הָשָׁמָּאן מֵטָכֵּס רָעַת רוּחַ גְּדוֹלָה מַגְבִּיהַּ זְרוֹעוֹת בְּמָחוֹל נְבוּאִי סִימָנֵי טֶּבַע מתקדרים מֵעַל הַגָּן ריקודו מַרְעִיד אדמה תחת רָגְלֵי המתעלסים לקצבו,
הֵם יקרסו מוּל העומס. וצוֹנֵחַ ,תשוש, אֶל תַּרְדֵּמַת הֲזָיָה רְאִיתִיךָ עוֹקֵד מַהוּתִי עָלִיתִי לְעוֹלָה עַל מִזְבַּח נוֹחוּת,
וידעתי,
פְּרָאוּת בְּרֵאשִׁית פֶּרָשׁ לבי כגורל לשווא, לשווא, מָכְּתּוּב הִיא אַךְ עיקשותי |