בע"ה. הבת האובדת!!!!!! זה קרה ביום אחד.. במכה אשר היכתה אותי בתדהמה, הגיע הודעה כתובה.. ראי אישה רוצים לדבר עימך מהשירות... ואני בפחד משתק..זו היא??? זה מימנה???איך אוכל לעמוד בזה??? שאלות למכביר ללא מענה שאלתי ללא הפסק... לאחר הסבר ממושך היצהרתי שאין אני עדיין מוכנה!!!!!!!!! לא יודעת מדוע מילים אלו יצאו?????? אך הם יצאו מגרוני הנאנק והניחנק.. עוד לפני....!!! היא הייתה משוש חיי, ומאור עיניי.. עיניה המדהימות,ידיה הקטנות, רגליה החמודות,פניה הכובשים.. היו ליבי, נישמתי, וחיי. ביום בהיר ככה ללא הודעה, וללא הכנה, ניקטפה היא מידיי.ונילקחה למקום אחר. לא היה יום אשר בו לא נילחמתי,לא חיפשתי, תרתי בכל מקום אפשרי בארץ,וזאת על מנת למצוא את האחת שלי.. ביתי הקטנה נותרה לה ללא הגנה,ללא אהבתי,וללא עזרתי.. כצלם אנוש, לא היפסקתי ממסעי אליה. נשמתי אותה כל שניה, כל דקה, כל שעה, יום, חודש, ושנה..
ואז......!!! זה קרה--לאחר שנים מיספר חיפשה היא את אשר אבד לה בילדותה. את אמא!!! לאחר שיחות נפש רבים וגדולים מבעלי מיקצוע רבים, יכלתי להחליט כי הנה זה היום הגדול הגיע.. הפגישה בוצעה בשעת צהריים,כשהכל שקט מסביב,יכלתי לשמוע את פעימות ליבי שוב ושוב,כמו הלב יוצא ממקומו. לא ידעתי למה לצפות,כי הרי שזכרונה חקוק כילדה קטנה.. באותו רגע גורלי חשתי ברגליי כלא נימצאים,ובידיי כאננם עוד.. פ ח ד--------- כן, זו ההרגשה היחידה שאפפה אותי.. לחדר ניכנסה עלמה צעירה לבושה מיכנס מחוייט, וחולצה מתאימה בצבע אדום ושחור יחד. אני כלא מאמינה עדיין,וכרואה משהו אחר,לא הבנתי מה אני מרגישה?? לקבור עצמי זה מה רציתי באותה שנייה. חיבוק מנוכר זו הייתה אותה מנה.. מייד כמי המנסה להוביל את השיחה בכדי להירגע,הוצאתי תמונות והיתחלתי להראות.. היא חייכה, צחקה, והכי הכי שאלה.. התשובות היו חזקות ממני, וביקשתי זמן.. לא ידעתי שובע ממבטה, מחיבוקה, מליטופיה, ונשיקותיה...רציתי עוד ועוד, על כל השנים רציתי כיפליים,אם לא יותר. בילבולללללל, חוסר תיקשורתתתתתתת גרמה לריחוק באותם רגעים, למרות שהתחושה הייתה אחרת,המצב היה כזה. ילדה מעולם לא ויתרתי עלייך, נילחמתי בשיניים עליך והיפסדתי,חיפשתי אותך בכל מקום אפשרי,כתבתי לך כל השנים,הכנסתי לתיק שלך כל מה היה באפשרותי,אלו היו המישפטים אשר יצאו מנישמתי אל האובדת מימני.. אבל מה קורה כאן?????? איפה הדמעות??? מדוע לא יורדות דווקא כעת????למה??? למה??????? אין תגובה, עיניי כמו ממאנות לכך,ובבושת סיימתי ביקורי הקשה הזה... מבט אליה, ועליה לפני עלייתה לרכבה עשה רע יותר לשנינו, ובצרחה חזקה רצנו האחת לשניה, והיתחבקנו עמוקות.. אל תישכחי שאת חיי, נישמתי, ומאור עיניי, הישמעתי לה לפני לכתה.. והכי חשוב אני כאן בשבילך כל הזמן, אם רק תירצי..
א מ א א ו ה ב ת א ו ת ך , ע ד -- ה ש מ י י ם, ה י ר ח, ה ש מ ש, ו ה כ ו כ ב י ם.
אלו המילים שזעקו מיגרוני אליה, ואלו שנאמרו לה עוד מקטנותה..
כן--- קשה הדרך לשם עד היום הזה, אך אוכל רק להודות לא--ל כי חזרה לחיי היא.....
|