כותרות TheMarker >
    ';

    שדות

    מכחול הזמן מצייר את עור הלב

    0

    דף תורה

    36 תגובות   יום ראשון, 1/5/11, 14:29

    נכתב בדרכי למסע החיים שלי לפני שנים ספורות, במטוס שעשה דרכו ממדריד לוורשה.
    המילים שכאן לא נערכו, אני מביא אותן כמוֹת שהן.
    אלה היו המילים הראשונות שכתבתי במסעי,
    עוקב ומגלה את החיים שהיו שם. 
    מילים שפרצו עבורי את חומת השתיקה הפרטית שלי.

    מילים שכתבו עשרות עמודים נוספים במהלך הימים ששהיתי בפולין.
    * * *

     

    אני יושב במטוס ומעכל קציצה פולנית ויודע שאני רוצה להתחיל.  התחלות יכולות להביא לדרך נכונה.  אם בכלל יש דרך שהיא נכונה.  ואני בכלל לא צריך להתחיל דווקא עכשיו.  הרי כבר שבועיים וחצי אני מתחיל.  נוסע מאות שנים בבועת הזמן של הכרתי.  ואתמול נרעשתי.  פשוט כך.  רעידת אדמה.  מצאתי אות חיים מסבא ואחיו.  הם נמצאים ברשימת בעלי מלאכה משנת 1929.  סבא סוחר בעץ ואחיו בעל חנות לדברי עור.  קשה להבין איך ידיעה עובדתית קטנה, מתוך רשימה של מאות בעלי עסקים, יכולה להרעיש כלכך.  גלגל של חום התהפך בבטני וטיפס במעלה גופי, שורף מהעיניים בשטפי חום דמועי חיים.  כל הלילה בלעתי מידע על העיירה של סבא.  על המה והאיך.  תמונות של בתים רצו לפני.  קברים שנסמכו תחת עצים.  עולים מתוך שורשים עתיקים.  והדף של ספר התורה לא נותן לי מנוח.  כמו לב שממשיך לחיות לאחר שנגדע הגוף שהוא שירת כל ימיו.  הדף אינו מת.  הוא חי וזועק את שהיה.  את הביזה והשריפה.  את האצבע שהורתה אותו פעם בשנה.  כמו שעון עתיק שנעמד מלכת.  אין יותר אצבעות שיחלפו בין אותיותיו. דממת ההיסטוריה שהוא קופל בתוכו מרגע אחד של ניתוץ וביזה.  מאז הוא רק אור דהוי שמסרב לכבות.  מסרב לפנות את מקומו בין דפים אחרים של היסטוריה.  כדי שנזכור.  כדי שיאירו מילים אחרות את חיינו.
    נזכור דף.

    נזכור ונמשיך לחיות.

    נבנה את בתינו.
    נגדל ילדים.
    נֹאהַב וּנְאַהֵב.
    ולא נפסיק.

     

    אשן מעט וסבא ייתן לי שוב להתכרבל אל תוך זקן המשי הגדול שלו.  יחייך אלי בעיניו הכחולות.  ירגיע לפני שאירדם.
    שוב אני קטן בחיקו.
    שוב אני ילד קטן שמחכה שיבוא לשאתי על כתפיו מהגן.
    ואני הכי גבוה.

    הכי.
    כי סבא הוא הכי.
    עם זקן המשי
    שמלטף הכי הכי.

     

    4 בספטמבר 2006.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/8/11 13:39:

      צטט: דפי קרנסון 2011-08-08 12:24:32

      וואו מרגש.
      מזכיר לי ממש סיפור שהמורה שלי ללימודי מקרא סיפרה לנו על משפחה..

      ____________________

      תודה שבאת לקרוא ולהתרגש :))

        8/8/11 12:24:

      וואו מרגש.
      מזכיר לי ממש סיפור שהמורה שלי ללימודי מקרא סיפרה לנו על משפחה..

        9/5/11 10:07:

      צטט: אביה אחת 2011-05-07 16:31:16

      שדותקום


      מ ר ג ש
      תודה


      (אשוב)

      ____________________________________

      תודה לך אביה שבאת

        9/5/11 10:07:

      צטט: שמעון רוזנברג 2011-05-07 15:39:30

      מרגש. אילו היו אלה מילותי (את שלי כתבתי גם אני אחרי כל ביקור בפולין, והיו כבר שלושה) - הייתי מוסיף למילים שלך "נזכור דף. נזכור ונמשיך לחיות. נבנה את בתינו. נגדל ילדים. נֹאהַב וּנְאַהֵב. ולא נפסיק". - גם את המלים "ולא נשכח לרחם"

      _______________________________

      תודה לך שמעון ואמן

        7/5/11 16:31:

      שדותקום


      מ ר ג ש
      תודה


      (אשוב)

        7/5/11 15:39:
      מרגש. אילו היו אלה מילותי (את שלי כתבתי גם אני אחרי כל ביקור בפולין, והיו כבר שלושה) - הייתי מוסיף למילים שלך "נזכור דף. נזכור ונמשיך לחיות. נבנה את בתינו. נגדל ילדים. נֹאהַב וּנְאַהֵב. ולא נפסיק". - גם את המלים "ולא נשכח לרחם"
        5/5/11 22:06:

      צטט: דן ספרי 2011-05-05 16:58:51

      קטע מרגש. גם אני נסעתי לפולין לחפש שורשים לפני כמה שנים. הנסיעה לשם איננה דומה כלל לנסיעה ל"סתם" ארץ...

      ______________________________

      אכן, הנסיעה לשם זעזעה את איברי הפנימיים.

      תודה לך דן

        5/5/11 22:05:

      צטט: renana ron 2011-05-05 13:08:31

      אתה, אני וכל בני הדור השני לניצולי השואה הם דף המשך למשפחותינו ויותר מכך, אנו מסמלים את ניצחון הורינו על מפלצות הרייך השלישי וחבר משתפי הפעולה שלה

      _________________________________

      ואני מוסיף תמיד, את "הלחיות ולאהוב"...

      תודה רננה

        5/5/11 16:58:
      קטע מרגש. גם אני נסעתי לפולין לחפש שורשים לפני כמה שנים. הנסיעה לשם איננה דומה כלל לנסיעה ל"סתם" ארץ...
        5/5/11 13:08:
      אתה, אני וכל בני הדור השני לניצולי השואה הם דף המשך למשפחותינו ויותר מכך, אנו מסמלים את ניצחון הורינו על מפלצות הרייך השלישי וחבר משתפי הפעולה שלה
        5/5/11 11:31:

      צטט: שטוטית 2011-05-05 01:20:50

      מרגש ונוגע ! ואתה הוא האות להמשך הדורות אף על פי ולמרות הכל ! תודה שדות }{

      _____________________

      הלוואי...

      ותודה לך שיר_

        5/5/11 01:20:
      מרגש ונוגע ! ואתה הוא האות להמשך הדורות אף על פי ולמרות הכל ! תודה שדות }{
        4/5/11 13:58:

      צטט: מיקית 2011-05-03 22:14:54

      מצאתי אות חיים מסבא ואחיו.
      אות חיים מן התופת היא אות של ממש. של שמות, של דמויות, של זמן שעמד מלכת.

      מרגש, שדות. ואיך שאתה יודע להביע.

      תודה.

      _________________________

      הכל טמון שם באות החיים.

      עדיין אפשר לזרוע אותות כאלה...

      תודה לך מיקית

        3/5/11 22:14:

      מצאתי אות חיים מסבא ואחיו.
      אות חיים מן התופת היא אות של ממש. של שמות, של דמויות, של זמן שעמד מלכת.

      מרגש, שדות. ואיך שאתה יודע להביע.

      תודה.

        3/5/11 12:49:

      צטט: דיוטימה 2011-05-03 08:28:52

      הזדהיתי מאוד עם תחושתך כאשר שמצאת פיסת מידע על סבא שלך, איך ידיעה עובדתית קטנה, מתוך רשימה של מאות בעלי עסקים, יכולה להרעיש כלכך.

      אני, שלא זכיתי להכיר את הורי-הוריי ושאת קיומם שתקו שניהם, התחקיתי כעבור שנים, לגלות לפחות את שמותיהם והגעתי לרישומי הפקולטה לרפואה בווינה, שם למדה אימא... אין צורך לתאר לך את התחושה המחשמלת ההיא, ברגע שפתחתי את המעטפה וקראתי מתוך מכתב לקוני כי שמו של סבי העלום היה תיאודור...

      הנה, מאז לפחות יש לו שם, כי כל איש שהיה פעם, שמו מוסיף ללכת אחריו...

      מה עשירים ומוחשיים תיאוריך, שדות!  גלגל של חום התהפך בבטני וטיפס במעלה גופי, שורף מהעיניים בשטפי חום דמועי חיים...  

      ______________________________

      יש משהו בשם שמקל כלכך להוביל את הרגשות.

      תודה לך

       

        3/5/11 12:47:

      צטט: לי ע 2011-05-03 07:50:43

      צטט: שדותקום 2011-05-02 22:05:01

      צטט: לי ע 2011-05-02 17:41:25

      צטט: שדותקום 2011-05-02 17:30:06

      צטט: לי ע 2011-05-02 16:43:37

      אתה, אתה הכי הכי. כמו שתיארת את החום המתהפך בבטן ועולה למעלה - כך היה למקרא הדברים. ואיך בימים כאלה אתה יודע להביא כל כך הרבה אור. { }

      _________________________________

      את משמחת אותי לי שאת רואה כאן אור.

      ההרגשה בעת הכתיבה הייתה של עיוורון - אולי מרוב אור(?)...

      תודה לך לי

       

      ככה זה, הפנס מסתנוור :)

      _____________________________

      עתה, בסופו של יום, אני מתחיל לראות כוכבים בשמים...

      אני שמחה :)

      ____________________

      עתה גם השמש מציצה לפרקים :)

       

       

        3/5/11 12:46:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-05-02 22:17:02

      יישר כוח על הפוסט הזה.

      ____________________

      תודה רונית, אכן לכוח הייתי זקוק...

        3/5/11 08:28:

      הזדהיתי מאוד עם תחושתך כאשר שמצאת פיסת מידע על סבא שלך, איך ידיעה עובדתית קטנה, מתוך רשימה של מאות בעלי עסקים, יכולה להרעיש כלכך.

      אני, שלא זכיתי להכיר את הורי-הוריי ושאת קיומם שתקו שניהם, התחקיתי כעבור שנים, לגלות לפחות את שמותיהם והגעתי לרישומי הפקולטה לרפואה בווינה, שם למדה אימא... אין צורך לתאר לך את התחושה המחשמלת ההיא, ברגע שפתחתי את המעטפה וקראתי מתוך מכתב לקוני כי שמו של סבי העלום היה תיאודור...

      הנה, מאז לפחות יש לו שם, כי כל איש שהיה פעם, שמו מוסיף ללכת אחריו...

      מה עשירים ומוחשיים תיאוריך, שדות!  גלגל של חום התהפך בבטני וטיפס במעלה גופי, שורף מהעיניים בשטפי חום דמועי חיים...

        3/5/11 07:50:

      צטט: שדותקום 2011-05-02 22:05:01

      צטט: לי ע 2011-05-02 17:41:25

      צטט: שדותקום 2011-05-02 17:30:06

      צטט: לי ע 2011-05-02 16:43:37

      אתה, אתה הכי הכי. כמו שתיארת את החום המתהפך בבטן ועולה למעלה - כך היה למקרא הדברים. ואיך בימים כאלה אתה יודע להביא כל כך הרבה אור. { }

      _________________________________

      את משמחת אותי לי שאת רואה כאן אור.

      ההרגשה בעת הכתיבה הייתה של עיוורון - אולי מרוב אור(?)...

      תודה לך לי

       

      ככה זה, הפנס מסתנוור :)

      _____________________________

      עתה, בסופו של יום, אני מתחיל לראות כוכבים בשמים...

      אני שמחה :)

       

      יישר כוח על הפוסט הזה.
        2/5/11 22:12:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2011-05-02 20:15:55

      כלכך מרגש. ולמה הדף מקומט? סבא שלי ז"ל, היה תמיד מברך אותי שהילדים שלי לא יידעו את הזוועות האלה, ומודה בכל יום לאל שהביא אותו לישראל. אני פוחדת גם היום לבקר במקומות האלה, תרתי משמע. אני פוחדת שאשמע את הזעקות של אז, בוקעים מתוך האדמה. תודה שהבאת.

      ____________________

      תודה לך מיכל.

      סיפור ארוך.  הדף הזה עם עוד פריטי ג'ודאיקה, נשדדו עלידי המקומיים מבית הכנסת ומבתי היהודים.

      פרוייקט שחזור בית הקברות היהודי בעיירה, עלידי בני נוער ישראלים, קירב בין בני נוער יהודיים ומקומיים והוריהם התחילו להביא פריטים שנשמרו בבתיהם.

      כך התגלה דף התורה, הזה שנמצא היום במוזיאון יד ושם.

      מיכל, אני רעדתי לפני הביקור הראשון שלי בפולין, כי פחדתי שאיבלע חיים על ידי זעקות המתים, בדיוק כמו שכתבת.

      לכן נסעתי לשם לחפש את החיים שהיו, את השרידים שאוכל לקחת עימי חזרה אל חיי ואל ילדיי.

      זרעים נסעתי לאסוף.

      אומנם כמעט פרחה נשמתי שם מרוב פחדים וסיוטים (לבדי נסעתי), אך אני חושב שבמשימת החיים שהיו שם הצלחתי במשהו.

      מצאתי כמה זרעים...

        2/5/11 22:05:

      צטט: לי ע 2011-05-02 17:41:25

      צטט: שדותקום 2011-05-02 17:30:06

      צטט: לי ע 2011-05-02 16:43:37

      אתה, אתה הכי הכי. כמו שתיארת את החום המתהפך בבטן ועולה למעלה - כך היה למקרא הדברים. ואיך בימים כאלה אתה יודע להביא כל כך הרבה אור. { }

      _________________________________

      את משמחת אותי לי שאת רואה כאן אור.

      ההרגשה בעת הכתיבה הייתה של עיוורון - אולי מרוב אור(?)...

      תודה לך לי

       

      ככה זה, הפנס מסתנוור :)

      _____________________________

      עתה, בסופו של יום, אני מתחיל לראות כוכבים בשמים...

        2/5/11 20:15:
      כלכך מרגש. ולמה הדף מקומט? סבא שלי ז"ל, היה תמיד מברך אותי שהילדים שלי לא יידעו את הזוועות האלה, ומודה בכל יום לאל שהביא אותו לישראל. אני פוחדת גם היום לבקר במקומות האלה, תרתי משמע. אני פוחדת שאשמע את הזעקות של אז, בוקעים מתוך האדמה. תודה שהבאת.
        2/5/11 17:41:

      צטט: שדותקום 2011-05-02 17:30:06

      צטט: לי ע 2011-05-02 16:43:37

      אתה, אתה הכי הכי. כמו שתיארת את החום המתהפך בבטן ועולה למעלה - כך היה למקרא הדברים. ואיך בימים כאלה אתה יודע להביא כל כך הרבה אור. { }

      _________________________________

      את משמחת אותי לי שאת רואה כאן אור.

      ההרגשה בעת הכתיבה הייתה של עיוורון - אולי מרוב אור(?)...

      תודה לך לי

       

      ככה זה, הפנס מסתנוור :)

        2/5/11 17:31:

      צטט: ruthy 2011-05-02 17:00:56

      לא נשכח ולא נסלח!

      _____________________

      ועוד יותר, ניקח את השרידים והפירורים שנותרו שם ונטמיע אותם בחיינו.

      כזרעים...

        2/5/11 17:30:

      צטט: לי ע 2011-05-02 16:43:37

      אתה, אתה הכי הכי. כמו שתיארת את החום המתהפך בבטן ועולה למעלה - כך היה למקרא הדברים. ואיך בימים כאלה אתה יודע להביא כל כך הרבה אור. { }

      _________________________________

      את משמחת אותי לי שאת רואה כאן אור.

      ההרגשה בעת הכתיבה הייתה של עיוורון - אולי מרוב אור(?)...

      תודה לך לי

        2/5/11 17:28:

      צטט: debie30 2011-05-02 16:05:52

      נזכור דף.
      נזכור ונמשיך לחיות.
      נבנה את בתינו.
      נגדל ילדים.
      נֹאהַב וּנְאַהֵב.
      ולא נפסיק.


      ונזכור
      מרגש מאוד מסע החיים

      ______________________________________

      לקח לי הרף להבין שאהבתי את שכתבת, ציטטת אותי.

      תודה לך דבי

        2/5/11 17:27:

      צטט: מיסיס H 2011-05-01 15:39:26

      ידיעה קטנה יכולה להרעיד את אמות הסיפין של הנפש, להוליך אל חיים שלמים שאינם עוד ולשאת על כתפיים גאות את מעט הזיכרון המשפחתי שנותר. אין מי שיעשה את העבודה. מאד מרגש.

      ______________________________

      מי שמחפש חיים מסוגל לחוש אותם נושבים בו.

      כל שאני מחפש, לחוש וכך להטמיע את החיים שהיו שם.

      יש בי אמונה שכך משהו משם ממשיך לחיות גם היום...

      תודה לך מיסיס

        2/5/11 17:25:

      צטט: הלנה היפה 2011-05-01 15:36:06

      מקנאה בך שנסעת, שהיית שם. אני התגוררתי על האדמה הארורה הזו ארבע וחצי שנים משנות ילדותי, לא יכולה לדרוך על האדמה הזו. בנסיעה הבאה, בבקשה סע גם עבורי, בשליחותי. לא, לא אבקש ממך דבר רק היה שם בשמי. התעוד שאתה מוצא שם הוא מרגש כל כך. אוכל קציצה פולנית במטוס, כאילו שזה משנה, אבל זה משנה מאוד. כתוב כל כך חזק! תודה לך לאה

      _________________________________________

      לא קלות הן הנסיעות לשם.

      אך אני מרגיש מחוייב לחיים שהיו שם.

      לכולנו ובעיקר לי...

      הגשר שאת כתבת וציירת נטמע בי עם החוויות שלי.

      וודאי שאהיה שם גם בשמך לאה!

        2/5/11 17:23:

      צטט: dafone 2011-05-01 15:12:38

      אבני-דרך במסע החיים, אבני-יסוד במטען הגנטי

      והקול קורא לבוא, להכיר, לבנות זיכרון אישי שבתורו יעבור הלאה.

      הריק מבקש להתמלא ומשם לצמוח.

      נורא וקשה המשא הזה, אך גם עוטף ומרגש.

      __________________________________________

      המילה שתפסה אותי ביום הזיכרון הזה היא נצר.

      הכל טמון בה, גם הצרוּת וגם השמירה וגם הירוק שמתחדש.

      מקווה שכך ימשיך...

      תודה לך דפנה

       

       

        2/5/11 17:00:
      לא נשכח ולא נסלח!
        2/5/11 16:43:
      אתה, אתה הכי הכי. כמו שתיארת את החום המתהפך בבטן ועולה למעלה - כך היה למקרא הדברים. ואיך בימים כאלה אתה יודע להביא כל כך הרבה אור. { }
        2/5/11 16:05:

      נזכור דף.
      נזכור ונמשיך לחיות.
      נבנה את בתינו.
      נגדל ילדים.
      נֹאהַב וּנְאַהֵב.
      ולא נפסיק.


      ונזכור
      מרגש מאוד מסע החיים

        1/5/11 15:39:
      ידיעה קטנה יכולה להרעיד את אמות הסיפין של הנפש, להוליך אל חיים שלמים שאינם עוד ולשאת על כתפיים גאות את מעט הזיכרון המשפחתי שנותר. אין מי שיעשה את העבודה. מאד מרגש.
        1/5/11 15:36:
      מקנאה בך שנסעת, שהיית שם. אני התגוררתי על האדמה הארורה הזו ארבע וחצי שנים משנות ילדותי, לא יכולה לדרוך על האדמה הזו. בנסיעה הבאה, בבקשה סע גם עבורי, בשליחותי. לא, לא אבקש ממך דבר רק היה שם בשמי. התעוד שאתה מוצא שם הוא מרגש כל כך. אוכל קציצה פולנית במטוס, כאילו שזה משנה, אבל זה משנה מאוד. כתוב כל כך חזק! תודה לך לאה
        1/5/11 15:12:

      אבני-דרך במסע החיים, אבני-יסוד במטען הגנטי

      והקול קורא לבוא, להכיר, לבנות זיכרון אישי שבתורו יעבור הלאה.

      הריק מבקש להתמלא ומשם לצמוח.

      נורא וקשה המשא הזה, אך גם עוטף ומרגש.

       

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שדותקום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין