כטעם הזה מימי  ,וחבל שאז לא השאירו מתכונים, בשנותיה האחרונות,הדרדר זכרונה, ובימיה האחרונים היתה מאושפזת ,

היכן שהיה בית חולים ליולדות ונהפך למין הוסטל, כשבאנו לבקר אותה, היתה פותחת מגירה בארונית שהיתה ליד מיטתה,

והיתה מכריזה  שנתכבד בעוגות שעשתה , והתנור אפילו עוד חם,

עוד כששהתה בביתה, אמי ונירה שבאו לבקרה, נירה היתה חופפת את ראשה , מקצרת את שערה,לעיתים סבתי לא היתה מכירה את נירה והיתה חושבת שהיא העוזרת התימ ניה של אמי(בתקופה ההיא היו הרבה עוזרות תימניות , ואין כאן כוונה

להציג סטיגמה מושרשת) וסבתי היתה אומרת לאמי תשלמי לה ביד  רחבה, כמובן שחזרה על משפט זה מספר פעמים,

פשוט שכחה אחרי דק ה מה שאמרה,

כילדים נהגנו ללכת בשבתות בבקרים מביתנו ברחוב ארלוזרוב ,בכפר סבא דרך שביל קצר ביער אוסישקין,

ואז עברנו בשולי שדות, של תפוחי אדמה או בטנים, השביל הוביל עד לכניסה האחורית של כפר מלל, אחרי שהיית חוצה את רחוב סוקולוב , שחיבר בין מגדיאל לכפר סבא, היית מגיע לשדות של עקיקי , שבאו מאירן ,ובשדות גדלו פרחים, שהיו אותו זמן באופנה,בין השדות היה שביל  כורכר , שהיה נהרס תמיד לאחר הגשם מכיוון שהשביל היה עולה בשפוע מסוקולוב ועד גבעה אם פנית ימינה בגבעה היית נמצא בהג'ידרה, אם המשכת משיא הגבעה ישר מצד שמאל היה המשק של סבי וסבתי,

לאחר הגשמים הראשונים,היו מבשילות הקלמנטינות והמנדרינות, בפרדס קטן מול המרפסת שרואים בתמונה,

המנדרינות היו בטעם שלא מן העולם הזה, כמעט כמו הטעמים של העוגות שסבתי היתה אופה,

מגע הקליפה המחוספס הלח והקריר וריחה כשהיא מתנפצת  בין אצבעותיך בשרו את הטעם החמצמץ מתוק שממלא את החיך כבר בתחילת הנגיסה, לפעמים הייתי מוצא את סבתי יושבת על ארגז עץ בשמש ליד הפרדס ,עם סוודר אפור גם בימים חמים יחסית,

והיא היתה מקלפת קלמנטינה או מנדרינה ואת הקליפות היתה זורקת בצד,

האזור עבר מאז מותה של סבתי שינויים מפליגים בקצה השני של הגידרה ,(אותו רחוב שפונים ימינה מהגבעה)

נגסו מחצרם של בני אביגדורוב כ40% שם עובר כביש 531 שעומד להיות כביש רוחב מכביש 6 ועד כביש החוף,

תחנת הרכבת סוקולוב הוד השרון נמצאת מול השדות של עקיקי,

קצת דרומית לעקיקי החלו לבנות בתים רבי קומות,

װא ילו החצר של סבי וסבתי נשארה כמעט ללא שינוי ,מלבד שער חשמלי  ורפת שהפכה לבית מגורים , הפרדסים נשארו כשהיו, ואיך שאתה עובר בשער הברזל אתה נכנס לחלקת גן עדן הקטנה,

וראוי שכך יזכר המקום