שלום לכולם.

את המנדט על האמת המוחלטת איבדתי, כשהחלטתי להתחתן...אז מה שתקראו פה זו בהחלט סובייקטיביות לשמה.

שמי מורדי ואני תושב אחת ההתנחליות בשומרון. הייתי בין המשתתפים בסיור ביום ה' לאיתמר. תודה לגלילה על רעיון הסיור, על הפוסט ועל הפירגון. תודה לכל המשתתפים לכל אחד על חלקו המיוחד, ליאיר על הפוסט שלו ותודה גדולה לגדי על הכנות בדבריו.הסיור התקיים במסגרת פעילות קבוצת "ואהבת", אליה הצטרפתי לאחר שנתוודעתי אליה, במסגרת הפעילות של קבוצת "מפגשים טובים באמצע הדרך". שתיהן קבוצות פייסבוק. הרעיון של "מפגשים" בהחלט דומה לזה של "ואהבת", אך הוא ממוקד יותר, בציר בפוליטי "ימין - - - - שמאל". 

בסעודת ליל שבת, סעדנו כמה חברים יחדיו, וסיפרתי שם על הסיור והחוויות שעברתי. התגובות היו בין חוסר אמון מוחלט בדברי לבין תמיהה אדירה "ואתה חושב שהשמאלנים האלו, שונאי ישראל, שהביאו עלינו את גולדסטיין ואת.. ואת.. ושעושים לנו כך וכך... - אותם אתה מנסה לשנות? אתה לא תמים?" והתמיהה שלהם - צודקת. הסטראוטיפ של "שמאל" בעני הציבור שלי הוא יותר חריף ממה שכתבתי. "אז מה הטעם?" שאלו אותי. כיוון שמקובל בסעודות שבת לומר גם דברי תורה מפרשת השבוע, מובן שקישרתי את הדברי למצוות "ואהבת". הסברתי שאיני בא לשנות איש, אני בא להידברות כנה ופתוחה. ומולי אנשים עם מטרה דומה. לאחר ששיכנעתי אותם שיש טעם, ו"יש תקווה", ו"לא כולם כמו..." הפכו סימני השאלה למודאגים "ואתה לא חושב שאתה מושפע מהם?", "ההתלהבות שלך מדאיגה אותי..." טוב שלא סיפרתי להם מה אמרה עלי גלילה ("אתה כל כך... אתה שמאלני!")...שעוני שבת החלו לכבות את האורות בבתים, ואנו קטענו את הדיון ומיהרנו איש איש לביתו, להתארגן לשינת שבת המתוקה.

מהכרותי עם הציבור בו אני חי, אני יכול לומר בוודאות גמורה: רוב מוחלט של הציבור פתוח לדיאלוג אמיתי כן וחופשי, המתקיים בהגינות ובכבוד הדדי. ההפסד של החברה הישראלית מן השסע המזוייף הזה של שמאל וימין, הוא אדיר. הרווח הסקטוריאלי שכל צד מתהדר בו הוא זערורי וסהרורי. בעוד ימים נחגוג (אני לפחות אחגוג) 63 שנה להקמת המדינה. לא הגיע הזמן שנמקד, ולא לזמן קצר, את המבט פנימה, וננסה לדבר בלי המסכות, בלי הסטיגמות? אני לא מציב שום אולטימטום ושום תנאי מוקדם לדיאלוג שכזה. אגב, גם לא רמזנו (חברי ואני בקבוצה) ובוודאי לא דחפנו לקיומו של הסיור באזורנו. אישית גם איני רואה אותו שונה מהותית מסיורים מתוכננים אחרים במגזרי חברה אחרים.

וכשלעצמי - אני כן השתניתי. ואפילו הזזתי את ה"קווים" בעקבות המפגשים. ולידיעתכם, חלק מהשינויים הם - תזוזה ימינה! אבל זה לחלוטין זניח ולא רלוונטי. השינוי העמוק והמהותי הוא הצורך הכן לבחון מחדש את העמדות, להקשיב לקולות אחרים, לפתוח את הלב לצרות מן הסוג שתמיד הדחקתי. את השינוי הזה עשיתי בדיונים הארוכים שקיימתי בקבוצות השונות בפייסבוק, בבלוגים אליהם התחברתי, בבלוג שפתחתי ועוד. המפגשים תמיד (אצלי לפחות) נועדו ל"תידלוק" אנרגטי מיוחד, אנושי, כן. המפגשים הללו רק עודדו ומעודדים אותי לחפש נתיבי פעולה מתוך היחד ולא נגדו.

ומי שלא בא לשם - אני הפסדתי אותו.

חודש טוב!