| הי לכולם, זו הפעם הראשונה שאני כותבת במסגרת כזו, בדרך כלל בשבילי לכתוב, זה משהו פרטי יותר, אז ככה , שמי אריאלה ואני שמחה על הבמה הזו, אני מתגוררת בהרצליה מאז ילדותי (היום בת 48) , למעט 7 שנים שגרתי ברחובות (בימי נישואי וזה היה מזמן). אני אמא גאה לבחורה מדהימה העונה לשם מירן, יפה- תרתי משמע, אין ספק שהיא יצירת המופת של חיי. יש לי חתולה מהממת העונה לשם נוקי (קיצור של פינוקי, כך מירן החליטה). חתולה זו חיזרה אחרי במשך חודשיים ולא ויתרה, על אף שאמרתי לה בכל יום שכדאי שתחפש לה מקום אחר, כי אין סיכוי שאקח אותה אלי הביתה. היא הייתה גורה בת חודשיים, התעקשה והצליח לה. כבר אמרתי שאני בכלל טיפוס של כלבים? לא של חתולים! אז בנר ראשון של חנוכה, יום חמישי לפני כ- 5 שנים, לאחר ליל חורף סוער במיוחד, נכנענו מירן ואני והבאנו אותה לביתנו. אז, עוד הייתה לנו כלבה שענתה לשם בל,לא גזעית בלי זנב (סיפור בפני עצמו)אבל עם לב במקום הנכון. מאז הפכה נוקי את שלושתנו לשפוטות שלה. לפני קצת יותר משנתיים בל החזירה ציוד, היא מתה בשיבה טובה, אין ספק שהיו לה חיים מעניינים וטובים אתנו, היא בכלל סיפור נפלא. בתי היקרה והנפלאה מירן הינה כוריאוגרפית במקצועה ומורה לריקוד, מוכשרת ביותר (נו,אתם אומרים לעצמכם, עוד אמא המהללת את יוצאת חלציה, מה חדש??? אולם באמת ובאובייקטיביות, מגיע למירן שיהללו אותה), היא אהובה על כל תלמידותיה ותלמידיה, כן יש לה גם תלמידים בנים, מאחר והיא מלמדת ומדריכה במסגרת של להקת הנוער הייצוגית של הרצליה, המעלה מחזות זמר מקוריים ועוד. אני? אני עברתי כל מיני, בעיקר והכי מהכל אני נהנית להיות אמא של מירן.ברובד המקצועי, עסקתי בפרסום, עבדתי בחברת בניה כמזכירה וכמוכרת דירות, עבדתי בשירות לקוחות, הייתי שוזרת פרחים מקצועית, עשיתי טלמרקטינג ועוד כהנה וכהנה. ברמת ההתפתחות האישית גם שם עשיתי הרבה, מורה מדהים בשם יחיאל שמר לימד אותנו מודעות עוד הרבה לפני שזה נהיה פופולארי כל כך, השתתפתי בסדנא שבזמנו נקראה "מהות" ו"מקור", ובעוד סדנא שנקראה "הדרך לחזון" ומשם לא הפסקתי לרגע לעשות וליישם דברים שלמדתי, קראתי המון למדתי המון מהספרים ידידי היקרים, באגודה לתיאוסופיה השתתפתי בקורס שנקרא "חכמת הרגשות" למדתי הילינג ועוד, חברתי ואני ראינו את הסוד עוד לפני שמישהו בארץ בכלל שמע עליו, ועשייה רוחנית והתפתחות אישית כל הזמן, ועכשיו גם עשייה פיננסית לשם שינוי… למה אני מזכירה כל זאת? לא להתפאר, רק לומר שכל מה שהייתי עשיתי ועושה בכל המקומות האלו בחיי, הביאו אותי לרגע הזה, למה שאני היום, ואני אוהבת את מה שאני היום. (כן נכון, 30 קילו יותר ממה שהיה רצוי ויש מקום לשיפורים בתחום הזה). אני אוהבת את חיי, אני אוהבת את סביבתי, אני אוהבת את עיסוקי, אני אוהבת את חברי וחברותי ואת כל האנשים שסובבים אותי. אני יותר מאושרת מאשר הייתי אי פעם בחיי. זהו להפעם, בפעם הבאה אספר לכם למה אני מאושרת כל כך בעולם שבו רוב האנשים לא באמת מאושרים. אתם מוזמנים להגיב על כל נושא ואם יש לכם שאלה אשמח לענות. עד הפעם הבאה … אריאלה מגשימה חלומות
|