כותרות TheMarker >
    ';

    על דא ועל הא

    ארכיון

    0

    לכל אדם יש שם : לזכר בני משפחתי שניספו בשואה

    25 תגובות   יום ראשון, 1/5/11, 23:58

    ככל ילידי הארץ בגילי, גדלתי במקצת עם השתקת השואה.

    הורי לא היו "ניצולי שואה" או, למעשה כן, (הביטוי לא נכון...) 

     מאחר שלא חוו את התקופה הנוראה באירופה - הם הגיעו לארץ ב-1936 כציונים,

    ממפעילי ומקימי "מכבי" של דוברי הגרמנית בקטוביץ, פולין.

    (עד מלחמת העולם הראשונה היתה העיר חלק מפרוסיה...)

     

    מה שגיליתי לאחרונה, אחרי מותה של אימי ב-2007 בגיל 97,

    כשעיינתי בכל התעודות שאימי שמרה -

    שהורי היו המנהל והמזכירה של הארגון

    בתקופה שלפני עלייתם ארצה, כשעדיין לא היו נשואים:

    הוא היינץ מוזס, היא ארנה דונסקי :)

    ''

     

    במכתב ההוקרה בגרמנית שקיבלו מהארגון עם צאתם לארץ ב-1936

     

    ''

    נכתב בין השאר :

    "...מודים לכם מקרב לב על תרומתכם לארגוננו

    שהשתייכתם אליו מאז הקמתו.

    הודות למנהיגותכם ופעילויותיכם

    הצלחנו לעבור את הזמנים הקשים ביותר..."

     

    לא כותבי המכתב ולא הורי יכלו לתאר לעצמם

    כמה אותם "זמנים קשים ביותר" בארגון, יתגמדו,

    לעומת הצפוי בשנים הבאות...

    הורי אמנם טענו שבאו כבר אז, בגלל ההתרחשויות בגרמניה.

    אולם פולין, ממנה יצאו, נראתה בשנת עלייתם

    עדיין "נורמלית" ובטוחה.

     

    ואכן נותרו שם בני משפחה קרובים להם מאד,

    שוודאי היו טורחים לשכנעם לעזוב,

    לו תארו לעצמם שאותן "התרחשויות" בגרמניה

    הן רק תצוגה מקדימה ל"הצגה" האמיתית

    שתתרחש דווקא בפולין.

     

    אימו של אבי, שהיתה בערך בגילי היום, אלמנה בודדה,

    וכלתה הגויה הגרמניה, אלמנתו של אחי אבי, קורט

    (גרמניה שסבתי המתבוללת העדיפה על אימי היהודיה האוסטיודין,

    מאחר שבאה מהעם הגרמני המתורבת...)

    ובנה "היהודי למחצה" בן החמש,

    נשארו שם.

      

    לוצי לאה מוזס לבית לובינגר

    (שמי המלא בישראל עליזה לאה ע"ש סבתי זו.

    בבית כינו אותי תמיד ליזי – יותר קרוב לשמה הגרמני.)

    ''
     

     

    כשנה, בין 1939-1940 הוחבאה אצל ידידה חצי יהודיה .

    שתיהן ניספו באושוויץ.

    כלתה הלא יהודיה ונכדה בן ה-5 נכלאו "רק" במחנה עבודה ושרדו.

    האם נותרה במצב קשה פיזית ונפשית.

    הבן, בן דודי היחיד מצד אבי, עדיין חי – בן 89 , (2017)

    צלם גרמני מפורסם בשם שטפן מוזס.

    את שמם היהודי לא שינו מעולם.

     

    לאימי היו שישה אחים ואחיות.

    לפני עלייתה לארץ, היגרו שני אחים לדרום אמריקה

    ואח אחד כבר היה בארץ.

     

    דווקא האח והאחות שאימי אהבה מכל, מקס ולנה,

    שהיו השותפים לכל מעשי הקונדס, הטיולים הרגליים,

    טיולי סקי והפעילויות ב"מכבי" - 

    ביחוד מקס, האח הגדול, שגם היה חברו הטוב של אבי,

    אותו הכירה דרכו –

    שני אלה נותרו מאחור וניספו עם משפחותיהם.

     

    מקס-משה דונסקי ואשתו צ'סקה (לבית ויסטרייך)

    ובנותיהם ג'ניה (ילידת 1935) ואירנה (ילידת 1938)

     

    ''
     

       

    הם נכלאו בגטו סוסנוביץ (פרבר של קטוביץ).

    מקס ברח והצטרף לפרטיזנים, אך שב לגטו,

    כנראה בתקווה להציל את משפחתו.

    כולם ניספו באושוויץ.

     

    ליינה-ליאה דונסקי- לרפלד ובן זוגה מונייק-משה לרפלד

    ובתם רוזה (ילידת 1937) 

     

    ''

    גם הם נכלאו בגיטו סוסנוביץ וניספו כולם באושוויץ.

     

    היום קשה לי בכלל לתאר לעצמי את שעבר על הורי

    בחיפושיהם אחר שברי מידע אודות יקיריהם

    וההבנה שאכן אינם עוד. היו עדויות, כנראה,

    לגבי חלק מקורותיהם.

    (מעניין - כרגע עלה בדעתי לראשונה, שאולי זו היתה אחת הסיבות

    להולדתי 10 שנים אחרי אחותי הגדולה. נולדתי ב-1948...) 

     

    שמעתי רבות על האחים האלה ועל הסבתא,

    (ראו תמונותיהם עם אימי או הורי בגלריה "נוסטלגיה אירופאית")

    אבל לא דובר בשואה. רק העובדה שניספו "שם".

      

    רק לפני שנים אחדות, כשעזרתי לאימי למלא את דפי העד

    עבור "יד ושם" ועברתי על התמונות האחרונות - כמו כאן -

    שהגיעו אליהם זמן קצר לפני השואה,

     כדי להכין "פורטרטים" של הניספים -

    רק אז חילחלה בי סוף סוף ההבנה,

    שגם משפחה קרובה שלי בין נרצחי הנאצים.

    אז ישבתי ובכיתי, בעודי ממיינת את התמונות.

     

    כשהייתי לפני שנתיים בפולין, בטיול שרשים

    והבנתי עד כמה אושוויץ קרובה לקטוביץ בה גרו כולם

    ולגטו סוסנוביץ ממנו נלקחו אל מותם,

    חשבתי רק על כך -

    שלפחות לא הצטופפו ימים רבים ברכבת הבקר...

    זוהי נסיעה של פחות משעה.

     

    ''

     

    יהי זכרם ברוך

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/4/14 14:26:

      צטט: ~בועז22~ 2014-04-28 11:56:05

      הסקירה יפה, מצמררת.

      כן. כל הסיפורים מצמררים - גם כששומעים רק על קצה הקרחון...
      תודה.
        28/4/14 11:56:
      הסקירה יפה, מצמררת.
        16/11/11 17:58:
      יהיה זכרם ברוך לעד. מרגש וחשוב שכתבת פוסט לזכרם. גם אני כתבתי על זכרם של כל בני משפחתנו שנספו http://cafe.themarker.com/post/993924/
        1/7/11 12:01:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2011-07-01 11:18:34

      לאבי ז"ל - בן יחיד - הייתה משפחה מורחבת עניפה מאוד. כולם הושמדו. מאחר שבעצמו מת צעיר, אין לי שום אינפורמציה על אודותיהם...

      גם אני מגלה הרבה דברים רק עכשו -

      ביחוד על משפחת אבי - שחלקם הגיעו ארצה בלי ידיעתו, אחרי השואה! 

      היו זמנים שלא כל כך ענין אותנו לשמוע.. 

      לאבי ז"ל - בן יחיד - הייתה משפחה מורחבת עניפה מאוד. כולם הושמדו. מאחר שבעצמו מת צעיר, אין לי שום אינפורמציה על אודותיהם...
        6/5/11 17:41:

      צטט: אסתר רבקה 2011-05-06 08:17:22

      אמן

      תודה!

       

        6/5/11 08:17:
      אמן
        5/5/11 11:34:

      צטט: צילום בזמן אמת 2011-05-05 09:41:04

      מרגש

      תודה.

      ועצוב מאד. 

      מרגש
        4/5/11 06:26:

      צטט: Lisi-strata 2011-05-03 20:25:14

      צטט: shabat shalom 2011-05-03 18:50:55

      כסייר סיורי שורשי משפחה (עשיתי 6 טיולים כאלה) גם באזור קטוביץ הכי הכי מדהים היא התגובה הידועה שהפולנים לא ידעו/ לא ראו מה עושים באושוויץ (מהמחנה רואים את קצה העיירה) יד ראויה הקמת להם כאן.

      אף אחד לא ידע ולא ראה...

       

      אבל היו גם פולנים אחרים. ראה הוידיאו החדש שהכנסתי -

      איש מדהים לגמרי מהמחתרת הפולנית

      שבהסטוריה שלנו גם מציינים כלא אוהדת ביותר.

      הוא אומר משהו מאד חכם בסוף -

      אין עם רע ועם טוב.

      יש אנשים רעים ואנשים טובים

      הבחירה בידנו.

      זה התחיל עם קין והבל...

       

      ואז מישהו יגיד -

      כן אבל יש עמים שיש בהם יותר אנשים רעים...

       

       

      ואותו אדם, פרופ' יאן קרסקי

      דווקא אחד שבחר בטוב, סיכן עצמו כדי לאמר לעולם

      שכן ראה ושמע ומה שמתרחש הוא נורא וצריך לעצור אותו.

      ואנשים לא האמינו או לא כל כך התעניינו  - אפילו "יהודים חשובים" . 

       

       

      אין עמים רעים.

      יש אנשים רעים.

      והרוע של האנשים מתבטא גם בתגובות שלהם לרוע.

      אין עמים טובים

      יש אנשים טובים

      והטוב של האנשים מתבטא בתגובות שלהם לרוע.

      אין עמים אדישים

      יש אנשים אדישים

      גם הם רעים כי חוסר התגובה שלהם לרוע - היא המאפשרת לרוע להתרחש.

        3/5/11 20:25:

      צטט: shabat shalom 2011-05-03 18:50:55

      כסייר סיורי שורשי משפחה (עשיתי 6 טיולים כאלה) גם באזור קטוביץ הכי הכי מדהים היא התגובה הידועה שהפולנים לא ידעו/ לא ראו מה עושים באושוויץ (מהמחנה רואים את קצה העיירה) יד ראויה הקמת להם כאן.

      אף אחד לא ידע ולא ראה...

       

      אבל היו גם פולנים אחרים. ראה הוידיאו החדש שהכנסתי -

      איש מדהים לגמרי מהמחתרת הפולנית

      שבהסטוריה שלנו גם מציינים כלא אוהדת ביותר.

      הוא אומר משהו מאד חכם בסוף -

      אין עם רע ועם טוב.

      יש אנשים רעים ואנשים טובים

      הבחירה בידנו.

      זה התחיל עם קין והבל...

       

      ואז מישהו יגיד -

      כן אבל יש עמים שיש בהם יותר אנשים רעים...

       

       

      ואותו אדם, פרופ' יאן קרסקי

      דווקא אחד שבחר בטוב, סיכן עצמו כדי לאמר לעולם

      שכן ראה ושמע ומה שמתרחש הוא נורא וצריך לעצור אותו.

      ואנשים לא האמינו או לא כל כך התעניינו  - אפילו "יהודים חשובים" . 

        3/5/11 20:16:

      צטט: מיכאל בלק 2011-05-03 13:28:32

      לזכור ולא לשכוח.

       

      תודה. לא שוכחת אף פעם.

      בהצלחה במצוד שלך :)

        3/5/11 18:50:
      כסייר סיורי שורשי משפחה (עשיתי 6 טיולים כאלה) גם באזור קטוביץ הכי הכי מדהים היא התגובה הידועה שהפולנים לא ידעו/ לא ראו מה עושים באושוויץ (מהמחנה רואים את קצה העיירה) יד ראויה הקמת להם כאן.
        3/5/11 13:28:
      לזכור ולא לשכוח.
        3/5/11 09:33:

      זה המועט ומירב שאת יכולה לעשות ובדרך כה יפה שילבת מידע ותמונות, להנצחת זיכרה של המשפחה.

      בדיוק כתבתי במקום אחר, על ההתרגשות שאחזה בי כאשר גיליתי אחרי שנים רבות את שמו של סבי מצד אימי, דרך הפקולטה לרפואה בה למדה - תיאודור.

      יש מי ששמם הולך לפניהם ויש מי שהוא הולך אחריהם...

      יהי זכר כולם-כולם ברוך ♣

        2/5/11 22:13:

      צטט: lexis 2011-05-02 21:48:22

      זו פתאום נראית לי כמו הדרך הראויה ביותר להנצחה, וחובה עליי להודות בבושה שאין לי כל מושג מהם שמותיהם המלאים של הנספים הרבים במשפחתי. רק את שמות החיבה, ואת אלה שעל שמם נקראנו, בדור השני והשלישי.

      תודה.

      לא יודעת אם ראויה ביותר, אבל טובה.

      גם יעילה.  בזכות תמונות של משפחתי ששמתי לפני שנה

      הגיעו אלי קרובים רחוקים מצד אבי

      שבכלל לא ידעתי שקיימים, ועוד בארץ.  גם הם לא! 

      וגם הביאו המון אינפורמציה על משפחת אבי שלא ידעתי בכלל.

      יחי הגוגל!

      זאת אם אין סודות נוראיים שרוצים להסתיר :))

       

      את כל השמות המדויקים גיליתי עם מילוי דפי העד.

      אימי היתה אז עוד במלוא יכולתה הקוגניטיבית

      ובעלת זכרון פנומנלי.  אבל גם היא טעתה. זאת גיליתי אח"כ לפעמים..

        2/5/11 21:48:
      זו פתאום נראית לי כמו הדרך הראויה ביותר להנצחה, וחובה עליי להודות בבושה שאין לי כל מושג מהם שמותיהם המלאים של הנספים הרבים במשפחתי. רק את שמות החיבה, ואת אלה שעל שמם נקראנו, בדור השני והשלישי.
        2/5/11 21:45:

      צטט: דניאלה סגל 2011-05-02 21:40:33

      יהי זכרם ברוך.

      תודה.

      לפחות הנצחתי שמותיהם גם על מצבת אימי,

      שהלא לקבר ישראל לא באו. 

        2/5/11 21:44:

      צטט: silviaisr 2011-05-02 18:53:15

      תודה ששיתפת אותנו!

      לכבודם.

       

        2/5/11 21:40:
      יהי זכרם ברוך.
        2/5/11 18:53:
      תודה ששיתפת אותנו!
        2/5/11 14:38:

      צטט: השרקרק 2011-05-02 14:35:00

      להזכיר ולהזכיר ולהזכיר ולא לשכוח.

      לא שוכחת אף פעם ומזכירה הרבה .

      כל ימות השנה ובכל מקום בעולם. 

        2/5/11 14:35:
      להזכיר ולהזכיר ולהזכיר ולא לשכוח.
        2/5/11 08:34:

      צטט: לכלילדמגיע 2011-05-02 08:09:05

      הנצחה ראוייה!!! תודה!!!

       

      תודה.

      מגיע להם ולהורי.

        2/5/11 08:09:
      הנצחה ראוייה!!! תודה!!!