השבוע קיבלתי בעבודה טקסט לניקוי. היה כתוב - לא כתוב בעצם, שפכו שם כל מיני נתונים, הוסיפו מילות חיבור רנדומליות, כמה ביטויים לא קשורים שתפקידם להגביה את הטקסט (אבל בגלל שלא היו קשורים רק הגחיכו אותו) ויאללה, יש מי שינקה אחרינו.
לא הייתה ברירה, בכל זאת, טקסט מגבוה.
ניקיתי. החזרתי.
עכשיו, עד לא מזמן הרגשתי ממש רע עם הרעיון להזמין מנקה (הייתה לי פעם, בפסח שעבר גיליתי: א. שהיא לא ממש ניקתה. שאני יכולה לבד. רק שלא ממש התמדתי).
נשברתי. הזמנתי מנקה (אחרת). קבעתי איתה להיום.
והיום, כשהיא ניקתה אצלי ואני ניקיתי טקסט הבנתי: יש דברים שאנשים יכולים לנקות הרבה יותר טוב ממני. יש דברים שאני מנקה הרבה יותר טוב מאחרים.
הבית שלי נקי. שלחתי את הטקסט.
לא צריך להרגיש אשמה.
את התמונה גנבתי מכאן, והיא צולמה בידי Jane M. Sawyer.
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא לכולם. לי כן. במיוחד עכשיו, כשהבנתי שאני לא יותר ממנקה של אחרים.
מה אתה מנקה? ועבור מי?
פשששש, התענוגות שלך פשוטים!
יהיה המשך? להמתין בקוצר רוח?
במילה אחת .... תענוג
זה מה שהרגשתי כשראיתי וקראתי .
היו עוד כמה דברים אבל לא בא לי לספר הכל משאיר להמשך
ביייי
נראה לי שיהיה הרבה יותר זול להזמין מנקה מקומית.
תריסים? לא יודעת, אצלי אין.
תשלחי לי את המנקה שלך.
היא עושה תריסים....?
עם החינוך הטריפולני שקיבלתי - הצלחתי להבין את זה רק אחרי שניקיתי אחרי אחרים, ורק בגילי המתקדם.
בדיוק. שכל אחד יתעסק במה שהוא טוב בו. ניקיון בלי רגשי אשמה (אני משננת לי).
התמונה נהדרת.
אפילו הספה הנפתחת נקיה.
רק מה, אני לא בטוחה שאני מוכנה להפרד מעזיזה.
תזכורת:
יום חמישי.