גדלתי בעיר בה חוף הים נשק לביתי ,

שנפשי סערה שם הייתה נחמתי ,

חורף קיץ ריח המלח משך אותי ,

הים הסוער הגלים המתנפצים היו עבורי מקום מפלטי .

בגרתי אל העיר הסואנת עברתי ריח ערפיח ,

נוף בתים ישנים ,

אנשים בתנועה תמידית ,

מחפשים רצים אצים בקושי נושמים ,

ברחתי אל ההר בבית שעל הגבעה ,

ליד חורשת האורנים ,

הקמתי ביתי , מבצרי ,

אך גם שם לא נמצא  מקומי ,

כיום , אני נעה בין העיר לכפר ,

 מרחבי הדשא , הפרחים , הציפורים ,

בריזת הים מגיעה לחלון ביתך ,

השקיעה נראית במרחק פסיעה ,

אתך אני חשה שלווה ,

מצאתי את מקומי ,