"מאחורי המזוודה" האם הבן שלכם אורז בעצמו את המזוודה? האם הוא מטיל עליכם את משימות ההכנה והארגון של גיהוץ/קיפול והצטיידות והאם עצם המלאכה הופכת אצלכם לפרויקט מורכב המייצר חיכוכים ומתיחויות רגע לפני הפרידה? "מזוודה היא סימבול לפרידה המחודשת ובעיני בחורים רבים מייצגת את ההתנתקות מהבית, שקשה להם להודות בה, מה שגורם להם לברוח מהמשימה" — אומרת מנוחה אבר מנהלת ביה"ס רמות לקידום רגשי. סיום בין הזמנים הוא הזדמנות טובה לברר: האם אריזת המזוודה היא המקום והזמן לחנך את הילד לסדר ולעצמאות? האם צריך להתעקש על מעורבותו? אמור לי מי וכיצד ארז לך ואומר לך מי אתה ומי משפחתך. על מזוודות, אריזות וסימבוליקה שביניהם.
"הראה לי את מזוודתך ואומר לך מי אתה" המזוודה ככלי אבחוני מזוודות וסגנונות אריזות בכלל הם ראי עמוק לתוך האישיות. זה לא רק הפן השטחי של האם המזוודה שלך נראית כמו מסדר חולצות וחפצים מחושב לפי מילימטרים או שמא היא יותר אנדרלמוסיה מחרידה שאפשר לאבד בה גם את הראש, מה שמעיד על נטיות פיזור או לחלופין על אובססיית סדר שורשית. כל צורת הארגון, מראה המזוודה, כולל מה היא מכילה (עד לפרטי פרטים) וגם לא מכילה מלמד הרבה מעבר למה שהאורז יכול להעלות בדעתו. לא מעט כלי אבחון זרים ומוזרים צצו במשך השנים בקליניקות המומחים אבל ללא ספק המזוודה היא הפריט הכי לא צפוי שתפגשו שם. מנוחה אבר, שעברה קורס אבחונים דרך צורת הטיפול של משפחות בכביסה שלהם (יש כאלו שמכבסים אחרי כל לבישה חד פעמית, שבשום פנים לא יערבבו בין כבסיהם לשל אחרים, שיחליפו מרככים ואבקות כל שני וחמישי או שישמרו אמונים לאותו אבקה כל השנים. והייתה גם אחת שנהגה להקדיש זמן ארוך לתלייה אחרי שטרחה למיין את הכבסים ולתלות אותם צבעוני לחוד, לבן בנפרד וכד´), מתייחסת לאריזות ולארגונים כאל כלי אבחוני לכל דבר. אם רק ירשו לכם להציץ לתוכן (עוד פן אישיותי שמעיד על סגנונות משתנים של כל אדם) תגלו עולם רחב של תכונות ושל נטיות, של הרגלים ושל טבעים. סוג האריזה, הזמן שהושקע בה, מספר המשתתפים. לכל דבר יש משמעות. יש אנשים שאורזים כלאחר יד, שלא עושים עניין מהאריזה כלל. מבחינתם, המזוודה היא אמצעי ולא מטרה, כלי טכני זמני לשלב ביניים שבו מתארח הבגד עד שיעבור למגרה או ארון מוסדרים, ולכן לא צריך להקדיש לו מעבר לפרופורציות. לעומתם, יש כאלו שסידור המזוודה בעיניהם הוא פרויקט לכל דבר שהם מקדישים לו זמן ומחשבה. כל פריט שנכנס או שלא זוכה להיכנס נשקל בכובד ראש. מתכננים את המיקומים, מסדרים בשקיות נפרדות ואפילו מחלקים לתיקים נפרדים לפי סוג החפצים. עבודת נמלים עמלנית האורכת לפעמים יותר מזמן השימוש שמייעדים לה. המזוודה מעידה על תפיסות עולם גמישות או נוקשות, על אובססיות וכפייתיות, פדנטיות יתר או רישול וגם על נטיות הסתגרות או פתיחות, חברותיות והתבודדות. אצל חלק מהאנשים המזוודה מסמלת הרבה מעבר לחפץ ארגוני. עבורם היא טריטוריה בפני עצמה שאליה הכניסה אסורה, גם לאנשים קרובים, שבה רק הם מנווטים בלי שלאיש תהיה מילה או זכות נגיעה והצצה. "יש אנשים שלא יוותרו על מזוודה גדולה ורחבה, גם אם הם זקוקים רק למעט פריטים, ויש כאלו שגם כשהם טובעים בפריטים יעדיפו עשרות שקיות ע"פ מזוודה גדולה ומסודרת אחת" — מדגימה הגב´ אבר — "יש אנשים שיפרידו את המזוודה שלהם משל יתר בני הבית ויעדיפו את הפרטיות גם בתוך המזוודה. מתבגרות בפרט רגישות מאד לנושא המזוודה של מה ואיך יונח בה ובאיזה חלק מוסתר או גלוי. הן משקיעות זמן רב באיך המזוודה תיראה, בין היתר כדי להיראות באופן שחשוב להן בעיני החברה". גם פירוק המזוודה או אי פירוקה חושף הרבה טפחים שקשה לגלות על אישיות האדם בדרכים אחרות. יש אנשים שישר כשהם יגיעו אל היעד חשוב יהיה להם לרוקן את המזוודה כליל ולארגן את כל החפצים במדפים או קולבים מסודרים. ויש כאלו שבעיניהם הסדר הטוב ביותר הוא דווקא במזוודה. הם יעדיפו לא לפרקה עד תום המועד ולשלוף ממנה את הנדרש בעת הצורך, גם כדי לחסוך זמן או מאמץ. המאבחנים לא מזלזלים באף נתון ובעיניהם כל מה שבחרו האורזים להשאיר בחוץ או להכניס הוא בעל משמעות (יש כאלו שסוחבים חצי בית לכל אירוח, כולל לנופש. את הסבון האישי, כלי המיטה שלהם ואפילו המגבת), כולל הזמן שהושקע במלאכה וכמות המשתתפים בה (עם מי נועצו, אם בכלל, במה להכניס למזוודה, האם מישהו סייע באריזה או שהם עשו את המלאכה בשקט ורחוק מעיניים בולשות). חשוב לציין כי אבחון לפי מראה והתעסקות באריזה צריך להיעשות בערבון מוגבל ובאמת מידה ראויה. לא כל פרט שהצגנו כאן הוא תמונה שלימה. וצריך להתייחס אליו רק כאל חלק אחד שמרכיב את הפאזל האישיותי. כל אדם מורכב מהרבה חלקים כאלו וא"א לחרוץ משפט רק מאיך נראית המזוודה או ממה הכניסו אליה כל עוד לא חקרו את המכלול.
טיפים לאריזה חכמה גם מי שלא עושה עניין מאריזה ומתחיל בה כמה שעות לפני נסיעה, אפילו של שבוע ימים, מודה שזה החלק הכי פחות נעים המצפה לו. יש כללי יסוד שיכולים להפוך את העבודה לפחות טראומטית: 1. מכינים רשימה - רשימה מוכנה מראש של פריטים ברורים מאלף ועד תו מונעת עוגמות נפש של: שכחתי את נעלי שבת, פיז´מה ואפילו תרופה מסוימת שצורכים קבוע. כדאי לרשום רשימה לפי סדר הגיוני ולהשאירה בהישג יד כך שכל דבר שיצוץ פתאום יתווסף אליה מיידית. הרשימה לא רק מונעת שכחה היא גם מזרזת את התהליך של האריזה עצמה. 2. מנצלים את כל הנפח - ברוב המזוודות, ידית ההרמה והמשיכה של המזוודה היא פנימית ולכן תופסת מקום במזוודה. כדי לנצל את כל הנפח ולשמור על הידית עצמה, כדאי לשים בתחתית המזוודה את הפריטים הרכים כמו הגרביים והחולצות. 3. עדיף מזוודה קטנה ודחוסה ממזוודה גדולה וריקה - כדאי למלא את המזוודה עד אפס מקום כדי למנוע מתכולתה להתפזר ולהיטלטל וגם לשמור על אורך חיי המזוודה. מזוודה חצי ריקה בד"כ ניזוקה יותר מהר ממזוודה מלאה ודחוסה. 4. לא מבזבזים מקום - מנצלים כל שטח, כולל לשים דבר בתוך דבר, כולל להכניס גרביים ולבנים בתוך נעליים, מה ששומר על המבנה של הנעל. 5. מארגנים שקיות נפרדות - אם אורזים למספר נפשות, כדאי לקחת לכל אחד שקית נפרדת ללבנים ולגרביים, מה שמונע בהמשך חיפושים מיגעים וכאב ראש לא קטן. 6. מפרידים את הנעליים - רצוי לסחוב את הנעליים בשקית נפרדת, שלא ילכלכו בגדים אחרים. 7. שומרים מקימוט - מקפידים לארוז כל פריט בצורה שתמנע ממנו להתקמט. לדוגמה: שמלות וחולצות מסוימות עדיף לגלגל במקום לקפל.
פרויקטים לא נעלמים הם רק מתחלפים. רק נפרדנו מפסח וכבר ממתינה לנו פרידה לא פחות מורכבת מבחורי המשפחה. בקרוב מאד יתמלאו הרחובות במזוודות מוקפדות, ארוזות ומצוידות היטב המקפלות בתוכן לא מעט קושי פיזי, המתגמד לחלוטין מול זה הרגשי. ארזת לבד? יש כאלו שאחרי שצלחו את קריעת ים סוף הפסחית קטן עליהם הכיבוס, גיהוץ, קיפול המתיש של החולצות לתוך המזוודה המצוידת, גם אם הוא כפול ארבע, חמש ושש בחורים, ודווקא המימד הנפשי של ההתנתקות המחודשת הוא זה שהופך את המלאכה לקשה מנשוא. ויש כאלו שעצם האריזה, שהיא בעיניהם אחת העבודות המפרכות והשנואות מסוגן, היא פרויקט בפני עצמו המייצר אינסוף תסכולים, כעסים ואפילו חיכוכים תוך משפחתיים מיותרים. הציפייה הטבעית היא שהבחור משכמו ומעלה (תרתי משמע) יגלה בגרות ואחריות ולפני שישאלו אותו (כבר ארזת?) יציג את מעשה אריזתו להתפאר עד הפרט האחרון. בחור המגלה רפיון ידיים, שעד שעת השין לא מתמודד עם המטלה המתבקשת, אם לא לגהץ חולצות לפחות לרכז את שאר החפצים, מייצר אנטגוניזם מיידי לא רק אצל ההורים. האחיות, שלרוב נקראות לעזרה ("תעשי טובה תגהצי לו כמה חולצות. אם נחכה עד שהוא יתעורר שום דבר לא יזוז...") לא רואות בעין יפה את האח העצל הנהנה לחיות על חשבון חסדיהן ומנצל את הסביבה עד תום. גם להורים לא קל לארוז במקומו, ולו בשל ההרגשה ש"בגילו הוא כבר אמור לארוז לבד". כשמסבירים למשתמט האריזה ש: "כשהייתי בגילך גיהצתי לעצמי, ארזתי לבד ואף אחד אפילו לא בדק מה יש או אין בפנים", הוא לא מבין על מה המהומה. אריזה אצלו על כל המסביב היא מחוץ לתחום. גם את המיטה שלו הוא לא מסדר בעצמו ואם בתחילת שנה לא יעברו על רשימת הספרים, הוא יישאר וחצי ממנה בידו. סרבני אריזה בשלב הזה הופכת האריזה למקור עימות בעייתי. הדילמה היא כמובן האם לשים את כובד המשקל על המזוודה, שאפשר לארגן (אחרי הגיהוצים והסידורים) בכמה דקות, או להיות עקרוניים ולהתעקש ש"אין עבדים בבית הזה וכל אחד מסדר את חפציו לעצמו"? מנוחה אבר מנהלת מרכז "רמות לקידום רגשי" סבורה שזה ממש לא המקום ולא הזמן לעסוק בחינוך ובהטפה. "במזוודה יש הרבה מעבר למימד טכני ארגוני ואסור לשכוח את המימד הרגשי שמקופל בה בכל שלב" — היא מסבירה — "הרבה רגשות מעורבים של כל בני הבית נעים סביבה. אם זה של הבחור הרואה בה סימבול לא פשוט לפרידה מחודשת והתנתקות מהמשפחה אל כותלי הישיבה המשמשים כל השנה כבית ראשון עבורו, אם של ההורים המתמודדים עם התרוקנות הבית וגעגועים לכל אחד שעזב אותו, ואם זה של האחיות שאפילו מרגישות הקלה כשמיטות מתחילות להתפנות, הבית מתרוקן מרעש ומבלגן ופחות עבודה מוטלת על כתפיהן. חלק מהנערים, שעוברים את הטלטלה הרגשית הזו, מתקשים להבין מה בדיוק עובר עליהם ולא יודעים לתרגם במילים את המתח שאופף אותם בגלל הפרידה הלא פשוטה ממנעמי הבית. הלחץ שלהם מתורגם לא פעם לבריחה מהמשימה, שהכי מסמלת את מה שהם עוברים ומתנקז אל האריזה ואל הסרבנות לטפל בה. לפעמים זו בריחה מודעת ממטלת סדר וארגון, שבאמת לא מתחברת אליהם כיון שגם היא דורשת בשלות מסוימת, שאינה קיימת בכל גיל ואצל כל אחד, וצריך לקחת זאת בחשבון". בלי לחץ לדברי הגב´ אבר, המסקנה בכל מקרה היא שלא חכם לעשות עניין מנער שמתחמק ובוחר לשחק ראש קטן בשלב הזה כאילו כולם היו עבדיו. רוב הנערים שהיא שוחחה איתם מעדיפים שישאלו לרצונם ויהיו ערים לניואנסים העדיפים על כל אחד ומעדיפים את שותפות בני הבית. שיגהצו, יקפלו ויכינו עבורם את החולצות והם יעשו את השאר, יכניסו ויסדרו במזוודה. ("חשוב כמובן לדאוג שיהיה לנער מספיק חולצות וגרביים לקיץ הלח כדי שיהיה אסתטי ומסודר. בסה"כ מדובר בהזדמנות מאתגרת לדיבוב ולבניית תקשורת, כמו בכל התמודדות אחרת" — מדגישה אבר — "ארגון המזוודה, לפחות לזמן הקיץ הקרוב כשאין עודף חפצים (שמיכות חמות, תנורים וכד´), היא לא משימה שא"א לעמוד בה וכדאי לאבד עוד כמה דקות במקום לאבד קשרים. יתכן שמה שנראה לנו פשטני ביותר, מסובך מאד בעיניים של בחור פלוני ומכבש לחצים שיופעל עליו בסגנון: ´אני לא מתכוונת לארוז לך, תתמודד בעצמך´, עלול לייצר עוגמות נפש אמיתיות אם הבחור ישכח דברים חיוניים תוך משקעים מצטברים ומיותרים שיישארו מתקופה זו". ברגישות ובגמישות הגב´ אבר סבורה ששלוש התנסויות שנתיות לא מספיקות כדי לאמן בחור שבאמת לא מסתדר עם האריזה בעצמו או סתם מעוניין שיכרכרו סביבו בשלב הזה, כי גם זה חלק מהפינוק שמגיע לו. לדבריה, כיון שבמזוודה יש סמל לקשר עם הבית ומה לוקחים ממנו, חשוב להתנהל סביבה באופן גמיש ורגיש ולא לעורר לחצים מיותרים, ללכת לקראת הנער ולהוציא אותו עם הרגשה טובה מהבית. לא כדאי להשוות בין זה שמסתדר לבד ועושה הכל צ´יק צאק לעומת זה שמתעצל ולא לוקח ממנו דוגמה. אין סיבה להעכיר את האווירה בשביל אריזה. אחרי הכל המזוודה היא הדבר האחרון שהילד יוצא עימו מהבית והיא מקשרת בין שניהם וכדאי להשאיר סביבה טעם מתוק ונעים, כולל אפילו באמצעות הפתעה מרגשת שתמתין שם לבחור, בעיקר למי שמפגין קושי ביציאה מהבית. הקשיבו לאיתותים מנוחה מזהירה מפני הרושם שעלול להיווצר סביב האריזה כאילו כולם נושמים לרווחה שסוף סוף יהיה קצת שקט בבית וגם — מקום. את ההרגשה הזו עלולים ההורים לתת לילדים בעקיפין דרך מסרים שונים, לא בהכרח מילוליים. בבתים ברוכים עם צפיפות חדרים גדולה אכן יש הקלה מסוימת כשהשטח מעט מתרוקן. הבית חוזר לשגרה ולשקט ויש הרווחה אבל בשום פנים הבחור לא אמור לחוש בה. חשוב שהאמהות יעבירו זאת לבנות המשפחה, שלא תמיד מתאמצות להסתיר את ההרגשה ועלולות לפלוט תוך האריזה את ה"ברוך שפטרנו" המקנטר, גם אם אינן מתכוונות לו בתוך תוכן. שבועות שלמים של "ביחד" משפחתי עלולים לרדת לטמיון בגלל העוויית פנים או הערה לא במקומה שתיחרט לתמיד. עד כמה שזה נשמע מרחיק לכת, המזוודה עם כל האמוציות שתיארנו שכרוכים בה, היא גם כלי אבחוני שיכול ללמד לא מעט על מצב רוחו של הבחור (פירוט במסגרת). לדברי הגב´ אבר, ניתן לקבל דיאגנוזה לא רעה על מה מרגיש הבחור לקראת החזרה לישיבה ובכלל לפי התייחסותו לאריזה. בעיקר להיות ערניים להתנהגויות חריגות היכולות לשמש איתותים מצד הבחור. אם הוא מתנהג שלא כמו בפעמים קודמות, מגלה אפאטיות להתארגנות או עודף לחץ, אפשר לברר בעדינות מה פשר הדבר והאם נדרשת עזרה כלשהי. שימו לב איך מגיב הנער לקראת האריזה. ראו בה חלק מאתגר, שיכול לפקוח עיניכם אודותיו והשתדלו להפוך אותה לחוויה נעימה לכל בני הבית. אריזה נעימה. |