התקווה, האחדות. תקשור ממישורי החמלה -כמסר לעם."כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח, קָדִימָה עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה -
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם."
הימנון מדינת ישראל על פי שירו של נפתלי הרץ אימבר. אור ואהבה ממישורי החמלה הגבוהים מוזרמים אליכם כמזור הנשלח כצרי אל נפשותיכם הדואבות ומזדהות עם כאב בלתי נתפס של עם שעבר אסון נורא, שבניו נטבחו בגין דתם, אמונתם ולא זו בלבד, "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה". לא היה צורך להיות דתי, מאמין. יכולים היו בני האדם גם להיות מתבוללים בהשקפתם, ברם דמם שהכיל את הגנים של היהדות היה להם לרועץ. אם מוצאך היה יהודי - נגזר עליך שמד. ברצוננו להאיר בפניכם על ידי מילים אלו את רעיון ה א ח ד ו ת. אחדות העם. אין זה משנה כלל מהו המוצא שלך - לאיזו עדה הינך משתייך. האם הינך "ספרדי", האם הינך "אשכנזי". האם אתה גבר, האם את אישה. האם אתה תינוק, פעוט, ילד, נער, גבר בעמיו, איש זקן. האם את תינוקת, פעוטה, ילדה קטנה, נערה, אם, אישה זקנה. אין זה משנה כלל האם אתה מניח תפילין, חובש כיפה, מתפלל, אדם דתי, או אדם חילוני שכלל אינו שומר מסורת. כולם. כולכם הייתם כ א ח ד. לא, אלוהים לא הבדיל ביניכם כשהלכתם כצאן לטבח. גם הגרמנים לא הבדילו ביניכם. האין זה מזעזע? ויחד עם זאת האין זה מעורר מחשבה? צריך לעורר מחשבה עמוקה? רב המשותף ביניכם על המבדיל והבדלים של מוצא, מין, גיל, קיום או אי קיום מצוות לא שינה את גורלכם. מתוך כך אנו מבקשים מכם שתבינו את ה א ח ד ו ת. בני אדם, אהובים, בני אדם מתאחדים מאוד ומשילים קליפות של נפרדות בעתות של צרה, של כאב גדול, אסונות, מלחמה. לפתע אתם מרגישים אחים זה לזה. מדוע כך הדבר? משום ש ה כ א ב אינו מבדיל. הכאב לא יאמר לעצמו: זהו דתי, זהו חילוני, זהו גבר, זוהי אישה, זהו תינוק, זהו אדם בוגר. הכאב הוא א ח ד. הוא משותף. הוא משתף. הוא מאחד. הוא מקלף בעוצמה את קליפות הנבדלות שעוטים הינכם על עצמכם ביומיום. יש גם דרך אחרת. דרך מודעות יותר. דרך אמיצה יותר. דרך שדורשת תקווה. שדורשת חזון. שדורשת אמונה ורצון משותפים. זוהי דרך החמלה. דרך זו מגיעה אליכם רק לאחר שדרך המלחמה הטביעה בכם כאב עצום ואיתו הסקת מסקנות והפקת ל ק ח י ם. הלקח שנלקח מתוך תובנות הכאב, מצריבותיו, מכאביו. דרך החמלה מדברת על אחדות דרך ה ל ב. אחדות מתוך הבנה בוגרת, בחירה, רצון להבין בצורה שכלית, במקום להתנסות בצורה פיזית-חומרית-נפשית. כדי להגיע אל הדרך הזאת יש צורך בבחירה מודעות בה. יש צורך לבצע "קפיצת דרך" מעבר לשכבות הנבדלות, ההזדהות (הזדהמות). אנחנו עם אחד. יש לנו גורל משותף. בואו נהיה אחים בטוב כדי שלא נצטרך שוב ללמוד ללא כל הסקת מסקנות דרך הרע. הבה נהפוך ש ו א ה - ל י ש ו ע ה! ביכולתכם להצהיר ברגע זה על בחירתכם ולעבור באופן מודע אל נתיב נשמתכם הגבוה יותר.
"אני בוחר/ת לעבור ממסלול הכאב אל מסלול הלב. אני בוחר/ת לעבור ממלחמה לחמלה. אני בוחר/ת לפתוח את הלב ולאהוב!"
קחו נשימה עמוקה.... דמיינו אור גדול לבן-מוזהב נכנס לתוככם דרך הכתר, מוזרם כמזור אל ה ל ב תנו לאור להתפזר בכל גופכם וממנו לזרום אל האדמה...
כעת דמיינו, הרגישו, דעו שבכוונתכם לשלוח אור לעולם לשלוח אור מרפא מעבר לזמן ולמרחב אל כל המשתתפים בכל הדרמות של המין האנושי.
הגבירו את האור. לעולם אל תאבדו את התקווה. הכול באמת קורה, בסופו ובאחריתו של דבר - לטובתכם העליונה.
תבורכו אהובים עד מאוד עד מאוד
שלכם במסירות רבה רבי עקיבא מעבר לזמן ולמרחב מלאכי השלום
ובמלוא אהבתי א י ל א נ ה
(כל הזכויות שמורות לאילאנה בהט) ועוד על מסר האחדות בספרי: "תודעת האחד- שיחות עם רבי עקיבא", אילנה בהט, הוצאת לוטוס, 2008 (להזמין בסטימצקי ובצומת ספרים) |
