חמדנותם של אנשי הנדלן
על גבול כ'ס הוד השרון(מגדיאל) בקצה הרחוק של מגרש החניה לרכבת ישראל עומד לו עץ אקליפטוס ולו גזע עבה ומפוצל ,בן 102 שנה הוא העץ. שתלו אותו היהודים שברחו בזמן הפרעות ביפו 1926 באופן סרקסטי ניתן לומר החורש שניטה בא להעלות את ערך הנדלן העץ הוכר כעץ מוגן וכך התחיבו גם קברניטי רכבת ישראל ההתחיבות כללה תנאים של עד היכן תוכל לחתוך בשרשים(כיוון שמתחם התחנה בסוקולוב הוא במפלס נמוך יותר מהמפלס בו נטוע החורש. מכל החורש לפחות היתה איזו אמונה בציבור שהנה העץ הזה הנהדר בשפע ענפין ובצילו על שביל הטייסים העובר לצידו. והנה תמונת העץ ועליו המצהיבים וקליפתו המשילה עצמה ממנו לא כסימן להתחדשות אלא כציון רגעי הגסיסה האחרונים של סמל תרבות ונכס היסטורי. רק משום שעמד בדרכו של כביש המיועד לחבר את כביש 531 לר'ח סוקולוב כביש שעוקף בבירור את מגרש החניה של רכבת ישראל, שבכונת קברניטיה לקרות אותו בקומה נוספת כדי להיצמד לאותו מפלס של שארית היער שעוד נותר וגורלו להפוך לשטח נדלני יקר ערך בבעלות הוד השרון פלוס בעלות פרטית וככה ינגישו ויקישו נדלן בנדלן ובא לציון המלין(המילירדר במקרה זה)
ארכיון
כפר מלל, סבתא ציפורה,
 כטעם הזה מימי ,וחבל שאז לא השאירו מתכונים, בשנותיה האחרונות,הדרדר זכרונה, ובימיה האחרונים היתה מאושפזת , היכן שהיה בית חולים ליולדות ונהפך למין הוסטל, כשבאנו לבקר אותה, היתה פותחת מגירה בארונית שהיתה ליד מיטתה, והיתה מכריזה שנתכבד בעוגות שעשתה , והתנור אפילו עוד חם, עוד כששהתה בביתה, אמי ונירה שבאו לבקרה, נירה היתה חופפת את ראשה , מקצרת את שערה,לעיתים סבתי לא היתה מכירה את נירה והיתה חושבת שהיא העוזרת התימ ניה של אמי(בתקופה ההיא היו הרבה עוזרות תימניות , ואין כאן כוונה להציג סטיגמה מושרשת) וסבתי היתה אומרת לאמי תשלמי לה ביד רחבה, כמובן שחזרה על משפט זה מספר פעמים, פשוט שכחה אחרי דק ה מה שאמרה, כילדים נהגנו ללכת בשבתות בבקרים מביתנו ברחוב ארלוזרוב ,בכפר סבא דרך שביל קצר ביער אוסישקין, ואז עברנו בשולי שדות, של תפוחי אדמה או בטנים, השביל הוביל עד לכניסה האחורית של כפר מלל, אחרי שהיית חוצה את רחוב סוקולוב , שחיבר בין מגדיאל לכפר סבא, היית מגיע לשדות של עקיקי , שבאו מאירן ,ובשדות גדלו פרחים, שהיו אותו זמן באופנה,בין השדות היה שביל כורכר , שהיה נהרס תמיד לאחר הגשם מכיוון שהשביל היה עולה בשפוע מסוקולוב ועד גבעה אם פנית ימינה בגבעה היית נמצא בהג'ידרה, אם המשכת משיא הגבעה ישר מצד שמאל היה המשק של סבי וסבתי, לאחר הגשמים הראשונים,היו מבשילות הקלמנטינות והמנדרינות, בפרדס קטן מול המרפסת שרואים בתמונה, המנדרינות היו בטעם שלא מן העולם הזה, כמעט כמו הטעמים של העוגות שסבתי היתה אופה, מגע הקליפה המחוספס הלח והקריר וריחה כשהיא מתנפצת בין אצבעותיך בשרו את הטעם החמצמץ מתוק שממלא את החיך כבר בתחילת הנגיסה, לפעמים הייתי מוצא את סבתי יושבת על ארגז עץ בשמש ליד הפרדס ,עם סוודר אפור גם בימים חמים יחסית, והיא היתה מקלפת קלמנטינה או מנדרינה ואת הקליפות היתה זורקת בצד, האזור עבר מאז מותה של סבתי שינויים מפליגים בקצה השני של הגידרה ,(אותו רחוב שפונים ימינה מהגבעה) נגסו מחצרם של בני אביגדורוב כ40% שם עובר כביש 531 שעומד להיות כביש רוחב מכביש 6 ועד כביש החוף, תחנת הרכבת סוקולוב הוד השרון נמצאת מול השדות של עקיקי, קצת דרומית לעקיקי החלו לבנות בתים רבי קומות, װא ילו החצר של סבי וסבתי נשארה כמעט ללא שינוי ,מלבד שער חשמלי ורפת שהפכה לבית מגורים , הפרדסים נשארו כשהיו, ואיך שאתה עובר בשער הברזל אתה נכנס לחלקת גן עדן הקטנה, וראוי שכך יזכר המקום |
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך תמו'ש על התגובה , ועל התחברותך למרכיבי הסיפור,
שיהיה לך שבוע טוב יקירה ,
בידידות רבה
אשר
תודה לך shai.h על התגובה הרגישה והאמפטיתשיהיה לך שבוע טוב ,
בידידות רבה אשר
תודה לך טאל סטוביק ,כך זה היה שנים ולא השתנה ,כיום גרה שם בת דודתי אסנת,
והדברים השתנו אך במקצת,
שיהיה לך חג שמח יקירה
בידידות רבה אשר
בוקר טוב לך שטוטית יקרה, שמחתי שקראת את נפוסט הזה,
המקום בו היה המשק של סבי וסבתי נשאר כמעט כמו שהכרתי אותו
מימי ילדותי,
שיהיה לך סופשבוע נעים י קיר ה,
בידיד ות בחיבהנ ובהערכה רבה,
א ש ר
תודה לך דבי היקרה על התגובה, אני שמח שהבחנת בריחות והטעמים, שאני כמעט ושכחתי אותם,
באיזה מובן אני מנער את האבק מגנזי הזמן,
ומקוה שכל מי שקורא ינער מעצמו אבק של אר כיון המכסה את עברו,
שיהיה לך לילה טוב יקירה,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
אשר יקר
שפע של טעמים וריחות שורים בסבתא ציפורה,
תודה ששיתפת בשבילי הילדות עם הפריחה וטעם המנדרינות
דבי
תודה לך על שיתופך ועל השתתפותך, בחויות מן העבר,,
אולי בגילי , מיותר לדבר על העתיד אך העבר עושה לי את ההווה,
בידידות ובהערכה רבה
אשר
תודה הלנה, וחבל שלא היו לך סבים,אפילו שאני מסתכל בתמונה של אבי סבי יהושע , שלא הכרתיו,
אני מוצא קוי דמיון הנעשים אף יותר דומים במשך הזמן ואפשר על פי האף ותוי הפנים גם בלי בדיקתDNA
לנחש שיש בי מהגנים שלו ואותם העברתי גם לבני אוהד,
שיהיה לך המשך שבוע נעים יקירה ,
בידידות בחיבה ובהערכה רבה,
אשר
תודה לך כשרונית, ועכשיו דקה דומיה להזכר בטעם
ואם את מזדמנת לסביבה, בסביבות נובמב,ר אני מזמין אותך לאכול כפי יכולתך עד 4 עצי מנדרינות,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
תודה לך fire fly ,
כנראה שהרשמים הראשונים שלי היו מהחצר בכפר מלל ,
בגיל שנה גדרו אותי במתחם יחד עם תרנגולות ושאר בעלי כנף ,
שלא ישעמם לי ,אבל תמיד הייתי בורח , לאחר שחפרתי לי תעלה מתחת לגדר,
תודה לך אלכסנדר ידידי,
מכיוון שאתה עשית שיפתח,
אצרף מתכון קל להכנה של עוגיות סבתא,
(נקרא גם עוגיות 1,2,3,על שום מספר המצרכים הבסיסיים המועט, אם נתעלם מהביצה או מהסוכר)100 גרם סוכר 200 גרם מרגרינה,300 גרם קמח,(עכשיו אני מסיק ש1,2,3 זה היחס בין המשקלים במתכון),
1 ביצה,
1 אפיון
שמים כחצי שעה במקרר, ואחר מכן אופים ב180 מעלות,
עד שהעוגיות משחימות,
אפשר במקום מרגרינה חמאה,
שיהיה בתאבון,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר