הַלֵּב מְבַקֵּשׁ לְמָלֵא אֶת הָדַף הַלָּבָן בְּמִלִּים כְּמוּסוֹת, כְּאֵלֶּה שֶׁרִפְּדוּ אֶת חֲדָרָיו בִּכְסוּת הוֹלֶמֶת. יָמִים חָמִים קָרִים אַתְּ מִתְהַלֶּכֶת עִם הַגוֹדֶשׁ הַזֶּה בָּחָזֶה שֶׁלֹּא מֵקֵל עָלַיִךְ, שָׁמַעַתְּ אוֹתוֹ מְדַבֵּר אֵלַיִךְ בְּקוֹלֵךְ, מְסַפֵּר כֵּיצַד אַתְּ שֶׁבוּיָה בְּאַכְזָבָתֵךְ.

מִלְחָמָה אֲבוּדָה מִתְנַהֶלֶת פְּנִימָה, שָׁעוֹת אַתְּ אוֹזֶקֶת שׂפתייך לְבַל יַכּוּ הֲבָרָוֹת כְּתוּבוֹת כְּצוֹפְרִים מֵחֲרִישִׁי אָזְנַיִם בְּיוֹם סְעָרָה , שָׁעוֹת פּוֹרֶמֶת כִּבְלִי מֵיתָרֵי קוֹלֵךְ בְּזִמְזוּם נֹגַהּ הפורט חֲרִישִׁית כְּנֶבֶל בְּזָנָב שֶׁעָרַךְ.

בָּאוּ וְהָלְכוּ יְמֵי חַג וְחוֹל, שְׁאָגוֹת גּוּפֵךְ נִסְפְּגוּ בְּנֹעַם טִרְחָתֵךְ סָבִיב, נעמת ליקיריך קָרוֹב וְרָחוֹק באוהלך. שֶׁמֶשׁ שָׁמַיִם הֵאִירָה בְּחֹם אַךְ נִזְרֵי געגועיך נכלאו בְּעֹמֶק אֲרֻבּוֹת עֵינַיִךְ וּמַבָּטַיִךְ חָמְקוּ בְּחִיּוּךְ אֲבִיבִי. הֵיטַבְתְּ לְהַסְתִּיר רִגְשׁוֹתַיִךְ עַד כִּי חָרְכוּ וְצָרְבוּ בְּעוֹרְקַיִךְ, דָשׁוּ בְּמַכְאוֹב מְפַרֳכֶּס פְּעִימוֹתָיו.

יָמִים נִמְנַעַתְּ לִצְפוֹת בתמונתו, לִבְהוֹת בְּאֲרֶשֶׁת פָּנָיו הָרְצִינִית, ליבך האיץ פעימותיו מעוצמת המחשבה. כעת שַׁבְתְּ לְהַלֵּךְ באצבעותייך לְאוֹרֵךְ תווי פָּנָיו. זָכַרְתְּ רַכּוּת מַגָּע שְׂפָתָיו בִּלְחָיַיִךְ, קוֹל נשימותיו בְּמַעֲלֵה צווארך, זֹהַר עֵינָיו הַמִּתְמַלֵּא בְּאֹשֶׁר. יָמִים צִפִּית לְאַהֲבַת אֱמֶת, וְכְּשֶּזוֹ קָרְבָה אֵלַיִךְ צָחַקְתְּ לָהּ.

לֹא בְּזָדוֹן אַתְּ מְמָהֶרֶת לוֹמַר, אין בְּלִיבֵּךְ מָקוֹם לְרוֹע וּשְׂרָרָה, עָיַיפְת מְחַפֶש תְשוּבָה וְכִּיסִית עצמך בְּשָק צער, כָּלוּ קִיצֵי תָּעַתּוּע בימי התום, פָּתֵטִית שֶׁכְּמוֹתֵךְ, מֻתֶּרֶת בְּדִידוּתֵךְ עַד אַחֲרוֹן רגעייך, הָסִי לָךְ מִדְּמָעוֹת אִשָּׁה ראי איכה בָּז הוּא לְאַהֲבָתֵךְ.

 © כל הזכויות שמורות לאוֹצֶרֶת נְשִׁימָה                                  (התמונה מרחבי הנט.)