"כך נגמלים מהתמכרות לשוקולד"

האם אני שוקוהוליסט?

♦ אני אוכל שוקולד בסתר או בכמויות גדולות מדי, הרבה מכפי המתוכנן.

♦ כאשר אני נמנע מאכילת שוקולד, אני מוצא עצמי מאוחר יותר בהתקף של "צריכת יתר".

♦ אני צורך שוקולד ללא התחשבות בתוצאות השליליות של אכילת הממתק.

♦ השוקולד מצליח להשתלט על מחשבותי ועל הקונפליקטים הפנימיים שלי.

♦ אני צורך שוקולד ונרגע בעקבות האכילה, וחוזר חלילה.

♦ אני מרגיש תחושת נוחם כתוצאת מאכילת שוקולד.

למה זה ממכר?

♦כימיה — השוקולד הוא שילוב של שומן, סוכר וחומרים אחרים כגון קפאין, חומרים המעודדים שחרור של אנדרופינים במוח, האחראים לתחושות רוגע מסוימות.

♦לחץ נפשי — אחד הגורמים להתמכרות לממתקים שומניים הינו לחץ נפשי. הורמונים המופרשים בעת לחץ המופרשים מיותרת הכליה גורמים עימם לעלייה בצריכת המזון.

♦ גירוי — התגובות הנוירולוגיות של התמכרות לשוקולד זהות לתסמיני התמכרות, אולם בשונה מהתמכרויות אחרות, באוכל מדובר בעניין של מינון ואין להימנע מצורך קיומי זה לחלוטין. הגירוי קיים כל הזמן ודרושה משמעת עצמית חזקה הרבה יותר, דבר שבעייתי גם כך אצל מכורים.

כולם שמעו על המכורים לטיפה המרה או לסיגריות, אבל ספק אם אי מי הפנים את העובדה כי גם לשוקולד יש מכורים מושבעים. קבלו את ה"שוקוהוליזם", של אלו המכורים לטבלה השחורה, ולא בצחוק. למה זה קורה להם? האם מדובר בהפרעה תזונתית או הורמונלי ואולי לשוקוהליזם יש בכלל סעיף נפשי? "המדריך השבועי" עם המידע שעדיין לוט בערפל מר-מתוק.

הצורך למתוק מאפיין כמעט כל בן אדם בריא במהלך היממה. רבים מאיתנו הורגלו לסיים ארוחה, תהיה מזינה ככל שתהיה, במנה מתוקה — עוגה, מוס או פירות — זה לא בדיוק משנה — וכל עוד לא באה רפרפת אל פינו, תחושת השובע ממאנת להשתלט עד שבא השוקולד... מדענים משתמשים כיום במושגים כ"שוקוהוליק" ו"שוקוהוליזם" כדי לתאר את ההתמכרות חסרת השליטה לטבליה המתוקה, כאשר הסברים שונים מנסים לספק תשובה לצורך הבלתי-נימנע במאכל המתוק. אחד ההסברים "מאשים" את הצורך בשוקולד בשינוי במאזן ההורמונלי, מצבי חסר שונים, חוש הריח וכו´. כיום ברור יותר ויותר שבהקשרים של סוגי מזון שונים בכלל, ובאופן בולט עוד יותר, בהקשר של השוקולד בפרט, יכולות להתפתח תגובות פסיכולוגיות הזהות לאלה של התמכרות לסם או לאלכוהול. למרות ששוקולד אינו מוגדר באופן מובהק כחומר ממכר, הוא נחשב באופן בולט למזון הנחשק ביותר בצפון אמריקה. אמנם השוקולד מכיל מרכיבים ביולוגיים פעילים אולם מזונות אחרים, הקרובים לשוקולד מבחינת ההרכב, לא יוצרים חשק באותה עוצמה, וזה, אם תרצו, החור השחור של החוקרים. שימו לב, מכיוון שהשוקולד נצרך בדרך כלל בצורה מתוקה מאוד, נטען כי העדפת שוקולד מבולבלת לעיתים עם העדפת סוכר, ובכל זאת, 75% מהמשתוקקים לשוקולד טוענים כי אין לו כל תחליף מתוק. אחד המחקרים הראה שלמרות שתשוקה לשוקולד קשורה למזון מתוק, יש בכל זאת הבדל גדול בין התשוקה הספציפית לשוקולד לבין התשוקה הכללית לממתקים. לשוקולד לבן, למשל, יש המרקם והטעם של שוקולד רגיל, אבל הוא חסר את הריח המיוחד של שוקולד רגיל ולכן סביר להניח שהוא לא יספק את התשוקה לשוקולד, אם המניע העיקרי הוא חושי. ואכן, שוקולד לבן יצר אפקט מוגבל בלבד בהפחתת התשוקה לשוקולד. מכאן נמצא כי לרכיב הריח תפקיד חשוב ביצירת התשוקה לשוקולד. בעבר חשבו ששוקולד ממכר בגלל הקפאין הנמצא בו, הפועל כסם מעורר, אולם מחקרים הוכיחו כי לא קיים קשר בין ההתמכרות לשוקולד לבין רמת הקפאין בו, משום ששוקולד אינו מהווה גורם משמעותי בצריכת הקפאין היומית: טבלית שוקולד חלב רגילה מכילה רק 10 מ"ג קפאין, לעומת כוס קפה המכילה 80-100 מ"ג.

יש אנשים שמשתמשים בשוקולד כסוג של רפואה עצמית, כדי לכפר על צריכת מזון לא מספקת או חוסר בקבוצת מזון ספציפית. מדענים טוענים שייתכן כי צריכת שוקולד מתעוררת כשיש חוסר במגנזיום. אבקת שוקולד וקקאו מכילות כמויות גבוהות של רכיב מזון זה, ובמקרים מסויימים, תוספות מגנזיום הקטינו את התשוקה לשוקולד.

האופי הזמני של התשוקה לשוקולד מביא לסברה שמדובר במצב פנימי כלשהו, כלומר, מצב הורמונלי לא מאוזן. צריכת שוקולד יכולה להיות קשורה גם במכניזם ההתנהגותי לייצוב גורמים שונים במוח, הקשורים בוויסות תיאבון, רעב, מצב-רוח או התמכרות. מחקרים שונים מצאו כי מצבי רוח שליליים נפוצים מאוד אצל בעלי תשוקה לשוקולד, וכי יש להם נטייה גבוהה ל"תזונה רגשית" — אכילת יתר כדרך לפתרון בעיות. מצב רוח ירוד מלווה בדרך כלל ברמות נמוכות של הורמון הסרוטונין במוח, ונמצא כי אכילת פחמימות, ובעיקר שוקולד, הצליחה להעלות אותן, אולם מחקר נוסף שנעשה בין המכורים לשוקולד הראה כי אין כל שיפור במצב-הרוח: למעשה, השוקולד יצר באופן בולט אפקט שלילי בין המכורים, אולי כי עבורם צריכת השוקולד הייתה פעולה לא נשלטת המלווה ברגשות אשם. לסיכום, למרות ההוכחות כי הרצון העז לשוקולד נובע מאי-יציבות תזונתית או מצב הורמונלי לא מאוזן, לא נקבע עדיין אם תשוקה לממתקים בכלל ולשוקולד בפרט מהווה תשוקה לסיפוק חושי, או ניסיון לאזן את הכימיה של המוח.

בין אם אכילת שוקולד היא על בסיס רגשי ובין אם יש לה בסיס הורמונלי, ההתמכרות לשוקולד מתפתחת על מצע של לחצים מסויימים, מנוחה ובטלה מרובה וכמובן — אהבה לדברים מתוקים. למרות ששוקולד אינו נחשב לדבר מסוכן, עדיין כמות גדולה של שוקולד אינה בריאה לגוף (סוכר, סוכר, סוכר). בשל העובדה שהתמכרות לשוקולד אינה מזיקה במובן הקיצוני כמו שאר ההתמכרויות, נוטים אנשים לחשוב שהשוקולד אינו מזיק ולכן אוכלים ממנו כמויות רבות וללא הפסקה, אבל חשוב לדעת שאם אוכלים כמות גדולה מאוד ממנו גם הוא יכול להזיק במידה מסוימת וכמובן לגרום לבעיות נוספות. אגב, נשים מכורות בכ-30% יותר מאשר גברים, כשאחת הסיבות המוצעות להתמכרות היא השילוב של שומן וסוכר היוצר מרקם שמנתי היוצר תאווה למתוקים(כמו עוגה, עוגיה וגלידות). במסגרת תאווני הממתקים נמצא כי אנשים מעדיפים לאכול מאכל מתוק ושמנוני במרקם קציפתי מאשר מאכלים עשירים בסוכר ודלי שומן. מה עושים? לחוקרים וכך גם לפסיכולוגים אין תשובה ברורה, אבל הם כן מציעים להיות ערים לדפוסי האכילה, לא להוציא את השוקולד לחלוטין מהתפריט היומי, לסגל תרבות אכילת ותפריט נכון ומאוזן המורכב מפחמימות מורכבות וממנת חלבון עשירה, ובד בבד לזהות דפוס אכילה רגשי או חסר מעצורים ולטפל בו במישור הפסיכולוגי.