ומה כבר ניתן לומר ביום שכזה
למעט להרכין ראש אל מול הרוע האנושי
אל מול מפלצות אדם
ושוב לא להאמין לא להבין 
איך דבר כזה יכול היה לקרות
איך דבר כזה יכול היה לקרות
עיניי רצות על סיפורי הבוקר שכתובים בעיתון
קוראות ודומעות
קוראות וכואבות
והראש ממאן להאמין
שאין מדובר בסיפור בדיוני
כי אם באמת שחיה בתוכנו
כל יום מחדש
ובמה חטאנו
במראה שלנו
בעינינו החומות
בעורנו הכהה
תראו מה שאגו יכול לעשות
אני חושבת שלפעמים 
אנחנו יכולים למצוא בעצמנו את המקום המכוער הזה
שהיה באיש הזה
המקום של השפיטה
המקום של חוסר קבלת האחר
המקום של היהירות
אני יותר טוב
אני יותר חכם
אני יותר משכיל
אני לבן אתה שחור
נידמה כי בכל פעם שאנחנו שופטים את האחר ולא מקבלים אותו
מתקיימת שואה קטנה

ואולי זה מה שאנחנו באמת צריכים לזכור
לזכור, שכל אחד מאיתנו וגם אם שונה הוא, אחר הוא
הוא עדיין יחיד סגולה
כי אף אחד, אף אחד, לא יותר טוב מהאחר
כולנו הגענו באותה הדרך וכולנו נצא מכאן באותה הדרך
ובאמצע כל אחד מאיתנו בחר לו חיים
ורק על זה אנחנו ראויים להערכה

אז אולי בפעם הבאה
רגע לפני שאנחנו שופטים את האחר
מבקרים אותו
כדאי שנזכור
לאן בסופו של דבר זה מוביל

יום עצוב לכולנו