כותרות TheMarker >
    ';

    קפיצה למים הקרים

    מה זה השטויות האלו?

    14 תגובות   יום שני, 2/5/11, 00:34

    הגעתי לדה מרקר במקרה, בעקבות המרצה שלי לכתיבה יוצרת, שאת שמו, עדיף שלא אחשוף כאן. היה לי מולו דיסוננס כבד. יחסי אהבה-שנאה. האמת היא, שחבל שאין מי שיאמר לו שהוא לא ממש נועד להיות מורה לכתיבה יוצרת, בתור אחד שנוהג למצוא תענוג בסירוס כתיבת ביכורים. (לא רק שלי). ובדקירת גילויי לב הססנים (לא רק שלי.) אז בשלב די מוקדם הטלתי וטו על הגשת העבודות, ובשלב מאוחר יותר, הבנתי שאין טעם בעידוד הצד המזוכיסטי שלי, והסדיסטי שלו, ושעדיף לי ללקק את פצעי כתיבתי הפצועה במקום אחר, מוגן ובטוח. בדיוק בטיימינג הזה, פתח הרהב את בלוגו בקפה, ושלח לנו, תלמידיו הזעירים והאפסיים, את פוסטיו השבועיים. בדרך זו נגלה לפניי עולם הדה מרקר.

    זה לא רק שניתנה לי האופציה לכתוב, אלא גם, ובמיוחד, שניתנה לי האופציה לקרוא ולהגיב. השיתוף בין כל כך הרבה אנשים חדשים שכותבים ומדסקסים ומלבנים נושאים שבאמת מעניינים ומסקרנים ומאתגרים ומרוממים ומצחיקים אותי. שמרחיבים את הדעת. וגם את הלב. גיליתי די הרבה אנשים שמשדרים על אותו תדר, כמוני, והופתעתי. גם מהעובדה שלא כמו בשיחה ישראלית טיפוסית, כאן יש סיכוי גבוה יותר לנהל שיח תרבותי. אם רק רוצים.

    נכון שהיו גם כמה אירועים מבישים של התכתשויות פומביות. אני, אגב, בדעה שכל בלוג הוא קניינו הפרטי של כותבו, הוא המחוקק את החוקים, ולכן, לוּ הייתי אני בעלת בלוג שנפגע מאלימות מילולית, הייתי מוחקת תגובות בכלל בלי למצמץ. מדהים איך "לא נעים" לנו גם תחת מעטה הפסידון. המעטה המועדף עליי.  לא הצלחתי להבין למה הנהלת הקפה מתאמצת כ"כ למגר אנונימיות. זה עד כדי כך בלתי מתקבל על הדעת שאפילו בעידן הריאליטי יש אנשים שאינם אקסהביציוניסטית? דווקא בפייסבוק, בשמי המלא, אני כל הזמן בתחושה שאני מחויבת לרצות את אלפי התדמיות שבניתי לי מול כל שכבות המכרים שאספתי לי בכל תקופות חיי. אבל זה במאמר מוסגר.  

    נכון שהרבה שעות מחיי "מתבזבזות" בפייסבוק, לפעמים סתם בבהייה בסטטוסים ריקים מתוכן, נכון הרבה מהן "התבזבזו" בעבר בדה מרקר והיתר נעלמות לתוך החור השחור של צפייה בתוכניות באינטרנט. (לא רואה טלוויזיה, אבל רואה אינטרנט. על מי אני עובדת?) נכון ש "זמן מסך" זה ה"טיק" של הדור הזה – הצורך הבלתי נשלט פשוט לבהות במסך. כלשהו. מחשב. טלוויזיה. משהו. לפעמים ברחוב אני מוציאה את הנייד סתם כדי לספוג קצת "זמן מסך". האם זה "בזבוז" כזה נוראי של זמן? האם להלקות את עצמי בכל פעם מחדש כשזה קורה? לא !

    האם להצטרף ל"טרנד" החדש, לנטוש את הפייסבוק ואז לשוב בדרמטיות, תוך יריקה לבאר הפייסבוקית והעלבת מנת המשכל הכוללת באתר? לא!

    אני חושבת שדרושה כאן הכשרת לבבות ותיאום ציפיות.

    כי סך הכל זה עידן קסום: הטלוויזיה, האינטרנט, הטלפוניה...כשהייתי ילדה חלמתי על תקשורת כזו. המציאות היא פי כמה פלאית ממה שיכולתי בכלל לדמיין. לוּ רק היה מי שיידע לתעל את התקשורת הזו לכיוון הנכון. לוּ רק היה מנהיג חכם ואחראי שמחדיר לכל ה"מֶדיות" האלו את התכנים הנכונים, כדי שה"מַשדרים" של כולנו ישדרו יחד על הגל הנכון. אלא שבעלי המֶדיות חכמים לעצמם בלבד ועושים לביתם בלבד ולכיסם בלבד ואינם אחראים. הם כבר מזמן הבינו את העוצמה של התקשורת ואת חולשת האנשים הנוהרים אחרי המכנה המשותף הנמוך. וחבל! הלוא מוֹתָר האדם. או לפחות זו השאיפה. ולוּ רק היה מי שירתום את המֶדיות האלו וינהיג אותנו לקראת מכנה משותף גבוה, נשגב?

    דווקא פה טמון הפוטנציאל של הקפה והפייסבוק – הכוח שלנו לתת את הכיוון. לא להפנות אצבע מאשימה ולבקש לשנות את כל העולם מלבד את עצמנו. אלא לקחת את המושכות ולנווט את המכנה המשותף למקום גבוה. אני אישית נוטה יותר לקונספט של הקפה, כי הוא יכול לקלוט מסרים יותר "מורכבים". בדיוק קראתי עכשיו ספר על דור משוררי ביאליק, שלמרות צניעות התקופה, היו להם מפגשים ואירועים משלהם, שנועדו להפרות זה את זה, ולהחליף דעות ורעיונות. אבל לא רק למשוררים נועד קונספט הקפה. אפילו שקַרנוֹ ירדה מאד מאז השדרוג (אגב, הפתיע אותי שבכזו עוצמה. ועוד יותר, כמה קשה לקחו אותו דווקא אלו שדיברו על נון-אטצ'מנט והסתגלות לשינויים) ויחד עם זה, גם אם זה לא יהיה הקפה אלא הפייסבוק, let it be. בשם האמיתי או בשם הבדוי. גם הפייסבוק הוא מרחב אינטרנטי מצוין לקידום והחלפת דעות וגם לו יש את היתרונות שלו: בשיתוף תכנים מעניינים, בהברקות והארות קטנות, בהבזק של רעיון אחד קולע, שגורר אחריו דיון שירחיב אותו. ... שורה תחתונה, מה שחשוב זה,  המסרים, והפרטנרים, והרצון לשתף ברעיונות. גם אם זה נשמע נאיבי כשאני מעלה את זה על הכתב, בכל זאת, זה נשמע לי נכון...

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/2/18 16:43:

      איזה פוסט מדהים! אהבתי!!

      המרצה שלך לכתיבה יוצרת נשמע לי פלצן גועלי...

      אבל טוב שבזכותו הגעת לכאן.

      לדעתי את כותבת נפלא,

      מצליחה באופן בלתי אמצעי להגיע לקוראים,

      מדברת על דברים חשובים כאלו ואחרים

      בצורה המיוחדת לך.

      מסכימה עם מה שכתבת על הפייס והקפה,

      התכנים שאנחנו יוצקים יוצרים את האווירה הגישה והרמה.

      אמנם הקפה היה פעם עם הרבה יותר תכנים מעניינים מכיום,

      אבל עדיין יש לי פינה חמה מיוחדת עבורו...

      הפייס מרגיש לי אחרת... 

        22/10/11 13:39:

      גם לי זה נשמע נכון... מאוד :)
      מסכימה איתך לגמרי.

        25/6/11 19:42:

      צטט: LIRIKA1 2011-06-18 13:53:37

      גם לי זה נשמע נכון ואפילו "נכונתיים".

       

        18/6/11 13:53:
      גם לי זה נשמע נכון ואפילו "נכונתיים".
        3/5/11 18:39:

      צטט: איה שדה 2011-05-03 03:03:15

      אני מאוד מתחברת לכל מה שכתבת כאן. אני אישית מאוד אוהבת את הקפה - הן את האפשרות שיש כאן לכתוב ולקרוא, והן את מימד הרשת החברתית. עד שהגעתי לכאן לא תיארתי לעצמי עד כמה חיים וירטואליים יכולים להעשיר ולמלא את החיים בעיניין ובתוכן. זהו באמת הצד היפה של החיים בני זמננו - התקשורת הוירטואלית, שהיא במידה רבה תקשורת בין "נשמות". את הפייסבוק לא יצא לי להכיר אז אינני יכולה ממש לחוות עליו דעה, אבל אני יכולה להניח שחשיפת היתר המתרחשת שם לא כל-כך מתאימה לי, ולכן גם אינני נכנסת לשם.

       

      מזל שאת מתחברת ואוהבת - כי הרווח כולו שלי... :-)

      אהבתי את ההגדרה של תקשורת בין "נשמות" - זה מאד נכון. 

      אפשר לדלג על ה"סמול טוק" ולהגיע ישר לעיקר...

        3/5/11 03:03:
      אני מאוד מתחברת לכל מה שכתבת כאן. אני אישית מאוד אוהבת את הקפה - הן את האפשרות שיש כאן לכתוב ולקרוא, והן את מימד הרשת החברתית. עד שהגעתי לכאן לא תיארתי לעצמי עד כמה חיים וירטואליים יכולים להעשיר ולמלא את החיים בעיניין ובתוכן. זהו באמת הצד היפה של החיים בני זמננו - התקשורת הוירטואלית, שהיא במידה רבה תקשורת בין "נשמות". את הפייסבוק לא יצא לי להכיר אז אינני יכולה ממש לחוות עליו דעה, אבל אני יכולה להניח שחשיפת היתר המתרחשת שם לא כל-כך מתאימה לי, ולכן גם אינני נכנסת לשם.
        2/5/11 22:30:

      צטט: לומפומפיר 2011-05-02 21:57:10

      הרבה דברים טובים קורים במקרה. וגם אם המרצה הדגול שלך חושב אחרת - טוב טוב טוב שאת כאן.

       

      תודה, איציק !

      גם אתה, טוב טוב טוב שאתה כאן :-)

      ובאשר למרצה הדגול שלי, רק שתדע, שהוא כל כך דגול, שכבר מזמן "עברתי" אותו בכוכבים פה, וזה לא שאני בין הפופולריים מאד פה בקפה, וזה לא  שכוכבים זו איזו אינדיקציה מי יודע מה לאיכות של תוכן, אבל בוא נאמר, שגם הספרים שהוא הוציא לאור לא קיבלו הרבה "כוכבים" שם בחוץ....

      אז אתה יכול להבין בטח להסיק מזה, שאת מה שיש לו להגיד אני לוקחת די בעירבון מוגבל...

      חוץ מזה, זה לא שהוא אמר משהו "רע" על הכתיבה שלי, הוא אפילו אמר משהו "טוב", אי שם בתחילת הדרך, כשעוד בטחתי בו והגשתי לו עבודות, אלא שהוא נמנה על אותם אנשים, שכשהם מקבלים כוח לידיים הם לא ממש שומרים על אתיקה אישית... העט, או המקלדת,במקרה הזה, של מורה לכתיבה יוצרת, יכול להיות כלי משחית. בעיקר אם הכותב המתחיל מאד בוטח בו. ובעיקר אם הוא מנצל את התירגול כדי לערוך מבחן אישיותי לכותב. בעיניי זה חובבני. זה להפוך לקואוצ'ר בלי הכשרה. זה לשחק בפסיכולוג בלי להוציא רישיון. אולי נשמע שגלשתי מנושא לנושא, אבל אני לא... ;-)

        2/5/11 22:14:

      צטט: Zvi Hartman 2011-05-02 19:21:50

      אני מסכים שדה מרקר מיועד למסרים מורכבים יותר -שדורשים פיתוח- בפייסבוק זה עבור רעיונות איסטנט

       

      תכלס, אני חושבת ששתי התשתיות האלו, הקפה והפייסבוק, טובות לפיתוח רעיונות, כל עוד יש פרטנרטים.

      עובדה, שגם בדה מרקר לפעמים קשה לפתח רעיונות, כי אין שיתוף פעולה. בשביל זה אני באמת חושבת שצריך תיאום ציפיות. אנשים מגיעים לדה מרקר עם ציפיות מסוימות ואז או מתאכזבים או מופתעים לטובה. כנ"ל לגבי הפייסבוק. מצד שני, אפשר גם להתוות איזה דרך ואני דווקא רואה אנשים שעושים את זה מצוין בפייסבוק. יש איזה שניים שלושה שאני ממש מחפשת כדי למצוא את ההשראה היומית שלי. זה גם תלוי באישיות, פאסיבית או אקטיבית. אני מבין אלו שמעדיפים להתבונן מהצד ולספוג. ויש כאלו שהם בדיוק ההפך. וכמו תמיד- הכל זמני ונתון לשינוי. גם מה שכתבתי כאן היום. דעות הן הרגל בדיוק כמו כל הרגל אחר. וצריך להיות מודעים להגמשה גם שלהן...

        2/5/11 22:09:

      צטט: מלכוד22 2011-05-02 17:25:07

      מחיאות כפיים

       

      קאטצ'י תודה, מפנה לך את החנייה ;-)

        2/5/11 21:57:
      הרבה דברים טובים קורים במקרה. וגם אם המרצה הדגול שלך חושב אחרת - טוב טוב טוב שאת כאן.
        2/5/11 19:21:
      אני מסכים שדה מרקר מיועד למסרים מורכבים יותר -שדורשים פיתוח- בפייסבוק זה עבור רעיונות איסטנט
        2/5/11 17:25:
      מחיאות כפיים
        2/5/11 07:14:
      נכון !
        2/5/11 00:38:
      דברים כדורבנות }{

      ארכיון

      פרופיל

      Themis Θ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין