כמו הסרטים שרצים במקביל, הסרט העכשוי בצבע והסרט של פעם, של החיים האחרים שקדמו לחיים האלה בשחור לבן, כך הוא הספר הזה.

התרפקות על הזכרונות בעוד מניחים את היסודות ומנסים לבנות עכשיו עתיד טוב יותר.

לונדון.

העיר אליה מתנקזים מהגרים ממזרח אירופה ולא רק, הרחובות האחוריים של העיר בה נמצא אחמד מוכר השווארמה וכריסטי השרברב האירי, ג'סמינה ההודית ופאגו היווני,  ומעל כולם - לב המזרח אירופאי.

נאבקים על חייהם, על עתידם.

לונדון.

הסנובה האנגלית, אמנים, יוצרים, מסעדנים, כולם רוצים לגעת בתהילה, כולם רוצים להתחכך בחשובים מהם, כולם מגדירים את התרבות על פי אחרים ולא על פי ערכה הסגולי.

ואלה גם אלה רוצים לשרוד ולטפס במעלה הסולם החברתי, כל אחד וחלומו הפרטי.

איטי, רגיש, מלא טעם וריח.

הריחות העבשים של הכפר אותו עזב לב כדי לבנות לעצמו ולמשפחתו עתיד טוב יותר....

ריחות השמן והאוכל במטבח מסעדת היוקרה בה הוא עובד....

ריחות הזיקנה בבית האבות בו נרקם חלומו לכדי תמונה ברורה.....

ריחות הבישום היקרים והמולת השיחות הריקות בפאבים המובילים ובתיאטראות בהם נראים כל מי שנחשבים בעיני עצמם ובעיני החברה שמעיניו של לב היא כל כך ריקנית....

ועוד......

שיחות הטלפון אליהן מתנקזים הגעגועים ובהן מתרקם החלום הכמעט בלתי אפשרי אך היחיד האפשרי.....

אחוות הזרים, המהגרים, המחפשים כל אחד את מקומו בעולם מנוכר ובעיקר את החום האנושי האחד אצל השני....

חלומות פרטיים שהם כל כך לא פרטיים, כל כך משותפים.

יצירה אנושית נוגעת, כמו הליצן הבוכה, ספר שקיפל אותי אל בין דפיו ולא נתן לי מנוח עד המילה האחרונה.