חמדנותם של אנשי הנדלן
על גבול כ'ס הוד השרון(מגדיאל) בקצה הרחוק של מגרש החניה לרכבת ישראל עומד לו עץ אקליפטוס ולו גזע עבה ומפוצל ,בן 102 שנה הוא העץ. שתלו אותו היהודים שברחו בזמן הפרעות ביפו 1926 באופן סרקסטי ניתן לומר החורש שניטה בא להעלות את ערך הנדלן העץ הוכר כעץ מוגן וכך התחיבו גם קברניטי רכבת ישראל ההתחיבות כללה תנאים של עד היכן תוכל לחתוך בשרשים(כיוון שמתחם התחנה בסוקולוב הוא במפלס נמוך יותר מהמפלס בו נטוע החורש. מכל החורש לפחות היתה איזו אמונה בציבור שהנה העץ הזה הנהדר בשפע ענפין ובצילו על שביל הטייסים העובר לצידו. והנה תמונת העץ ועליו המצהיבים וקליפתו המשילה עצמה ממנו לא כסימן להתחדשות אלא כציון רגעי הגסיסה האחרונים של סמל תרבות ונכס היסטורי. רק משום שעמד בדרכו של כביש המיועד לחבר את כביש 531 לר'ח סוקולוב כביש שעוקף בבירור את מגרש החניה של רכבת ישראל, שבכונת קברניטיה לקרות אותו בקומה נוספת כדי להיצמד לאותו מפלס של שארית היער שעוד נותר וגורלו להפוך לשטח נדלני יקר ערך בבעלות הוד השרון פלוס בעלות פרטית וככה ינגישו ויקישו נדלן בנדלן ובא לציון המלין(המילירדר במקרה זה)
ארכיון
בחצר של לאה ,אמא של אביגדור,
הם הגיעו כמשפחה מארצות הברית , ישר לשכונה הנידחת בכפר סבא, באותם הימים עוד לא ראינו מכונת כביסה, וכששמענו שיש מכונה שמכבסת בעצמה , חיכינו בתור לראות את הפלא, ועמדנו כמהופנטים, בעקבנו אחרי התוף המסתובב בעליצות,, היו עוד אח ואחות אך אינני יכול להעלות את שמם, גם אינני זוכר אם היה אבא בסיפור שלהם, עם אביגדור היתה לי חויה מתקנת, יום אחדה נזכרתי שהוא העליב אותי , עניין ההעלבה נשכח בכלל מזכרוני וזה גם משני בסיפור, אני משער שהיתה זו שבת כי אבי היה נוכח בחצר , ובכל יום אחר בשבוע היה משכים קום לעבודה, כנהג משאית, ניצלתי קצת את העובדה שא בי היה בסמוך , תפסתי אומץ כמו שאומרים , ,ובחצר שלנו איפה שלא התכופפת נתקלת באבן, הבצוע היה מהיר מההחלטה , עוד לפני שידעתי מה אני עושה, היתה אבן מונחת בכף ידי, ותוך זמן קצר היתה במסלול ישירות לראשו של אביגדור , הוא הופיע כמה ימים אחרכך עם תחבושת לראשו , ובאותם ימים שטרם הופיע נקפו אותי יסורי מצפון עזים, והתפללתי שלא קרה לו משהו חמור, העניינים הסתדרו איכשהו כשאני מתנצל בפניו, מאז זנחתי את ההתעסקות בלחימה, ובאיזה שהוא מקום, זה השפיע עלי גם בשלבים מאוחרים יותר, במלחמת ששת הימים השאלתי את רובה הצ'כי שהיה ברשותי ,לאיזה צנחן שרצה לצלוף על חיילמצרי ,שירה מתוך חרכי ירי מבוצר בבונקר, ויכול להיות שזה מה שהציל את חיי כי בסופו של דבר הזחלם של מ'פ המפקדה נודב למשימה, כשסמל הפלוגה יורה צרורות של 05 שהיה חודר שריון, אני שלא הייתי מזוין השתופפתי לי בתוך הזחלם , כי גם לא היה טעם שאוציא את ראשי , לראות את הקרב, אחרי כרבע שעה חוסל המצרי, במלחמת יום כפור כבר מראש קשרתי לקנה הרובה ספל מפלסטיק וכך הסתובבתי, למזלי בוטלו משימות האוגדה , כי אתרע מזלו של אחד מהטייסים שלנו שמטוסו הופל ותכניות של הקרב של האוגדה נפלו בידי האויב,, אבל זה לא הסיפור, למעשה הסיפור הוא נקוי החצר של לאה, שהיו בו קוצים תרנגולות שמסתובבות חופשי, כל מיני ברזלים חלקי בטון, קרשים , בקצור כל הג'נקים, לאה החליטה שהיא עושה מבצע נקיון ,רתמה את כל ילדי הרחוב שעבדו במרץ ,מאחר והובטח גם צ'ופר , שאת מהותו לא ידענו , כי כדי להמתיק את העניין , היתה זו גם הפתעה, למזלי או לרוע מזלי לא הייתי שותף בקנוניה הקפיטלסטית שהגתה אותה לאה, שהיתה גם בנוסף בריאת בשר כמו שלא כתוב אפילו בתורה,מאחר ותרנגול אדום נוצות וזועף ,רץ אחרי וניסה לנקר את רגלי, לא יודע אם הוא בחר דוקא בי , כי לא רואה שהיתה לו סיבה, כנראה שאלוהים לא רצה שאשתתף בדבר עבירה, וכן אני חייב לכם תשובה הקוראים, מה היתה ההפתעה, אז בערבו של יום בגמר העבודה , לשביעות רצונה של לאה , כל אחד קיבל במכולת של קולין , אמבטית גלידה חמה, ויש להוסיף שהיתה פה בכל זאת איזו נדיבות שהיא כי היתה יכולה לבחור במקום אמבטיות של ופל ,בגביע ופל קטן, אנחנו כילדים היינו מקבלים זאת באותה הבנה, |
תגובות (46)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך Gfaus על הכיכוב ועל התגובה,
שיהיה לך סופשבוע נעים ידידי,
בידידות רבה ,
אשר
תודה לך ידידי על הכיכוב ועל התגובה,
ושמחתי שמצא חן בעיניך הסיפור וגם אופן הכתיבה,
שיהיה לך סופשבוע נחמד, וגמר חתימה טובה,
בידידות רבה ,
אשר
תודה לך שרה יקירה, שמח על בקורך ועל תגובתך,ואני מתכוון לבקרק בגלריה שלך אולי עוד במשך החג,
שיהיה לך חג שמח שנה טובה ,
והעיקר שגלעד שליט חזר,
בידידות רבה אשר
תודה לך עו"ד דפרייסאורי על הכיכוב ועל התגובה שמח שמצא חן בעיניך ושיהיה לך חג שמח,
בידידות רבה אשר
מה שלומך?
מזמן לאתקשרנו
לא הייתי כאן
הייתי עסוקה בלחץ עבודה של בתי כנסת
(תוכל לראות בפוסט האחרון שלי)
באתי לאחל לך בעצם
גמר חתימה טובה וחג שמח שנה של אהבה,
של יצירה והגשמה, של עשייה, של קסם ושל אור שנה של כיף ושל עשייה,
של טעם ושל הבנה,
של חברות וכבוד
שרה קונפורטי
תודה לך עו''ד פרייס אורי,על הכיכוב ועל התגובה,
כשהתחלתי לצלם באמת ובאינטנסיביות , חשבתי שיש טעם שאת התמונות ילוו סיפורים ,
ואילו כיום אינני בטוח כלל, שהיוצרות לא התהפכו,ויתכן מאוד שאת הסיפורים
מלוות התמונות,
שיהיה לך חג שמח ושנה טובה ,
בידידות רבה
אשר
תודה רבה, נהניתי מאד מפינת הסיפור,
ההסטוריה והשרשים,
כמו גם מסיפור האקליפטוס.
יישר כוח !! אשוב בשמחה.
תודה לך חסיה על הביקור ועל הכיכוב,
שיהיה לך סופשבוע נאה יקירתי,
בידידות רבה ,
אשר
לפנ'צ טובים לך תמו'ש, תודה על הכיכוב ועל התגובה,,כמה קל לקנות אושר, בעבור חופן גלידה,
אין משקל לער כים שסיגלנו בילדותנו אנשים בני 90 עדיין מתרפקים על המאכלים שבישלה אמם בילדותם,
שיהיה לך סופשבוע נעים יקירה,
בידידות ובהערכה רבה אשר
בוקר טוב לך שרה קונפרטי אני מתנצל במקצת על האחור בתגובתי ,
פשוט אינני פוקד לעיתים קרובות את הפוסטים שהעליתי,
ואני יותר עסוק בלעלות דימויים ממדיה של צילום,
שמחתי לשמוע שסיפור פשוט שהעליתי , מצא חן בעינייך,
ושאת שומרת אמונים לאהבות קטנות מהילדות,
וישר מתנגנת לי אסוציאציה ,
אמנית דגולה בויטראיזים , עומדת על פיגום גבוה , כמו אלו ששימשו את מיכאלאנג'לו ,
בציורי התקרה בקפלה הסיסטינית, וככה צובעת מטראז'ים של וירטאז'ים,
ואז מכריזים פסק זמן, והוירטואוזית מהויטראז'ים שולפת גלידה בוופל,
דמיון קצת פריע אבל אף אחד לא נפגע מזה,
האמנית קיבלה תמורה בגביע, העבודה בוצעה לשביעות רצון המפיקים,
וצוות הצילום קיבל את שכרו,
שתהיה לך שבת נפלאה והמשך שבוע בכיף ידידתי,
בידידות ובהערכה רבה
אשר
תודה לך חברי הנאמן
על סיפור פשוט אך נפלא
ודרך אגב גם אני חולה על גלידה בופל
עד היום....
המשך שבוע נפלא
שרה קונפורטי
צהרים טובים לך yonbir ידידי,
גם על הכיכוב וגם על התגובה,
שיהיה לך המשך שבוע נעים,
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
יונתן ידידי תודה על שבקרת והגבת לסיפור שהעליתי,
אני למעשה התחלתי לכתוב רק בזמן האחרון,
בעוד שבצילום אני עוסק כ40 שנה,
ואני מניח שיש לי עוד הרבה מה ללמוד בכתיבה ,
אקבל כל עצה וכל הערה בברכה,
שתהיה לך שבת נפלאה,
בידידות רבה ,
אשר
תודה לך רומפיפיה יקירה,
נראה שחל שינוי באויר מאז,
ואולי כמה שינויים, אפילו האויר שאנו נושמים,
שונה, הריחות והטעמטים של פעם,
הם געגועים, לעולם שעבר דרכנו, ,
ומאז אינו מפסיק להשתנות,
שתהיה לך שבת נעימה יקירה,
בידידות רבה ,
אשר
אני זוכר את מכונת הכביסה החשמלית הראשונה שלנו. נדמה לי שקראו לה רינה. הסחיטה הייתה ידנית בין שני גלילי גומי ומנואלה שסובבה אותם.
אשר ידידי, יש לך כאן חומר מצויין לשניים ואולי גם לשלושה סיפורים. הכתיבה שלך מרתקת וכדאי לך להתמקד בכול סיפור בנושא המרכזי שלו. כך גם תרוויח כוכבים...
וכוכב ממני רק מחר, אחרי שתגיע האספקה.
כמה מיוחדים הם הסיפורים
הזכרונות של פעם
חג שמח ידידי היקר
תודה לך Gfaus על הכיכוב ועל התגובה ועל התוספתא המלומדה, על חכמת הלשון והתרחקות ,מכל מה שמכאיב ומכל צרה,
שיהיה לך שבוע בכיף
בידידות רבה ,
אשר
בוקר טוב לך 000001 לתודה על הכיכוב ועל התגובה,
כן זה לא היה מזמן כל כך
,בערך לפני 57 שנים,
שיהיה לך שבוע טוב
בידידות רבה ,
אשר
תודה לך שיר שטוטית, על הכיכוב ועל התגובה,שיהיה לך שבוע ,
מצוין יקירה,
אני יוצא עכשיו עם אקיטה, הוא מוסר לך דש חם,בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
ערב טוב לך עליזהלה יקרה, יש לי לא מעט נחמה בתגובה שלך מאחר וזה יום עצוב בשבילי , אני מניח שלכולם עצוב,
ואין אחד שלא היה לו קרוב או חבר או מכר, שאיבד באחת ממלחמות ישראל,או בפעולות שבין המלחמות,
כשהייתי בגן ועדיין בשכון חצרות הדר ב, קבלתי בטעות צו גיוס, ואני שלא הייתי מרוצה בגן בלשון המעטה,
(להוציא את ארוחת 10 שאז הגננת שרה השמנה, היתה פורסת לחם שחור וריחני, ומורחת במרגרינה וריבה , והעוזרת לגננת ,אסתר הרזה היתה מחלקת עם תרכיז פטל ומים)
כך שזמן מה השתעשעתי ברעיון שאני עוד מעט הולך לצבא,
והיתה לי אובססיה להשוות בין מידת נעלי , למידת נעלי שאר הילדים בגן, בשיטה שמצמידים עקב לצד בוהן ,
וממולך עומד ילד גם הוא עקב לצד בוהן, ובהונותיכם גם צמודים הם, אחד מהילדים מסיט לאחור את כף רגלו הצמודה לשלך
ואז אתה מניח את כף רגלך שמאחור במרווח שנוצר, אם כף רגלך מטפסת על כף רגלו , הרי היא גדולה משלו,
אם נשאר איזה רווח ,הרי שכף רגלך קטנה מכף רגלו, ואם היא תואמת בדיוק את הרווח ,שתי כפות רגליכן שוות בגדלן,
לפי בדיקות שערכתי אז, נראה שזכיתי ברוב, אבל לא הבנתי אז , מדוע המעטים שכף רגלם היתה גדולה מכף רגלי ,
לא קבלו גם הם צו גיוס, וככה נשארתי עם השניות הבלתי נסבלת הזו עד שהורי הצליחו לשכנעני , שכל עניין הגיוס בטעות יסודו,
מהסיפור הזה יש לי איזו מסקנה, שגם במחשבה שהיא בבסיסה טעות במקור, גם היא יכולה להפציע דרך שבילי הגיון,
וכשלעצמו אין בו פגם,
תודה לך עליזהלה על התגובה ועל הירידה לפרטים, ועינייך הבוחנות עד קצה הנימה,
שיהיה לךמ יום עצמאות שמח יק ירה,
בידידות בחיבה ובהערכה רבה ,
אשר
הו ידידי המזוקן, הישמר נפשך מנשים בריאות בשר, בעיקר בריאות במידה שאינה כתובה אפילו בתורה, שהרי כשכל זה קרה בטח לא היה לך אפילו זקן להגן עליך, וגם לא צ'כי (רובה או בחור עצום כעוג מלך הבשן, מה שיעיל יותר למול כבדת הגוף ההיא), אבל אני מתנחמת בעובדה שניצלת לבסוף על ידי תרנגולת עצבנית במיוחד והנה הגעת ברבות הימים לספר לנו כל אלו ... והכל בעזרת השם.
נפלאים הסיפורים שלך. לי.
בוקר טוב לך trees תודה על הכיכוב על התגובה ועל ההומור הנלוה,
אני עדיין לא תופס איפה ומתי השיגה האשה הזו 5 מעדר ים לניכוש עשבים וקוצים ,שהשתרעו באין מפר יע ,בתחומי חצרה, מה שבטוח שהעסקה הותה עסקה מכוננת,
שתהיה לך שבת נפלאה יקירה
בידידות ובהערכה רבה ,
אשר
צהרים טובים לך כשרונית,בררתי כמה פרטים על לאה ,
עם אמי, היה לה נוהג לשבת ליד עץ עם המון צל ולקרוא ספרים,למשל לאחר ארוחת צהרים היתה אומרת לבתה (שאינני זוכר את שמה ,אני בכלל לא זוכר שהיתה קימת כזו),לשטוף כלים , או אז היתה מתישבת מתחת לעץ ,שעד כמה שאני מסוגל לזכור ,היה עץ תות
וזה גם די הגיוני ,
א. היה חיב לפחות להיות עץ תות אחד בשכונה, כי זכורים לי תותים שאכלנו מהעץ ,
ב. כשאני סורק בראשי את כל החצרות אינני מוצא שום חצר שהיתה ראויה מלבד החצר של לאה בניה ובתה לעץ תות,
שאלתי את אמי אם לאה היתה קוראת ספרים באנגלית,: איזה אנגלית השיבה אמי,
היא היתה קוראת ספרים מהחמור,
פעם בשבוע היה מחליף הספרים וחמורו הנושא אותם , מגיעים לקול צלצול הפעמון כ שמאחור משתרכת עג לה עליה מותקנת מעין תיבה יר וק ה מבחװץ ,ומדפים עם ספרים מבפנים,אני שכבר קראתי היטב בגיל 5 ,כשהגעתי לגיל 6 הייתי מחליף ספר אחד קורא אותו במהירות עד שהמחליף החמור והספרים היו גומרים את הסיבוב בשכונה , הייתי מחליף סםר נוסף פעם שניה,אני חייב לציין שאז להיטות לספרים היתה לי לטבע שני, ומראה אשה היושבת יום שלם בצל עץ תות בחצר,
נראה לי נורמלי לחלוטין,
אולם כיום יש לי ספק קטן ,אם זו היתה להיטותה של לאה ,לקרוא ספרים על אלאדין או עליבבה ו40 השודדגים,
כנראה היו מעורבות פה גם סיבות אחרות שיהיה לך סופשבוע נפלא יקירה,
בידידות ובהערכה רבה אשר
היתה לי הרגשה כשרונית שאת תהיי הראשונה בתגובה,
למזלך נולדת עם כשרון מלולי ואינך זקוקה לנשק ייצוגי ,
גם בסרטים האמריקאים הגבורים עוברים משמוש בנשק מתקדם,
לשמוש באגרופים, ככה שהמנצח הוא בעל אגרופי הפלדה,
אצלך זה עבר עוד עידון ומילותייך מושחזות כחיצים,
וכל שומר נפשו, ירא להפר שלותך,
תודה על ההתיחסות למאמר, בנושא של לאה, מאחר ואינני ממציאה את הדמויות בדמיוני, לצערי אין לי הרבה מידע עליה,
בכל מקרה , בכוונתי לחזור למקום ולראות כיצד הוא השתנה,
ואולי זאת הרגשה אינטרנטית מוזרה,
שלמרות המרחק ביננו אני מרגיש בקרבה,
שיהיה לך סופשבוע נעים יקירה,
בידידות בחיבה ובהערכה רבה ,
אשר