שלוש ארבע ולקפוץ אמרתי לעצמי

אבל לא אל מותי אלא אל העתיד

אחרי שנים של מחשבות יתרות, בדיקת האסטרטגיה והבנה שאין כזו בעצם

אין תוכנית מתאר יש רק ללכת קדימה בטוח לפגוש את מה שבא

כמה אפשר לעמוד על המקפצה הגבוהה ולהתבונן במים ?

שמתי בצד את כל החששות שגדלו , התנפחו ואז נשרו ממני עם השנים

חיזקתי לאט את הריאות ואת הנשימה הפתוחה

בבוקר נשמתי לאט ובשקט  

זה הזמן .. אין עוד חיים אחרים

לא בארץ אחרת או במסע בין כוכבים , את זה משאירה לשעות החשכה

אבל מול השמש מביטה ויודעת

מותר לאהוב, מותר להעיז

מותר לנסות ולטעות

לגעת בחלומות ישנים שנשארו בעלית הגג נשכחים לכאורה  

לגעת, להגיד, לצעוק אם צריך... לצעוד בביטחון

בשביל האבנים הצהובות של הלב

והגוף התמרד .. אבל לא מפחדת ..

פעם רגלים רועדות ועכשיו הבטן מביעה מחאה

אבל משהו כבר נמצא בשלוש ארבע

התנועה קדימה התחילה, אי אפשר לעצור את הקפיצה  

עוד בשקט .. לפעמים עוד לא בטוחה

מסלקת אנשים ודעות .. מעכבי שמחות .. חסרי אמונה

וקופצת לתוך הבריכה

באויר ואז מרגישה את המים

ושוחה

( וכמו שאומרת הפרסומת לאחת המכוניות שכחתי את שמה - " זה שאתה נושם זה לא אומר שאתה חי "