כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מילולוג

    פוסטים אחרונים

    0

    המשך יבוא

    1 תגובות   יום שלישי, 3/5/11, 12:48

    היא פשטה את החולצה מול הראי במכונית והיססה-האם להישאר בגופייה

     

    ספורטיבית? במצולות הכרתה תסס סוד .בועות עלו ממנו ,מדי

     

    פעם,והשפיעו בעקיפין על הילוכה ,על בגדיה ,על הדרך שקבלה את

     

    התחלפות היום בלילה .היא נעלה את הדלת והחלה לצעוד במסלול ההררי.

     

    ממול ראתה אישה  ששיערה דהוי הולכת במהירות. סליחה,היא פנתה לנערה

     

    את עושה את כל הסיבוב? כשעניתי בחיוב היא ביקשה להצטרף.

     

    היא אמרה שהיא חוששת לצעוד לבד בגלל המקרה שהיה.מה קרה? שאלתי

     

    אנסו משהי לפני שבועיים אמרה.הזיעה שעל פניה הבריקה.אני צועדת חצי

     

    קילומטר וחוזרת,אמרה,וכך הלאה עד שאני משלימה שמונה קילומטרים.בסוף

     

    החליטה לא  להתלוות  אלי,אולי  לא בטחה  בגופי הדק. המשכתי ללכת.חלפו

     

    חמש דקות. הרגשתי עייפות ומצעדי היה כבד.הדרך נעמדה ועשב  יבש כיסה

     

    את הנוף.גבר גבוה,מלא ,חשוף גוף עליון הלך מולה בכבדות אך בתנופה.היא

     

    נדמתה לעצמה כאופניים מתחת למשאית והצטמררה.כשחלף על פניה .היא

     

    הורידה ראש וכינסה  את אבריה פנימה שלא יבלטו. לפתע שמעה מאחור

     

    אוושת עפר מתפורר.היא חשה  על פניה את נשימתו המואצת של מה שיופיע

     

    ויעלם  באותה מהירות.לא מה שחשבתי-רק רוכב אופניים.ואולי זה הוא?

     

    היא חיפשה בשדה הריק .עיניה המבוהלות תרו אחר תנועת חטף,כמעט ראתה

     

    גוף פורץ מהיער בצידי הדרך.כשהייתה בת שש למדה כינור והמורה  המזוקן

     

    היה  נצמד לגבה וממשיך לדבר מוסיקה ולדחוף .מדוע חזרה לשיעורים,היא 

    הכאיבה  לעצמה,

     

    כאילו יכלה לבחור לצאת מכלא הגורל בגיל כזה.היא לא סיפרה להוריה כי לא

     

    היו לה מילים.איך מנסחים את הרע הבתולי?

     

    בתחילת הקילומטר הרביעי השביל נעשה צר והשיחים נוגעים בו בצפיפות.

     

    המעלה תלול וההולכת  מוצפת זיעה.המוח מצווה -מהר אך הרגליים ממאנות,

     

    מה תעשה אם?היא שומעת את המסוק החג מסביב את חריקת גלגלי האלונקה

     

    את צחקוקי השוטרים.למי מתקשרים? מאה או מאה

     

    ואחת?

     

    כל מטר נבלע כמו גוש גדול מדי בפה.לא רק דמיון מפותח היה לה,היא  גם

     

    יכלה להזדהות עם גיבורי  הסרטים, שצפתה בהם, עד צעקה גדולה או עד צחוק

     

    וכשצחקה בקול צחק עמה כל האולם.המאמץ המתמשך השטיח מעט את

     

    הקפיצות של המחשבות ודמיונה הוסח

     

    אל  סוף הדרך, אל כנפה אדומה שתאכל באיטיות וקפה בלי קצפת בבקשה.

     

    יבש לי בגרון ,למה לא

     

    לקחתי מים?היא השתעלה ונשימתה הפכה כלבית.החרדה עטפה אותה בשמיכה

     

    עבה.לא אכפת לי.כבר למות.רק לא.

     

    דווקא עכשיו ייחלה לראות מישהו כי הנוף הריק הרעיש כמו מוסיקה בסרט

     

    אימה.ידיה התנופפו בשדה הראייה ונראו כשייכות לאחרת והנעליים כאילו

     

    נתלשו ומרגליה וצפו באוויר.

     

    (המשך יבוא) .

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/5/11 14:14:

      זה רקע כל כך אחר מהרקע הרגיל שלך.
      (אם יש דבר כזה רגיל)

      התיאורים שלך מדוקדקים עד כדי

      תחושת יובש בפה ואיוושת עלים.

      כן.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      לייש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין