ועוד קצת על צבעים

המשמעויות המשותפות לתרבות מסוימת הן ברובן ארוכות טווח, כמו הדוגמאות שניתנו קודם, אבל לעיתים הן קצרות טווח. לדוגמא, אצל היהודים בעקבות מלחמת העולם השנייה נתפש הצבע הצהוב כשלילי ביותר בגלל הטלאי הצהוב, עשר חמש עשרה שנים מאוחר יותר, אותו צבע, במדינת ישראל נתפש ע"י הישראלים כחיובי כי הוא הפך לסמל להפרחת השממה.

הקשר האסוציאטיבי בין צבע למושג הוא לא רק אישי אלא גם תרבותי.

העדפות צבעים:

כל אחד מעדיף גוונים מסוימים ולא מחבב גוונים אחרים. ונשאלות שתי שאלות: האם קיים סולם העדפות בבחירת צבעים המשותף לכול בני האדם? אם כן, מה טבעה של העדפה זו?

כול המחקרים בנושא מראים והראו שאין סולם העדפות אוניברסלי ואחיד בבחירת צבעים, ישנם העדפות שונות מקבוצה לקבוצה ואף בתוך הקבוצה.

 כך שכול אחד מאיתנו יכול לחוש חופשי לבחור באמת לפי  העדפותיו האישיות ולא להתחשב ב"מודה" או דברים דומים.

עם זאת, ישנם צבעים שמקבלים משמעויות דומות כמעט בכול התרבויות, כשהדגש על משמעות ולא על העדפה.

האדום, מתגלה כצבע המסעיר והמרגש ביותר, מביע עוצמה, עוז ותקיפות.מלא מרץ ושופע חיים. מדליק שמחה, חמימות והתלהבות. גם מאיים בתוקפנות אלימה להרוס. סמל לתאוות, תשוקות, ואהבה.

הכחול, מתגלה כצבע עדין,משכך, צונן, רגוע, משרה נוחות, בטחון, שלווה, תחושת סדר, אבל עשוי גם לדכדך, צבע שקט, מאופק,עצור ושומר מרחק.

הצהוב, צבע עליז, שובב, צוהל אבל גם נבוב, קנאה.

הירוק, מסמל לבלוב, נעורים תקווה אבל גם רעל ארסי ומסוכן.

השחור מסמל את האופל, המוות, הלילה , האימה והחידלון

הלבן, מסמל תום, טוהר, גאולה.

נכתב בעזרת ספרם של הנס ושולמית קרייטלר – פסיכולוגיה של האומנויות

WWW.MSPACE.CO.IL