פעמיים  ביום. פוסט. שיט.

הפייס פתוח, לא מדברת עם אף אחד, הטלפון לא על שקט אבל אין צלצול, האימייל כאילו התעלף ואני הכי לבד.

יו זה מטורף. זה מה שעשיתי. זה אני, ככה זה שאת אדם לא מאד חברותי, אולי יותר נכון ככה זה כשאת אומרת לכל העולם שאת עסוקה אבל בעצם היום רק ישבת על עיצוב הבלוג במקום לכתוב מאמר.

איך זה שאין אף אחד שאני רוצה?

איך זה שהיום הזה נהייה יותר עצוב מיום השואה.

איך זה שלא בא לי לדבר עם אף אחד אבל עם כולם כן.

איך זה שאני 5 דקות לא מחוזרת ואני מאבדת קרקע.

מה רע בלשבת בבית ביום שרבי דוחה במזגן ופשוט לא לעשות שום דבר מיוחד?

הרי אני אדם עסוק בדר"כ אז שניה, מה קרה?!!

אלוהים אני לא מבינה למה אני לבד, באמת, אני לא מאלו שאתה צופה שיהיו לבד, נו מה לעשות, זו האמת.

 כאב ראש השרב בדרך..

למה, למה, למה, למה?