בימים אלו כשהציבור דש ודן בעניין השואה, מאורעותיה וסיבותיה, היה כדאי שננצל ונמקד את הנושא ונאירו בנקודה של אמונה. האדמו"ר מצאנז זי"ע, תמיד היה מדבר על אמונה, וכשעברו עליו מאורעות השואה, שאלוהו: "נו, עכשיו תוכל לומר לנו היכן הא-לוקים?" ענה להם: "עכשיו יותר קל לי להאמין בא-לוקים. תמיד מה שמפריע לאמונה זה האדם, גדלותו, גאותו ואנוכיותו, אבל עכשיו שאני רואה שאין אדם" — ומדובר באנשי השכל כמו ברלין — שיא הקידמה" — "השאלה לא היכן הא-לוקים, אלא היכן האדם? ומסקנתי שאין בו אדם". ככל שנדוש ונלמד את השואה, אנו מוכרחים דוקא לראות אמונה בשואה, ולאו דוקא מהניסים של אלו שניצלו, אלא אפילו מהמוות המשונה. "שבטך ומשענתך המה ינחמוני", — לא רק משענתך אלא גם שבטך — המה ינחמוני. שואלים יושבי קרנות ושותי מסבאות שחלק מהם מקדים לעצמו תארי כבוד אקדמאים: "כיצד הם הלכו כצאן לטבח?" לצידה של הצגת שאלה קנטרנית זו, טופחה אגדת מרד גיטו ורשא, אשר מימדיה נופחו וגובשו מעבר לכל פרופורציה. למול השאלה הקנטרנית הוצג מודל של מרד שנמשך שבועות מספר (כאשר המרד עצמו נמשך רק כארבעה ימים) ואשר הקיף כמה עשרות בודדות. תשובות רבות נאמרו כדי "ליישב" את הקושיא הנזכרת. לא נעסוק בהן כי לא בהיסטוריה ובגאוגרפיה עסקינן. כי אם לחיזוק האמונה והביטחון פנינו. די אם נציין כי שאלה זו נשאלה כבר לפני שלושת אלפים ושלש מאות שנה: "איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה?" המשגיח, מרן רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, היה מצביע על פסוק זה כנבואה שבה שואל משה רבנו את שאלתם של אלו אשר חוו את חורבן יהדות אירופה. כיצד זה שיתק פחדו של זקיף גרמני אחד את רצון החיים של מאות, אשר הצטופפו בקרונות להובלת בקר? שאלה זו היא אכן שאלה כואבת ונוקבת. בקרונות אלו הצטופפו לא רק רבנים ויושבי על מדין, היו בהם גם משכילים ואפיקורסים, אשר מזמן ברחו מתדמיתו של היהודי הגלותי... גם הם לא ניסו למרוד ולהרים יד. הכיצד קרה דבר שכזה? "אם לא כי צורם מכרם וד´ הסגירם". הפאסיביות שלהם אכן לא היתה משהו שיכול להיות נתפס כהתנהגות טבעית. סדר העניינים התרחש כך ולא אחרת מפני שכך נגזר. "כי צורם מכרם וד´ הסגירם". ביתר שאת יש לראות זאת בעובדה שאין להכחיש אותה, כי סיבות אלו לא אירעו למיעוט כלשהו אחר. לא ידוע על אחרים אשר הלכו כצאן לטבח במימדים מספריים כה גדולים כמו אלו של העם היהודי. סיבות א-לוקיות הביאו לפורענות הגדולה הזו, אולי הנוראה והגדולה שידע העם היהודי מיום היותו לגוי. "כי צורם מכרם וד´ הסגירם". אכן ישראל נידונים בחומרה יותר משאר אומות העולם, כנאמר: "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את עוונותיכם". פרעות היו גם בלבנון, אנשים נשחטו בקרואטיה, מזי רעב נפלו באפריקה, ילדים סבלו במקמבודיה ובויאטנם, כורדים נפגעו בעירק, והרשימה עוד ארוכה. אבל אין לעשות השוואה למה שהיה בשואה, שם זה חרג מעבר לכל זוועה ותפיסה שאנו מכירים בעולמנו, ודוקא ע"י אנשים משכילים. האם אין לראות זאת בתור יד ד´ מכוונת? לכל אסון שפוקד מדי פעם חבל ארץ שעל כדור הארץ, ישנם דפוסי הנהגה מקובלים. כאשר אנו נפגשים בתופעה החורגת מכל המקובל והידוע, משהו שקשה למצוא דוגמתו, הרי שדוקא עובדה זו משדרת כי יד מכוונת מאחורי הדברים. כל עצם עליתה של המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית, נחשבת כמשהו שקשה להסביר אותו. עובדת השתלטותו של מטורף חסר השכלה פורמאלית וכושל על אומה בת ששים ושנים מיליון נפש נלמדת עד היום באוניברסיטאות השונות. נלמדת, אך נשארה אחרי הכל בלתי מובנת. תקופת תריסר שנות שלטונו של הרייך, אשר התיימר להיות רייך בן אלף שנה, נחשבת עד היום כפרק סתום וחתום בתולדותיה של מי שחשבה להיות הנאורה שבמדינות אירופה. מקבוצה זניחה ומנודה, אשר נחשבה לתופעה מוזרה וחולפת, הפכה מפלגת השנאה, שמנתה כמה עשרות בודדות, למעצמה שהחרידה ממלכות ושינתה את פניו של כדור הארץ. מפלגה זו יצרה קשר מדהים בין תרבות הקונצרטים של האופרות של ברלין ופרנקפורט, לבין תרבות הקניבאלים שבדרום אמריקה. האם יש דרך לפרש זאת במונחים של דפוסי חשיבה רגילה? האם ניתן לחשוב, לדוגמה, שארה"ב של אמריקה תעמיד בראשה חולה נפש שבקושי סיים את לימודי בית הספר העממי ואשר ישב בכלא מספר שנים? הצורר הנאצי שעלה לשלטון בשנת תרצ"ג, לא היה דמות נסתרת. מעולם לא הסתיר את כוונותיו, לא ניתן אפילו להמליץ כי הצליח לרמות את בני עמו. ספרו המשוקץ שבו הביע בבהירות את דעותיו, היה בר השגה וניתן היה להשיגו בכל חנות לממכר ספרים. הוא הביע באמצעי התקשורת את רעיונותיו בבהירות ראויה לציון, והעם שהוציא את טובי הרופאים, המשוררים, הפילוסופים ואנשי המדע, לא נרתע מלקבל את התורה החדשה שיצאה מ"מיין קמפ", ספרו של הצורר. האם ניתן לפרש את פרק ההיסטוריה הזוועתי הזה במונחי חשיבה רגילים? האם לא יד ד´ עשתה זאת? בספרו "אש קודש", ספר שנכתב בדמעות תחת מגפיו הדורסות של הקלגס הנאצי כתב האדמו"ר מפיאסצנה זצ"ל הי"ד: "כשרואים שח"ו מענים אותנו ומייסרים אותנו בעניינים שונים והמייסר אין שום טובה יוצאה מהם, ורק לענות אותנו, זוהי התגלות הדין בלא התלבשות בדרך הטבעי". בספר דברים נאמר: "ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה", — את דימוי הרדיפה לרדיפתם של דבורים מפרשים חכמינו: "מה הדבורה הזאת כשהיא מכה את האדם מיד מתה — אף הם כשהיו נוגעים בכם מיד מתים". דרך מיתה זו אשר בה הרודף עצמו נהרג עם פגיעתו בנרדף, מוכיח שפה יש יד ד´, ואפשר שגם מהלכם של המתאבדים בני זמננו, רחמנא לצלן, נחשב כבחינת מכת דבורים, עונש לא טבעי אשר בו מתגלית ההשגחה העליונה. ואם בכל אופן רצינו קצת לקרב לשכלנו כדאי לדעת, ששנים רבות לפני עליתו של הצורר הנאצי, היה מי שחזה את הדברים, לא מתוך שהיה נביא או חוזה. המגיד רבי יצחק משה דרשן זצ"ל, מי שהתפרסם בעולם היהודי כמגיד מקלם, לא התימר ליכולת אשר אבדה מעמנו עם מותם של חגי זכריה ומלאכי, אחרוני הנביאים, אך כאישיות חדורת אמונה הבין כי יש דין ויש דיין, כי יבוא יום והעם היהודי אשר הוציא מקרבו משכילים שונים, במידה שלא היתה בדורות קודמים, יצטרך חלילה לתת את הדין ולפרוע את השטר. בדרשה שנשא לפני קהל מאזיניו בשנת תר"ל, שבעים שנה לפני מלחמת העולם, התבטא המגיד במילים הבאות: הגרמני לא ירדוף את היהודי סתם ככה בעלמא, ולא יהא פשוט מיצר לישראל בשעה שירים ראש, אלא הוא יעשה משנאת ישראל מין "שולחן ערוך", רחמנא לצלן. מורי ורבותי! שימו זאת על לבבכם, כי על חטא ה"שולחן ערוך" של גייגר יקום לנו "שולחן ערוך" חדש נוסח גרמניה נגד כלל ישראל, ושם, רחמנא לצלן, יהא כתוב: "הטוב שביהודים הרוג, הטוב שביהודים הרוג", ישמרנו ד´ ויצילנו. השואה הראתה שאין יהודי יכול להימלט מן הגורל היהודי. גם מתבוללים אחרי שניים או שלשה דורות של יציאה מן הכלל, וגם כאלו שהתערו כליל בחברה הגרמנית, נרצחו על שום היותם יהודים, "והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים: נהיה כגויים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם". לא זו בלבד שההתבוללות לא הצילה את הפרט מגורלו של כלל ישראל, אלא שהיא עצמה היתה מן הגורמים העיקריים לאנטישמיות הנוראה שהביאה את השואה. הדברים נאמרו עוד לפני שנולד מנהיג הרייך ויותר מששה עשורים טרם עלותו לשלטון. הם התפרסמו בזכרונותיו של הרב יעקב מזא"ה, רבה מטעם של מוסקבה. ספרו של הרב מזא"ה התפרסם לפני מלחמת העולם. כשנאמרו הדברים, הם נשמעו משוללי יסוד וחסרי היגיון מינימלי. גרמניה היתה אז גן עדן למשכילים ומתבוללים, תלמידי תלמידיו של גייגר, אבי הרפורמה בגרמניה. יהודים תפסו משרות רמות בכל שטחי המדע והתרבות בגרמניה. די אם נזכיר כי אבות הפיסיקה המודרנית, הפסיכולוגיה, הקומוניזם ועוד, באו מערי גרמניה. מי שניסח את חוקת גרמניה בין שתי מלחמות העולם היה שר החוץ היהודי שלה. ומי שהביאו לה כבוד בעולם המדע והספרות, היו המוני מתבוללים למחצה ולשליש, אשר זיכו אותה ברבע מפרסי הנובל שלה, אף שהיוו פחות מאחוז באוכלוסיתה של המדינה. מאין ידע המגיד לחזות אז תקופה שבה ינוסח "שולחן ערוך חדש נוסח גרמניה", חוקי נירנברג והחלטות ועידת ואנזה, אשר קראו להרוג את הטוב שביהודים? אין ספק כי על כגון דא נאה לומר את שאמרו חכמינו כי חכם עדיף מנביא. ובדרך אגב, בספרו של הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל, מוזכרת עדות זו מפי רבי ישראל מסלנט זצ"ל: "תמורת ה´שולחן ערוך´ הרפורמי שהותרו בו נישואי תערובת עם נכרים, יבוא יום שהנכרים יחברו ´שולחן ערוך´ משלהם, שבו יאסר על נכרים לבוא בקשר הנישואין עם יהודים". בברונשוייג שבגרמניה, הרימו לראשונה יד בתורת משה, עת התכנסו צירי הרפורמים שהחליטו על פתיחת דרך חדשה, אשר הביאה בעתיד לחילונו של רוב מנינו ורוב בנינו של העם היהודי. ובנירנברג שבגרמניה חוקקו לראשונה חוקי הגזע שהפלו את בני העם היהודי ואשר הביאו בסופו של דבר אל הצעד שאותו ראו הצוררים כ"פתרון סופי". מגרמניה פשתה הכפירה ועד לליטא הגיעה, וממנה גם נפוצו בשורות ה"פתרון הסופי". כדברים אלה ממש כתב, לאחר חורבן יהדות אירופה, גם מרן הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי זצ"ל. בספרו "חיי עולם", אשר נכתב לנבוכי התקופה, התיחס גם אל חורבן קהילות ישראל שבאירופה: "רואים אנו בזה אצבע א-לוקים, כי התחלת פריקת העול, רחמנא לצלן, באופן מאורגן הותחל באשכנז — גרמניה, ומשם הופץ לשאר הארצות, וגם הגזירה להרוג ולאבד באה מאותה המדינה הרשעה". אמנם היו גדולי עולם שמתו בשואה, אבל הם לא שאלו שאלות אלא הם התיחסו כדברי מרן הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד שאמר שכפי הנראה נבחרנו להיות מקדשי שם שמים והמשך לעקדת יצחק ועל זה נאמר באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה. |