כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    >>

    נדיר שזה נגמר בטוב.

    הנערות המתוקות שלי

    0 תגובות   יום ראשון, 1/5/11, 16:58

     

    הן היו שתיים והן לבשו בגדי ריקוד

    לא יותר משלושה מטרים ממני

    אחת מהן התיישבה על האספלט

    והשניה (הפחות יפה מבין השתיים) נזפה בה

    היא אמרה "איך את יושבת זה מלוכלך ולא-הגייני-בעליל"

    והיפיפיה (רק כשהישירה מבט לחברתה נתגלתה אלי במלא יופיה)

    she was a stone-cold fox,no other way to put it

    הרימה את הסנטר המשולש שלה מהספר בו הייתה שקועה

    ואמרה, בשעמום מופגן ובהינד ריסים קל

    "אז איך את יושבת בבית הספר?"

    החברה לא נרתעה כלל, אולי לא הבחינה ביופי בו חזיתי בעצמי

    ואולי התרגלה אליו כבר

    היא החוותה טאטוא של מושב-כסא בכף ידה 'ככה,' אמרה

    אז הנה, אמרת שועלת-החן

    מטאטאת בלעג את האספלט תחת ישבה "אולרייט?"

    אני כמעט התעלפתי מרב מתיקות

    אבל חברתה הגסה לא התרשמה

    "את צריכה לקרוא את 'להתמקצע' קראתי אותו כבר פעמיים" המליצה

    שכיית-החמדה לא השמיעה אפילו ציוץ בתגובה

    'איך אני משאילה ספר?' ניסתה שנית לקשור שיחה עם חברתה

    "הולכת לספריה," ענתה מלאך-החן מבלי להרים מבט

    'התכוונתי רק ספר אחד,' ביארה, ממאנת להבין את קנה-המידה האינלקטואלי של השיחה

    משועממת עד כלות, הרימה הפרינסס את עינייה "תלכי לספריה ותשארי שם לקרוא אותו".

    וכהגיע הסאבווי, והמציקה חיטטה בכיסיה שולפת כרטיסיות ישנות ומיללת

    "שיט, נמאס לי להתבלבל כל הזמן"

    מושא תשוקתי אפילו לא הסבה את פניה באמרה

    "אז תזרקי אותן, אליזבטה, לכל-הרוחות".

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה