כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    ברירה יש, צריך רק לחפש

    49 תגובות   יום שני, 2/5/11, 20:53

    ''

    ברירה יש, צריך רק לחפש

     

    כשמשהו מפריע, מטריד, מתסכל אנו משתפים אחד את השני בתסכולים, קוראים תכנים אחד של חברו, מגיבים, מעודדים, מחליפים דעות....נכון ? אז כעת, במיוחד אחרי היום הקשה והטעון הזה שזה עתה הסתיים, אני חשה צורך לשתף במשהו שיעשה, אני מקווה גם לכם, "חמוד בלב", לי בכל מקרה זה עשה, אז למה "להתקמצן"? 

     

    ''

     

    Joe the paraplegic bunny

    (המקור מצורף בהמשך, והתרגום חופשי ו"עצמוני") לשון בחוץ

    '' 

    כשמשפחת אורורק מטוסקון מצאה בחצרם האחורית שני גורי ארנבים שנולדו סמוך לחג הפסחא, הם ידעו מיד שמשהו לא בסדר, הייתה סיבה מדוע אמם נטשה אותם, הם היו פגועים.

    פול אורורק הבין שאחד מהם שהם החליטו לקרוא לו ג'ו גם אינו משתמש ברגליו האחוריות. אז הוא ומשפחתו טיפלו בהם סביב השעון ועזרו לשפנים הקטנים להבריא, אבל לגבי השפן הפגוע הם גם הלכו צעד אחד נוסף קדימה.

    ליאם בנו של פול, תכנן ובנה עגלת נכים זעירה לג'ו, שתעזור לו להסתובב יותר בקלות.   

    לקח קצת זמן לשפן הקטנצ'יק להתרגל לעגלה האדומה עם הגלגלים הצהובים, אבל בסופו של דבר היא עזרה מאד לניידותו וסייעה לו לנוע יותר בקלות.

    רק אחרי שג'ו ואחיו הבריאו, והרגישו טוב יותר, לקחה אותם המשפחה למרכז הצלה שבטבע, ופול צירף יחד אתם סרט וידאו שהם עשו כדי לתעד הטיפול בהם והסתגלותו של ג'ו, השפן של חג הפסחא.

     

    ''

     

     

    Child builds tiny cart for Joe the paraplegic bunny

    http://www.kgun9.com/story/14502760/easter-rolls-in-with-joe-the-bunny?redirected=true

     

     

    מעבר לסיפור עצמו, אני רואה לא רק את נשואו (השפן ג'ו), אלא גם את הנושא - היחס למקרים כאלה מבחינה עקרונית בצורה רחבה.

     

    מדובר על כולנו, כל אחד מאתנו, שכל כך הרבה פעמים אומרים לעצמנו לגבי סיכויי בע"ח פגועים, פצועים, נכים לשרוד ולחיות בצורה סבירה: "אין מה לעשות".

    '' 

    חלק מתבטאים כך כיון שזה פשוט פוטר מלנסות לעזור, לעשות משהו, וחלק מסיבה הפוכה: מפחד להעביר בעה"ח הפגוע סבל חינם, כשבסופו של דבר ספק אם יחזיק מעמד. ויש לצערי גם חלק שממית בע"ח בריאים, בתואנה של "המתת חסד". 

    לי נראה שלמזלו של אותו שפן קטן ג'ו שהגיע ספציפית לחצר המשפחה הזו, ולא - במקום אחר, לא היו מהססים לכיוון ה"חסד" הזה, לא רבים היו בכלל מנסים......

    '' 

    האוטוסטראדה ללב של הסיפור הזה הייתה, לא רק בשל בעה"ח עצמו, שאי אפשר שלא לחוש לגביו חמלה , אלא גם בשל הנער, שכנגד כל הסיכויים, המוסכמות, נטל יוזמה, לא התייאש, והחליט לתת סיכוי לשפן המסכן שנולד נכה.

    העובדה שאף אחד לא שמע על עגלת נכים לבעל חיים כה קטן, רק לכלבים וכדומה, ושהוא בנה לו בעצמו, מגדילה בעיני את המעשה מאד.

    ''
     

    אינני בטוחה מה הייתי עושה במקרה כזה. הרי לבעלי חיים הדברים אינם כה פשוטים בתחום העזרה הראשונה והשיקום כמו לאדם, והנה, אפשר ללמוד בהחלט גם מהדור הצעיר, למען האמת הרבה מאד, במיוחד בתחום "הברירה".

    '' 

    אז כשרואים בע"ח פגוע, פצוע, לפני שמחליטים על גורלו, או אם לעזור בכלל - אם יש לו סיכוי או לא:  אולי כדאי לחשוב פעמיים. 

     גם אנו, כל אחד מאתנו מסתבר, שבוי במוסכמות, הרגלים, ואילוצים, ועדיף להתייעץ ולבקש עזרה מקצועית ולא להחליט לבד.

     

    אולי יש ברירה ומוצא שאיננו רואים אותם ?! מופתע

     

    אישית, אני רואה בכובד ראש את ההחלטה אם לתת סיכוי או לא לבעל חיים פגוע.  

    מי אני בכלל שאחליט החלטות שראויות יותר ליושב במרומים, כמו מי לשבט ומי לחסד? לפעמים כנגד כל הסיכויים בע"ח מבריא ומתפקד בהחלט. אז מי ידע?

     

    אינני מדברת על מצב גריאטרי, בו בעל חיים חולה, בגיל מבוגר מאד, וגם הווטרינר עצמו ללא מילים אומר מה שקשה לומר...

    במקרים כאלה אני בכל מקרה מבררת טוב טוב באם בעל החיים אכן סובל מכאבים ובמצב בלתי נסבל מבחינתו, או שאי הנוחיות היא בעיקר שלנו, מי שמטפל בו....

     

    אז כאן, נער צעיר אחד חשב על הדברים - החליט, נטל יוזמה לידיו, ומצא פתרון שיעזור לעזור לשפן הקטנצ'יק גם במצב כזה לתפקד. למרות שברור היה לו שזה ידרוש ממנו טרחה וטיפול רבים נוספים, שאף אחד לא עשה זאת לפניו, ושכל אחד אחר ובמקום אחר קרוב היה מחליט לכיוון שונה לגמרי...בעיני זה מדהים.

    '' 

    להכיר נער, משפחה, ואנשים כאלה זו זכות: ילד שגורם לך לחשוב, ומראה לך שבהחלט יש לך מה ללמוד.

    והאמת, מי היה מעלה על דעתו אם אין מתקן כזה, לתכנן ולבנות אחד כזה לבדו?

     

    למעשה לגבי כל דבר בחיים, אם לגבי עזרה לבע"ח פגועים או דבר אחר, נראה שלא כדאי לומר מהר מדי "אין ברירה", אלא לחפש אותה....

     ''

     

     

    ''         ''            ''

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (49)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/1/12 18:30:
      הסיפור מרגש כל אדם שיש לו רגש כלפי החיים ובעלי-החיים. לגבי הצלה וריפוי, זאת צריך להשאיר ליודעים את מלאכתם. כל אדם, יכול לדאוג שבעל החיים הפגוע יגיע למקום הנכון עבורו.
        22/1/12 18:00:
      פוסט מרגש מאוד
        10/5/11 11:34:
      סיפור מרגש מאוד ויוצא דופן.תודה על השיתוף.
      תודה על הסיפור שמחמם את הלב,מרגש,מקווה שאנשים יתרגשו ויזיז להם ויתחילולהיחס לבעלי חיים,לעזור להם,אהבתי
        7/5/11 10:15:

      תודה על הסיפור אכן מעודד.


      הנה סיפור מחיי. בחצרנו הסתובב חתול אשפתות שיחד אם חבריו באו ללקט אוכל שהנחתי להם. הייחוד של אותו חתול משאר חתולי האשפתות היתה צליעה ולכן הועניק לו השם "חתלו צולע". כעבור פרק זמן הבחנו בפצע מטריד ברגלו ולקחנו אותו לוטרינר. בעקבות הטיפול (המכאיב) נעלם החתול ולא נודעו עקבותיו - ומאז שמו בישאל "חתול בורח".

        6/5/11 14:53:
      מרגש מאד. תמיד טענתי שאדם נמדד בטוב רק וכאשר יש לו חמלאה לבעלי חיים .כמה פעמים שילדי רצו לוטרינר לטפל בחיה זו או אחרת. תודה על נמודעות והאיכפתיות .בטוחה שזה מצליח לגעת ברובד נכבד באדם באשר הוא.
        5/5/11 20:54:
      אכן לראות לחוש ולהושיט את הלב
        5/5/11 08:51:
      קטע חמוד ביותר . זה נכון שכיש בעל חיים ואם הוא פצוע נשאיר אותו אצלינו ולא נזרוק לרחוב . בעליי חיים זה לא רהיטים שאותם משליכים כשהם מסיימים את חייהם. מקווה שאנשים ילמדו משהו מהקטע שלך
        4/5/11 23:24:
      תמיד שנון ועמוק ומלא רגש ואהבה ונשמה יתרה לייצורים הנפלאים האלה שאת כה מטפחת ודואגת לאיכות חייהם. המון מקוראייך כבר למדו להעריך את יופי נשמתך.
        4/5/11 22:56:

      צטט: Lisi-strata 2011-05-03 22:12:15

      צטט: agua 2011-05-03 10:36:43

      צטט: Lisi-strata 2011-05-02 22:58:34

      אכן אני גם לעיתים מצילה חתלתולים שננטשו ע"י אמן - כבר יש לי שתים טפשות כאלה. אחיות משתי המלטות שונות... אחת גם לבנה עם עיניים כחולות אז קראתי לה דייזי - היא מזכירה לי יפיפיה אמריקאית דרומית בלונדית ומטומטמת...כנראה גם אי קיו נמוך הוא סיבה לנטישה:)...אבל שתיהן נורא חמודות ואוהבות..זה מפצה:)

      ובענין הארנב - זה נורא חמוד וחכם, אבל נראה לי, מהוידיאו שהארנבון הסתדר יופי גם קודם. אולי אפילו יותר טוב..כבעלת נכות קלה יש לי עין לדברים כאלה.. זה גימיק. סליחה, מותק.

      גם לי נראה שהארנבון הסתדר יפה לפני כן אבל נגעה ללבי תשומת הלב והחמלה של הילד והפוסט שלך המזכיר לנו לעצור רגע, לחשוב ולבחור באופן מודע איך לעזור

      נכון.  במקרה זה המטרה של הפוסט הזה מקדשת את האמצעים...

      אבל בינתיים מצאתי עוד וידיאו של הארנבון הזה בו מופיע הילד הילד שעיצב לו כסא גלגלים.

       

       

      ''

       

       

      הילד באמת מדהים - גם מוכשר ברמות - ראו איך הוא מצייר!!  וכל הכבוד לו על הרעיון.  אבל מצפייה חוזרת - קצת יותר איטית -  אני לגמרי משוכנעת, שיותר טוב לארנבון בלי הגלגלים...גם אחרי שהתרגל כבר.  הוא מצליח יפה מאד לגרור את החלק האחורי המשותק לכל אשר ילך!  ובצורה זו הוא הרבה יותר גמיש בכניסה למקומות צרים, בעליה על שטח לא חלק וכו.  ואני מניחה גם בקשר שלו עם אחיו.  את זה בכלל לא מראים.

       

       

      מנסיון אני יודעת שלפעמים הכוונות הטובות של רופאים ואנשי מקצוע,   שבאמת רוצים לעזור, הם טירחה לשווא שרק מסרבלת את העניינים.  לדוגמא -   כשהייתי קטנה נאלצתי לנעול נעליים אורטופדיות עם הגבהה נכונה וכו.

      והנעליים היו כבדות ולא גמישות.  עמדתי באמת יפה וישר (כי רגל אחת קצת קצרה מהשניה בגלל פוליו)

      אבל ללכת הרבה לא יכולתי.  פעם, בגיל 11 בערך, נעלתי נעלי התעמלות רגילות וניסיתי ללכת -

      פתאם יכולתי ללכת המון ודי בקלות. הנעל היתה קלה וגמישה והעובדה שלא היתה מוגבהת כל כך הרבה (רק קצת בפנים הנעל -   פשוט הכנסתי כמה ספידות) גם, כנראה, הקלה על התנועה מאז אין נעליים אורטופדיות.  עד היום קונה נעליים רגילות עם ספידות ברגל הקצרה על סוליות גמישות וקלות כמה שאפשר. ומאז - עד שהזדקנתי ושמנתי בעשר השנים האחרונות :) הלכתי קילומטרים רבים ... (וגם חסכתי המון כסף - שכן נעליים אורטופדיות נורא יקרות...)

      אז שוב המסקנה - כוונות טובות והבנה טכנית תיאורתית לא תמיד הפתרון היעיל ביותר  במקרי נכויות. בעיקר כשהלקוח לא יכול לדבר ולהסביר את עצמו..קריצה

       

      תודה כפולה למודעות ולרגישות ליזי . בהחלט מסכימה אתך. עדיין זה יפה בעיני מבחינת המסר המועבר, וכעת יחד עם התגובה שלך, המסר כפול ומכופל וטוב עוד יותר.

      תודה על הסרטון השני שהבאת לנו. 

      ''

        4/5/11 22:21:
      סיפור יפה ומרגש. אשרייך :))
        4/5/11 22:11:

      צטט: טלוני 2011-05-03 20:42:28

      פוסט מרגש וחמוד כאחד. מאין את מצליחה "לצוד" סיפורים יפים כאלה? ועוד עם וידיאו קליפ?

      תודה חברה...לא צדה כלום, הם אלה שצדים אותי...... קריצה

        4/5/11 22:08:

      צטט: אילנה ינובסקי 2011-05-02 23:59:01

      מקסים. הכותרת שלך בול בפוני.

      מקסים לא פחות בעיני הכתיבה שלך, וראייתך את הדברים - איך שאת תמיד נוגעת בנקודה .

      תודה

      ''

        4/5/11 22:06:

      צטט: Neora 2011-05-02 23:00:49

      נמרחתי לגמרי עכשיו !!

      שנבוא לאסוף אותך עם שפכטל ?  נשיקה

        4/5/11 22:05:

      צטט: Lisi-strata 2011-05-02 22:58:34

      אכן אני גם לעיתים מצילה חתלתולים שננטשו ע"י אמן - כבר יש לי שתים טפשות כאלה. אחיות משתי המלטות שונות... אחת גם לבנה עם עיניים כחולות אז קראתי לה דייזי - היא מזכירה לי יפיפיה אמריקאית דרומית בלונדית ומטומטמת...כנראה גם אי קיו נמוך הוא סיבה לנטישה...אבל שתיהן נורא חמודות ואוהבות..זה מפצה:) ובענין הארנב - זה נורא חמוד וחכם, אבל נראה לי, מהוידיאו שהארנבון הסתדר יופי גם קודם. אולי אפילו יותר טוב..כבעלת נכות קלה יש לי עין לדברים כאלה.. זה גימיק. סליחה, מותק.

      אולי ....ואינך צריכה לבקש כלל סליחה. בכל זאת וגם אם...מצא חן בעיני וזה מאד חיובי מפני שזה מבהיר את הנקודה...שיש ברירה, שצריך לחפש אותה... צוחק

        4/5/11 19:28:
      נאה כתיבתך בעיני ... ומרגשת!
        4/5/11 18:35:
      מרגש,,עצוב וגם שמח! תמיד נחמד עם ניתן לעזור,,,הרי לאנשים נכים זה מובן מאיליו שצריך למצוא פיתרון,,, היה להם באמת מזל לארנבים הקטנים
        4/5/11 08:27:
      כמה יפה ומרגש.
        4/5/11 08:09:
      מאוד מרגשת המסירות בסיפור הארנב, גם לכלב שלי קוראים ג'ו וגם הוא ניצול כלבייה, וכולנו יצאנו נשכרים
      אשרייך על ליבך העצום ואשרינו שזכירו להתהדר בחברה שכמותך. יישר כח חברה יקרה.
        3/5/11 22:24:

      כהרגלך.

      מקסים ומרגש.

      אין כמוך!!!

      אין לי כוכב לתת.

      אבל חיבוקי באהבה יש....נשיקה

      ליל מנוחה קסום וחלומות מתוקים!

      ''

        3/5/11 22:12:

      צטט: agua 2011-05-03 10:36:43

      צטט: Lisi-strata 2011-05-02 22:58:34

      אכן אני גם לעיתים מצילה חתלתולים שננטשו ע"י אמן - כבר יש לי שתים טפשות כאלה. אחיות משתי המלטות שונות... אחת גם לבנה עם עיניים כחולות אז קראתי לה דייזי - היא מזכירה לי יפיפיה אמריקאית דרומית בלונדית ומטומטמת...כנראה גם אי קיו נמוך הוא סיבה לנטישה:)...אבל שתיהן נורא חמודות ואוהבות..זה מפצה:)

       

       ובענין הארנב - זה נורא חמוד וחכם, אבל נראה לי, מהוידיאו שהארנבון הסתדר יופי גם קודם. אולי אפילו יותר טוב..

      כבעלת נכות קלה יש לי עין לדברים כאלה.. זה גימיק. סליחה, מותק.

       

      גם לי נראה שהארנבון הסתדר יפה לפני כן אבל נגעה ללבי תשומת הלב והחמלה של הילד והפוסט שלך המזכיר לנו לעצור רגע, לחשוב ולבחור באופן מודע איך לעזור

       

      נכון.  במקרה זה המטרה של הפוסט הזה מקדשת את האמצעים...

      אבל בינתיים מצאתי עוד וידיאו של הארנבון הזה בו מופיע הילד הילד שעיצב לו כסא גלגלים.

       

       

      ''

       

       

      הילד באמת מדהים - גם מוכשר ברמות - ראו איך הוא מצייר!!

      וכל הכבוד לו על הרעיון.

      אבל מצפייה חוזרת - קצת יותר איטית -

      אני לגמרי משוכנעת, שיותר טוב לארנבון בלי הגלגלים...גם אחרי שהתרגל כבר.

      הוא מצליח יפה מאד לגרור את החלק האחורי המשותק לכל אשר ילך!

      ובצורה זו הוא הרבה יותר גמיש בכניסה למקומות צרים, בעליה על שטח לא חלק וכו.

      ואני מניחה גם בקשר שלו עם אחיו.  את זה בכלל לא מראים.

       

       

      מנסיון אני יודעת שלפעמים הכוונות הטובות של רופאים ואנשי מקצוע,

       שבאמת רוצים לעזור, הם טירחה לשווא שרק מסרבלת את העניינים.

      לדוגמא - 

      כשהייתי קטנה נאלצתי לנעול נעליים אורטופדיות עם הגבהה נכונה וכו.

      והנעליים היו כבדות ולא גמישות.

      עמדתי באמת יפה וישר (כי רגל אחת קצת קצרה מהשניה בגלל פוליו)

      אבל ללכת הרבה לא יכולתי.

      פעם, בגיל 11 בערך, נעלתי נעלי התעמלות רגילות וניסיתי ללכת -

      פתאם יכולתי ללכת המון ודי בקלות. הנעל היתה קלה וגמישה

      והעובדה שלא היתה מוגבהת כל כך הרבה (רק קצת בפנים הנעל -

      פשוט הכנסתי כמה ספידות) גם, כנראה, הקלה על התנועה.

      מאז אין נעליים אורטופדיות.  עד היום קונה נעליים רגילות עם ספידות ברגל הקצרה

      על סוליות גמישות וקלות כמה שאפשר.

      ומאז - עד שהזדקנתי ושמנתי בעשר השנים האחרונות :) הלכתי קילומטרים רבים ...

      (וגם חסכתי המון כסף - שכן נעליים אורטופדיות נורא יקרות...)

      אז שוב המסקנה -

      כוונות טובות והבנה טכנית תיאורתית לא תמיד הפתרון היעיל ביותר

      במקרי נכויות. בעיקר כשהלקוח לא יכול לדבר ולהסביר את עצמו..קריצה

       

        3/5/11 22:00:
      כמה יפה והומני, ואיזה חינוך נפלא מקבלים במשפחה כזו
        3/5/11 21:02:

      כוכב לליאם ולג'ו ה"שפן הקטן" :) וגם לך, ג'ינג'ית יקרה.

        3/5/11 20:53:

      בונבוניטה

      מרגש ויפה
      עונג לקרואותך

        3/5/11 20:42:
      פוסט מרגש וחמוד כאחד. מאין את מצליחה "לצוד" סיפורים יפים כאלה? ועוד עם וידיאו קליפ?
        3/5/11 17:52:
      כייף לקרוא אותך!!!!
        3/5/11 17:01:

      בונבוניטה יקרה לליבי

      איזה סיפור מרגש וילד מדהים

      מזדהה איתך לחלוטין לא צריך להרים ידיים

      ובמקרה הזה ממש- חייו של ג'ו ניצלו

      גם חום ואהבה לבעלי חיים תורמים להם להתגבר על מומים ומחלות

      * כוכב אהבה ממני

      וחיבוק אוהב אוהב ונשיקות לליבך הרגיש

       

      יקירה מזמינה אותך לשמיעה של עוד שיר שלי נוסף שעלה

      לרדיו אינטרנטי ( אינני הזמרת אני זו שכתבה את המילים

      ונתנה להלחנה באולפן)

      הקליקי ותהני (-:

      http://www.disi.co.il/3831

        3/5/11 16:36:

      חומד סיפור כל כך מעודד

      משמח....

      ואני עסוקה בגור

      שלי השחור..

      כי שניים נעלמו לי....




        3/5/11 15:56:
      *
        3/5/11 14:41:
      ארנב או שפן ? בכל מקרה - כבר ידוע שבעלי חיים וילדים - תמיד גונבים את ההצגה.
        3/5/11 14:39:
      יפה
        3/5/11 13:46:

      בהחלט סיפור מחמם ת'לב,,
      נפלא לגלות אנשים כאלה,,
      כאלה שעושים כל מה שיכולים,, ומגדילים ראש למען מציאת פיתרון יצירתי..
      * תודה שהבאת

      חייכת אותי כהרגלך....אין עליך :-)
        3/5/11 11:03:
      תודה ושנזכה לחיים של אהבה
        3/5/11 10:36:

      צטט: Lisi-strata 2011-05-02 22:58:34

      אכן אני גם לעיתים מצילה חתלתולים שננטשו ע"י אמן - כבר יש לי שתים טפשות כאלה. אחיות משתי המלטות שונות... אחת גם לבנה עם עיניים כחולות אז קראתי לה דייזי - היא מזכירה לי יפיפיה אמריקאית דרומית בלונדית ומטומטמת...כנראה גם אי קיו נמוך הוא סיבה לנטישה...אבל שתיהן נורא חמודות ואוהבות..זה מפצה:) ובענין הארנב - זה נורא חמוד וחכם, אבל נראה לי, מהוידיאו שהארנבון הסתדר יופי גם קודם. אולי אפילו יותר טוב..כבעלת נכות קלה יש לי עין לדברים כאלה.. זה גימיק. סליחה, מותק.

       

      גם לי נראה שהארנבון הסתדר יפה לפני כן אבל נגעה ללבי תשומת הלב והחמלה של הילד והפוסט שלך המזכיר לנו לעצור רגע, לחשוב ולבחור באופן מודע איך לעזור

        3/5/11 09:17:
      מקסים
        3/5/11 09:11:
      סיפור מחמם לב :)
        3/5/11 09:04:
      זה כמו סיפור מהאגדות , במיוחד שקשה למצוא מקרים כאלו,שקורים במציאות, בידידות רבהנ אשר
        3/5/11 01:00:
      כל כך מחמם את הלב ומרגש . את ממש בונבון..
        3/5/11 00:03:
      מסכימה עם הכל
        2/5/11 23:59:
      מקסים. הכותרת שלך בול בפוני.
        2/5/11 23:13:
      פוסט קסום. תודה רבה...:)
        2/5/11 23:12:
      האמת שלמדתי וכנראה עוד לומדת (תהליך אין סופי) מהבנות שלי, שלושתן נמצאות במקום של עזרה לבע"ח, ומספר החתולים והכלבים שלנו גודל מפני שלא יכלו שלא להגיש להם עזרה של נתינת בית חם, שבזכותו בעצם הצליחו להשתקם...מרגש הסיפור של הילד שהשתמש בדמיונו ושכלו לבנות עגלת סיוע כזאת:) מרגשת את שיש בך ערנות למקומות הללו של אהבה/קבלה של הזולת, שמסתכמים בעולם החי, המדבר והסביבה כולה:) תמיד נהנית לבקר. באהבה רבה דליה:)
        2/5/11 23:00:
      נמרחתי לגמרי עכשיו !!
        2/5/11 23:00:
      את הנשמה הכי טובה שיש.
        2/5/11 22:58:
      אכן אני גם לעיתים מצילה חתלתולים שננטשו ע"י אמן - כבר יש לי שתים טפשות כאלה. אחיות משתי המלטות שונות... אחת גם לבנה עם עיניים כחולות אז קראתי לה דייזי - היא מזכירה לי יפיפיה אמריקאית דרומית בלונדית ומטומטמת...כנראה גם אי קיו נמוך הוא סיבה לנטישה...אבל שתיהן נורא חמודות ואוהבות..זה מפצה:) ובענין הארנב - זה נורא חמוד וחכם, אבל נראה לי, מהוידיאו שהארנבון הסתדר יופי גם קודם. אולי אפילו יותר טוב..כבעלת נכות קלה יש לי עין לדברים כאלה.. זה גימיק. סליחה, מותק.
        2/5/11 22:54:
      גבעת ווטרשיפ מהחיים... תודה.
        2/5/11 21:01:
      כמה מרגשת את-כל פעם מחדש!! תודה!

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין