פרשנות אישית: לפעמים אני יוצא מן הדרמה כפי שהמקרא והפרשנים מבקשים שאדע שכך ורק כך היו פני הדברים ואילו אני מבקש לתפוס זווית ו/או פרשנות אלכסונית ורחוקה, פרשנות של כתב מדיני הנדבק אל הקיר ומעמיד פני זבוב. כאשר אני קורא את ספרי מלכים ודברי הימים, מיד עולה בי החשד והתרעומת כלפי המגמתיות של סופרי יהודה. וזאת משום שהסיפורים הם מגמתיים ובאים לשרת מצב מסוים ולהעמיד באור רק את אשר חפץ המלך שהעם ידע לדורותיו, ורק את סיפור שייכתב ויפורסם בעיתון/ברשומות/בתנ"ך. לעיתים נרטיב מסוים שרווח בעם תקופה מסוימת מוסט הצידה לטובת סיפור חדש ו"מוצדק" עפ"י המגמתיות, תככנות ופוליטיקה דורסנית מאין כמותה. דוגמאות לפוליטיזציה כוחנית דורסנית, לתפירת תיק יש לרוב: אחד המוטיבים החשובים והמחייבים אצל כל תופס מלכות, שיש להשמיד את כל צאצאי הקודם, בלי זה לא תיכון מלכותו בשלום. וכך נהגו מלכים רבים. שאול המלך מודע לכך ומשביע את דוד בנוכחות סופר המלך שיירשם ויופץ בעיתון של אותו יום, ודוד נשבע לשאול שלא יכרית את זרעו לאחר מותו. (כך פורסם ברשומות שדוד נשבע). קצת רקע: לאורך ספר שמואל ב', רוב העם (שבטי ישראל) לא ממש אוהב את דוד, חלק מורדים, אחרים מקלסים בו ולא מעט זוכרים את בית שאול בערגה. לדוד נולדים מס' ילדים שכל אחד מהם טוען לכתר, אבל מאחורי עורפו נושפים צאצאיו של שאול המלך, שאותם נשבע לשאול שלא יכרית. מה עושים איתם? כיצד נפטרים מהם מבלי ללכלך את הידיים? והרי גם פורסם ברשומות שהוא נשבע? בונים סיפור מלכותי ע"י סופרי חצר המלך ומפיצים בכל ישראל(שהם הבעייתיים)קרי, תופרים תיק. לפתע פתאום בפרק כא נכנס סיפור הגבעונים שמזכירים לדוד כיצד הפר שאול המלך שבועה שניתנה להם והוציא רבים מהם להורג. בתגובה ובהמשך נותן להם דוד המלך את שבעת בניו של שאול ואלה תולים ומשפדים את גופם. דוד נפטר מבניו של שאול וידו לא היה במעל(דמם). הוא נפטר מצאצאים שעלולים לשבש את שושלתו. פוליטיקה שפורסמה בכל רחבי ישראל וזכתה להד תקשורתי צנוע ולא מקומם. סיפור דוחק בסיפור, נרטיב יורש נרטיב חדש.
נרטיב אחר: כל אם שילדה בן לדוד המלך, ראתה בבנה יורש עצר. אלא, שמידת התככנות, מרפקים ופוליטיקה היו לה לעזר ברגעים חשובים. ומי שהייתה בעלת שליטה מובהקת בחצר המלך הייתה ללא ספק בת שבע, עם כוח השכנוע וההשפעה שלה על מקורבים למלך ועל המלך. אם נעקור את המגמתיות של ספר מלכים א', נמצא שאדוניה היה הנערץ ביותר על דוד אביו, שאהבו כשם שיעקב אהב את יוסף וייעד לו את המלוכה(כך רשום ברשמות/תנ"ך). כל שרי ומשרתי חצר המלכות ידעו זאת ובאופן פוליטי ברור לא יצאו כנגד בחירתו זו של דוד. אדרבא הם נוטים אחר בחירתו זו של המלך דוד. אילו לא הייתה מגמת דוד זו, כלל לא היו הולכים אחרי אדוניה השר יואב והכהן אביתר, הם לא טיפשיים עד כדי כך לעשות משהו בניגוד למלכם. הם הבינו לאורך כל השירות שדוד בוחר בנסיך אדוניה ליורשו. אבל הפוליטיקה של בת שבע מנצחת ושלמה בנה מולך תחת אביו, והמלך החדש לא פוגע באדוניה ושולח אותו לביתו לשלום. בדיוק כאן נכנסת מזימה חדשה. בת שבע הממולחת גורמת לסילוקו מן הזירה ומעל פני האדמה של אדוניה שהוא כאמור כארי פצוע ומדמם ומאיים על שלטון בנה. מה עושים? תופרים לו תיק. בת שבע בעורמה לוחשת על אוזנו של בנה שאדוניה רוצה את אבישג אשת דוד האלמנה, קרי, הבן אדם לא רגוע ורוצה את המלוכה. האיום הוסר עם התזת ראשו של אדוניה. כאן בדיוק נכנסים סופרי המלך ומשחירים את פני אדוניה ואת "עונשו המוצדק". לאיש הבלתי מאיים נתפר תיק מוות.
בת שבע הצעירה והיפה, רוחצת על גג ביתה. היא מודעת לעובדות: א. ארמון המלך מצוי גבוה מביתה ולכן יכול המלך לראותה. אילו הייתה רוצה להסתיר את גופה, הייתה מגיפה עצמה, שכן מכל חלון ניתן היה לראותה. ב. היא יודעת את חולשתו של המלך בנשים ולכן, איננה מסתפקת בלעשות עיניים, אלא חושפת את כל גופה. היא בבחינת דוגמנית יפה ותמירה ובעורמת גופה היא אינה מסרבת ומצליחה להשכיב את דוד. היא נכנסת להיריון ודוד המלך תופר תיק לאוריה, ולמעשה גוזר למוות את דינו.
יואב בן צרויה, מגיבורי ישראל שמאוד דאג לשלומו ולביטחונו של המלך דוד גם במחיר השמדת כל מי שנחשד שעלול לסכן את מלכות דוד. הדעה הנותנת היא שבתקופה הנדונה: מי שאיננו עמי – הוא נגדי. ולמי שנגדי תופרים תיק. יואב ואביתר שבתמים מכתירים את אדוניה, משום שהאמינו שבו בחר דוד הזקן, הופכים בין רגע לאויבי שלמה, גם אם לא התכוונו לכך. ולכן, אויבים צריך להשמיד. ע"מ שהליך הוצאתו להורג של יואב לא תוחשד ותראה עפ"י דין, מציינים סופרי התנ"ך שדוד משביע את שלמה בקשר ליואב לאמור, וְלֹא-תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם, שְׁאֹל. כלומר, אסור ליואב למות מות טבעי ויש לשפוך את דמו, לרצוח אותו. כיצד עושים זאת? תופרים ליואב תיק. הכתוב במפורש אומר, "וְהַשְּׁמֻעָה, בָּאָה עַד-יוֹאָב, כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה, וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה; וַיָּנָס יוֹאָב אֶל-אֹהֶל יְהוָה, וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ". הסופר ממש כותב כי יואב איננו משלם בחייו בגין מעלליו הקודמים, אלא משום שנטה אחרי אדניה. והוא שאמרתי לעיל: מי שאיננו עמי – הוא נגדי.
שבע בן בכרי משבט בנימין תוקע בשופר ומכריז שאין להם(שבטי ישראל) חלק בדוד(שבט יהודה). אחרי בן בכרי נוהים כל ישראל למעט שבט יהודה. שבע בן בכרי היה מנהיג, ואולי מנהיג גדול שמורד וקורא תגר על מלכותו של דוד. הוא מתגרה במלך ויודע שבשל מנהיגותו והכריזמה שלו, גם המלך לא יוכל לו. ובאמת כך היה, כל שבטי ישראל שמכירים בסגולות של בן בכרי נפרדים משבט יהודה. (כל שבטי ישראל, זה לא עם מטומטם שנוהה אחר טיפש). ולכן, כאשר דוד מוסר לשלמה לבוא חשבון עם שמעי בן גרא ויואב בן צרויה, הוא לא מזכיר את המורד הכי גדול שאיים על מלכותו – שבע בן בכרי. גם לסופרי המלך יש בעיה עם בן בכרי והם לא מסוגלים לתפור תיק, אז מה עושים? מלכלכים את תיקו האישי, משחירים את פניו ברבים, הם כותבים: וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל, וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי--אִישׁ יְמִינִי. אילו היה בן בכרי באמת איש בליעל, ריק ופוחז, היה דואג המלך דוד לחסלו עוד קודם למלכות שלמה. כי אין להתיר מורדים בחיים, הם איום מתמיד.
שמעי בן גרא גם הוא משבט בנימין, הוא מחרף ומגדף את דוד בבורחו מפני אבשלום. שמעי הוא כנראה נכדו/נינו של המנהיג הגדול אהוד בן גרא, ולכן, שמעי לא חושש לקלל ולהעליב את המלך ומכנהו, "איש דמים". וכשהמלך דוד נעלב, וכשאומרים עליו שהוא "איש דמים" הוא מגיב: הוא מצווה את בנו שלמה "וְהוֹרַדְתָּ אֶת-שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל", קרי, אסור לשמעי בן גרא למות בשיבה טובה. פק' המלך שלמה: שמעי מצֻווה שלא לצאת את עירו אחרת ימות. ואני שואל: היעלה על הדעת אצל אחד מן הקוראים דף זה, שאילו היה בית דין כיום מטיל עליו "מעצר בית של חיים", ואם לא ימלא אחר הוראה זו - דמו בראשו, כלום משהו היה מעז להוציא את אפו מן החלון? גם שמעי היה חכם ולא הוציא את ראשו החוצה, אפילו לא בשביל שני עבדים מסריחים "שברחו" לו, הוא לא יוציא את ראשו החוצה, כי הוא יודע שהחרב מונחת על צווארו. הוא ידע שאם הוא יוצא – הוא מת. אילו היה הדבר תלוי בשמעי בן גרא, היה שולח משהו אחר מבני ביתו להביא את עבדיו שברחו. שמעי מסכן ולא טיפש. אבל, מאחר ושלמה היה מחויב לאביו להוריד את ראשו של שמעי בדם שאולה, מה עושים: תופרים לו תיק. כיצד? ממלאים את התיק בחשדות, דואגים לשני העבדים לברוח, מעלילים עליו ובונים עילה להוצאתו של שמעי בן גרא להורג. כי יש לקיים את שבועת האב שיש להוריד את שיבתו בדם שאולה. |