כמה יש בנו אנשים שחוו אימי השואה וחיים ונוהגים כאילו לא אירעה מעולם,

כמעין מנגנון הגנה עצמי, אפילו יסרבו לדבר על כך.

שיר זה, הינו בבחינת מחווה קטנה שבקטנות עבורם.

הבהרה חשובה!

אין בכתוב כל כוונה וחצי כוונה, לקרוא שלא לזכור ואו לשכוח,

חשוב רק כי נדע להיות קשובים גם לאלו אשר ביכרו לשתוק.

 "נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם, כי לא אדם הוא להינחם!"

מחווה לשוכחים:

לא לזכור, אין הוא בהכרח לשכוח.

ממרחק של טווח הולך ורב,

עודי רואה.

והרצון למחול והכמיהה לסלוח,

גם לאחינו בני האדם,

שהורידונו חיים לבור.

והרצון לנקום והכמיהה לתבוע,

על פרכוסי המוות ולב האבן הקר. 

ומה הוא טבע האדם?

הנה הוא זוכר, תמיד יזכור,

לשכוח...