אז ככה יש את היולדת והיולד והחותנת והחם התותב שדווקא ממש רוצים את הבית, אפשר עם העציצים??? ויש את הזוג הזה שבא כבר פעמיים בתוך שבוע לראות את הבית ובודקים איפה ואיך אפשר לאכסן את החותנת, האמא שלו, שדווקא כרגע היא ממש בסדר, אבל ייתכן ויהיה צורך, את מבינה. טוב, אני מראה איך אפשר להפוך את חדר המשפחה ליחידה עצמאית, אתם מבינים, אני אומרת, זה לא מאוד מסובך, חוצבים בקירות היצוקים  (20 סמ' של בטון מזויין), בממ"ד, ועושים מקלחת רחבה ונוחה, וסוגרים את המיפתח עם דלת יפה, בקיצור רבותי, לבוידם הסבתא לא תעלה בכוחות עצמה, אבל בממ"ד היא כנראה תהיה בטוחה לנצח.       

   וישנה השכנה ממול, ביום שבת בצהריים, ככה ממש תיכף נרדמים על הכלים מארוחת הצהריים, היא רוצה להראות את הבית לאחותה. לא, אני אומרת, תבואו מחר אחר הצהריים. "יה, חבל, כי היא בדיוק אצלי". אבל אני לא עובדת בשביל אף אחד בשבת. אפילו לא בשבילי. טוב, קבענו, יום ראשון בין שש לשבע. ברבע לשבע מגיעה השכנה, "תראי, גיסי, יש לו פריצת דיסק, אז אחותי איתו בבית חולים, אז אמרתי, את כבר מחכה אני יבוא אני יראה ואני יגיד לה איך זה אם זה בכלל בשבילה", טוב, יאללה - החצר, הגינה, החדרים, המטבח, למעלה למטה, "ווי," היא אומרת, "אצלך כמו בצימר, לי יש 400 מטר בנוי", יופי לך, אני חושבת בליבי "מה יש לי שתי חללים אחת פינה בסגנון מרוקאי ועוד סלון קטן, בכלל לא יושבים שם", נשמע כאילו בסוף את מוכרת לי  - מה בדיוק? "לא", היא אומרת "נורא יפה אצלך, אני יגיד לה שתבוא, אבל עכשיו היא מחתנת בן וגם את מבינה..זה אני רוצה שהיא תגור לידי". לא הבנתי, לא באה אחותה, לא יצאה עסקה, אבל למדתי מה זו אהבת אחות אמיתית.  ובכלל, מה זה אומר שזה כמו בצימר זה טוב או רע או שאולי יש פה אווירה גלילית?

            ויש את זה,  חמוד חמוד, בעל אולם שמחות, יש לו אשה ושני ילדים, (אל תדאגי שתצטרכי לעשות שמחה - יהיה לך עשר סוגי סלטים, עלי, עלי הכול), וגורמט משהו אש. עלינו, ירדנו, הבריכה עם הדגים, הבריכה עם הצמחים, החדרים, המזגנים, וכן, הוא יביא את אשתו לראות. נפרדנו. לא באה אשתו. לא נפגשנו שוב. היתה דממה.

             שכחתי לספר שהעוזרת של האיש שהביא אותו, כל הזמן בטלפון, בעברית מלאת רגש ואקצנט רוסי כבד, אומרת לי, "תראי אני כבר ראיתי הרבה בתים, הבית שלך מאוד יפה כמו אצל המשפחה שלי בקליפורניה, ממש אותו הסגנון". נו, טוב, אני חושבת בליבי. קליפורניה חולמת ברוסית. עסקה לא יצאה מזה אבל מעכשיו למדתי שכנראה באמריקה המציאו את הטעם הטוב.

אתמול, יום שישי לפנות ערב, הגיע זוג, אנחנו מכירים מזמן, לא הם לא באמת בעניין קנייה, הם כבר בעיצומה של עיסקה על קוטג' חדש 300 מטר בנוי, אללי, מה יעשו שם שניהם, עם ילד אחד שכבר באוניברסיטה מחוץ לעיר, ילדה בצבא ואפרוחה ביסודי. "עוד שלוש שנים", אומרת הגברת, "אנחנו נהיה במצב שלכם לבד בבית ענק. ובכל זאת, לא, הבית שלכם נורא יפה, אבל מה שקנינו, החללים מאוד גדולים והמרתף ענק".

            אופס, יש לי רעיון, אני כבר מציעה להם את החותנת ההיא של הזוג שחיפש פתרון עתידי לאמא שלו. ובא לציון גואל, אלה יהיו מבסוטים "מצאנו מקום שאפשר לתייק את האמא", ואלה יהיו מאושרים "לעולם לא נהיה בודדים ב-300 מטר בנוי ורחב שרכשנו"."