישה ומרגשת.
אסור לב שבור בגוף שכזה...:))
אין דבר הכואב יותר מלב מאוכזב
כתוב נוגה ונוגע
נגעת בי בכתיבתך הכל כך יפה