כותרות TheMarker >
    ';

    אזוטרי, אקלקטי ואידיוסינקרטי

    אזוטרי הוא דבר סודי הידוע רק למביני עניין.

    מקור המילה הוא ביוונית, במילה esoterikos, שפירושה "שייך לחוג הפנימי" (esōteros הוא "פנימי").
    השימוש המקורי במושג מיוחס לאריסטו, הפילוסוף היווני, שחילק את הידע לשניים: ידע אקזוטרי (חיצוני), שהוא נחלת הכלל, וידע אזוטרי (פנימי), הידוע רק לאנשי סוד.
    מיוונית: έσώτερoς
    ביטויים קרובים: "ליודעי ח"ן" (=חכמת הנסתר).

    אקלקטי - לַקטָני, נאסף ממקורות שונים, נלקח מכאן ומשם.

    אידיוסינקרטי - An idiosyncrasy is an unusual feature of a person. The term is often used to express eccentricity or peculiarity.
    The term idiosyncrasy originates from Greek ἰδιοσυγκρασία [idiosynkrasía], "a peculiar temperament", "habit of body" (ἴδιος, [idios] "one's own", σύν, [syn] "with" and κρᾶσις [krasis] "mixture").

    כלומר - אולי אני רוצה להגיד שאני מיוחדג'ת. אבל בעצם לא מובנת. נחשבת מוזרה. לא מתאימה לאף תבנית. לגמרי אחרת.
    (כמו שכבר אמרו מונטי פייתון:
    And Now for Something Completely Different)

    0

    הרהורים על מאורעות מסועפים[1] (1624)

    13 תגובות   יום רביעי, 4/5/11, 17:55
  • "שׁוּם אָדָם אֵינֶנּוּ אִי,

    כֻּלוֹ מִשֶּׁל עַצְמוֹ;

    כָּל אָדָם הוּא פִּסָּה מִן הַיַּבֶּשֶׁת,

    חֵלֶק מֵאֶרֶץ רַבָּה.

    אִם גוּשׁ עָפָר יִגָּרֵף עַל־יְדֵי הַיָּם,

    אֵירוֹפָּה תִּהְיֶה נֶחְסֶרֶת,

    מַמָּשׁ כְּמוֹ לוּא הָיָה כֵף־סֶלַע,

    כְּמוֹ לוּא הָיָה אֲחֻזַּת מֵרֵעֶיךָ אוֹ אֲחֻזַּתְךָ שֶׁלְךָ הָיָה:

    מוֹתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם מְפַחֵת בִּי,

     יַעַן־כִּי אֲנִי מְשֹׂרָג בְּגֶזַע הָאָדָם.

    וְלָכֵן לְעוֹלָם אַל תִּשְׁלַח לִשְׁאֹל לְמִי צִלְצְלוּ הַפַּעֲמוֹנִים--

    לְךָ הֵם מְצַלְצְלִים."

    • מתוך מדיטציה י״ז, בתרגומו של רמי דיצני[2]

    הערות שוליים

    1. ^ יצירה זו לא תורגמה בשלמותה לעברית; היות ואף בית דפוס ישראלי לא הוציא אותה לאור, לא קיים עבורה שם עברי רשמי.
    2. ^ פורסם ב־1988 בעיתון "הארץ".

    __________________________________________________________________________________________

    ג'ון דאןאנגלית: John Donne;‏ 1572 - 31 במרץ 1631),

    מגדולי השירה האנגלית, השתייך לזרם המשוררים המטאפיזיים.

    דאן נולד למשפחה קתולית בתקופה בה סבלו הקתולים מאפליה ורדיפות מצד בית המלוכה האנגליקני. כשהיה בן ארבע נפטר אביו. הוא התחנך באוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג', אך לא קיבל תואר לא מזו ולא מזו משום שלא הסכים להישבע את שבועת העליונות, לפיה מלך או מלכת אנגליה הם ראשי הכנסייה היחידים באנגליה.

    ב-1598 נתמנה למזכירו הפרטי של סר תומאס אגרטון. במסגרת זו פגש את אן מור, אחייניתו בת השבע-עשרה של אגרטון וב-1601 השניים התחתנו בסתר. כשאביה של מור, סר ג'ורג' מור, גילה זאת הוא השתמש בכוחו כדי לכלוא את דאן ושניים מחבריו שהיו מעורבים בחתונה. דאן השתחרר לאחר מספר שבועות אך פוטר ממשרתו אצל אגרטון.

    כדי לתמוך במשפחתו הגדלה עבד דאן כעורך דין. ב-1610 וב-1611 פרסם שתי יצירות אנטי-קתוליות שעזרו לו למצוא חן בעיני המלך ג'יימס הראשון. ב-1615 הצטרף בהססנות לכנסייה האנגליקנית ומונה לתפקיד בכיר בה. בתקופה זו כתביו של דאן היו ברובם דתיים בתוכנם. לאחר מות אשתו ב-1617 החל דאן לכתוב עמוקות בנושא המוות. האובססיה שלו עם המוות התגברה עם הידרדרות בריאותו ומספר שבועות לפני מותו כתב מה שכינה ההספד של עצמו.

    דאן נפטר בלונדון ב-31 במרץ 1631.

    ______________________________________________________________________________________________

    Meditation #17 By John Donne From Devotions upon Emergent Occasions (1623), XVII:


    Nunc Lento Sonitu Dicunt, Morieris (Now this bell, tolling softly for another, says to me, Thou must die.)


    Perchance, he for whom this bell tolls may be so ill, as that he knows not it tolls for him; and perchance I may think myself so much better than I am, as that they who are about me, and see my state, may have caused it to toll for me, and I know not that. The church is catholic, universal, so are all her actions; all that she does belongs to all. When she baptizes a child, that action concerns me; for that child is thereby connected to that body which is my head too, and ingrafted into that body whereof I am a member. And when she buries a man, that action concerns me: all mankind is of one author, and is one volume; when one man dies, one chapter is not torn out of the book, but translated into a better language; and every chapter must be so translated; God employs several translators; some pieces are translated by age, some by sickness, some by war, some by justice; but God's hand is in every translation, and his hand shall bind up all our scattered leaves again for that library where every book shall lie open to one another. As therefore the bell that rings to a sermon calls not upon the preacher only, but upon the congregation to come, so this bell calls us all; but how much more me, who am brought so near the door by this sickness.

    There was a contention as far as a suit (in which both piety and dignity, religion and estimation, were mingled), which of the religious orders should ring to prayers first in the morning; and it was determined, that they should ring first that rose earliest. If we understand aright the dignity of this bell that tolls for our evening prayer, we would be glad to make it ours by rising early, in that application, that it might be ours as well as his, whose indeed it is.

    The bell doth toll for him that thinks it doth; and though it intermit again, yet from that minute that this occasion wrought upon him, he is united to God. Who casts not up his eye to the sun when it rises? but who takes off his eye from a comet when that breaks out? Who bends not his ear to any bell which upon any occasion rings? but who can remove it from that bell which is passing a piece of himself out of this world?

    No man is an island, entire of itself; every man is a piece of the continent, a part of the main. If a clod be washed away by the sea, Europe is the less, as well as if a promontory were, as well as if a manor of thy friend's or of thine own were: any man's death diminishes me, because I am involved in mankind, and therefore never send to know for whom the bell tolls; it tolls for thee.

    Neither can we call this a begging of misery, or a borrowing of misery, as though we were not miserable enough of ourselves, but must fetch in more from the next house, in taking upon us the misery of our neighbours. Truly it were an excusable covetousness if we did, for affliction is a treasure, and scarce any man hath enough of it. No man hath affliction enough that is not matured and ripened by it, and made fit for God by that affliction. If a man carry treasure in bullion, or in a wedge of gold, and have none coined into current money, his treasure will not defray him as he travels. Tribulation is treasure in the nature of it, but it is not current money in the use of it, except we get nearer and nearer our home, heaven, by it. Another man may be sick too, and sick to death, and this affliction may lie in his bowels, as gold in a mine, and be of no use to him; but this bell, that tells me of his affliction, digs out and applies that gold to me: if by this consideration of another's danger I take mine own into contemplation, and so secure myself, by making my recourse to my God, who is our only security.

    Hidden category: Undated works

    ______________________________________________________________________________________________

    John Donne (play /ˈdʌn/ dun; 21 January 1572 – 31 March 1631) was an English poet, satirist, lawyer, and priest who is considered a prominent representative of the metaphysical poets of the period. His works are notable for their mimetic and sensual style and include sonnets, love poetry, religious poems, Latin translations, epigrams, elegies, songs, satires and sermons. His poetry is noted for its vibrancy of language and inventiveness of metaphor, especially as compared to that of his contemporaries. John Donne's style is characterized by abrupt openings, various paradoxes, ironies, dislocations. These features in combination with his frequent dramatic or everyday speech rhythms, his tense syntax, and his tough eloquence were both a reaction against the smoothness of conventional Elizabethan poetry and an adaptation into English of European baroque and mannerist techniques. His early career was marked by poetry that bore immense knowledge of British society and he met that knowledge with sharp criticism. Another important theme in Donne’s poetry was the idea of true religion, which was something that he spent a lot of time considering and theorizing about. He wrote secular poems as well as erotic poems and love poems. Donne is particularly famous for his mastery of metaphysical conceits.[2]

    Despite his great education and poetic talents, he lived in poverty for several years, relying heavily on wealthy friends. He spent much of the money he inherited during and after his education on womanising, literature, pastimes and travel. In 1601 Donne secretly married Anne Moore with whom he had 12 children.[3] In 1615 he became an Anglican priest although he did not want to take Anglican orders. He did so because King James I persistently ordered it. In 1621, he was appointed the Dean of St Paul's Cathedral in London. He also served as a member of parliament in 1601 and again in 1614.

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/8/12 06:15:
      מעריכה את הדיוק שבך. מונה
        19/6/11 23:56:
      תודה.לא הכרתי וזה מקסים. תודה שהעשרת אותי, שי
        19/6/11 17:41:
      נפלא
        22/5/11 13:31:
      כל כך נכון וגם רלוונטי לימינו, כשאני הולך למשל לחוף הצוק אני מרגיש כמו צוק
        20/5/11 19:23:

      צטט: צביאל רופא 2011-05-20 13:18:32

      מאלף!

       

      אבל לא מעלף, אני מקווה....

       

       

        20/5/11 13:18:
      מאלף!
        11/5/11 06:33:

      צטט: liordagan 2011-05-10 22:00:09

      מאוד מאוד אהבתי את השיר. אני לא בטוח, אבל נדמה לי שהשיר "driftwood" של להקת "Travis" מבוסס עליו.

       

      :)

      השיר/פרוזה הזו מרכזית בתרבות האנגלו...(כל דוברי האנגלית/מושבות הכתר לשעבר)

      והכוונה: לתרבות.

      כל מי שהוא בן תרבות וקצת משכיל מכיר בצורה זו או אחרת את ג'ון דאן

      ואת הקטע המפורסם הזה מ-1624

       

      מאז שפורסם, הספיק לחלחל באינספור דרכים לתרבות (הפופולרית גם)

      ולכן אני לא אתפלא אם אכן נכנסו התייחסויות לכתיבתו של ג'ון דאן גם

      ביצירותיהן של להקות שונות ואולי אתה צודק בהשערה שלך ששיערת לעיל.

       

       

        10/5/11 22:00:
      מאוד מאוד אהבתי את השיר. אני לא בטוח, אבל נדמה לי שהשיר "driftwood" של להקת "Travis" מבוסס עליו.
        6/5/11 18:13:

      צטט: אַסתָר שמיר 2011-05-06 14:46:56

      שום אדם איננו אי משל עצמו מקסים אנחנו ארוגים זה בזה

       

      התרגום שלך,

      "אנחנו ארוגים זה בזה"

      יותר מוצלח מהנוסח של רמי דיצני:

      "יַעַן־כִּי אֲנִי מְשֹׂרָג בְּגֶזַע הָאָדָם."

       

      שאפו!

       

        6/5/11 18:10:

      צטט: אַסתָר שמיר 2011-05-06 14:46:56

      שום אדם איננו אי משל עצמו מקסים אנחנו ארוגים זה בזה

       

      גם אני חשבתי שזה מקסים (ולא במובן הוולגארי, השגור במקומותינו כיום)

       

      אבל הקטע שלא תורגם, הוא הוא זה המעיד על חכמתו כי רבה של ג'ון דאן.

      איש התקופה האליזבטנית...

      האיש שסבל רבות באנגליה האנגליקאנית בשל היותו קתולי...

       

       

        6/5/11 14:46:
      שום אדם איננו אי משל עצמו מקסים אנחנו ארוגים זה בזה
        6/5/11 08:36:
      שיר יפה
        4/5/11 20:57:
      תודה (גם שם).

      ארכיון

      פרופיל

      עידנהנחושת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין