נורא רציתי לכתוב והיו לי יותר מידי רעיונות.

והופ - מאמצע השמים (או השולחן בפינת האוכל אצל אמא שלי) קפץ עלי הסיפור. ערב פסח 2007. הנה אחד בשביל כולכם.

אנחנו משפחה מבוססת. תודה. לא גנבנו מאף אחד ולא לקחנו שומדבר שלא שלנו.

ההורים שלי עבדו קשה הרבה שנים ולא חסר פה כלום. בחיי. אנחנו לא הרוטשילד'ס או האריסונים, אבל באמת אין צורך לשגר לכאן תרומות.

גם אני עובד באופן די רציף מגיל 18, פשוט כי ככה אני אוהב ומאמין. ומתפרנס יפה.

חלק מהכסף שלנו מנוהל בכל מיני חברות השקעות. לא ממש מרתק כרגע למה, אבל מסיבה כלשהי זה ככה. קבלו את זה בהבנה. כך או כך, מידי שנה חדשה או פסח אנחנו מקבלים לפה מתנות. חבילות. ארגזים. והכל מאותם גופים נהדרים שמתפרנסים מאיתנו יפה בשאר 364 הימים בשנה. יום אחד הם קמים בבוקר ומרגישים צורך לשלוח לכאן תזכורת ארוזה היטב לקיומם. מה שנקרא "תוכן שיווקי בדיוור ישיר". עד הבית.

והנה, בעודי מסדר את איזור פינת האוכל, ניבטת אלי מסגרת ובתוכה הלוגו של "כלל בטוחה".

אוכלים עלינו אחלה דמי ניהול החבר'ה שם בשביל הביצועים שלהם (אבל זה כבר לפורום משקיעים אז נעזוב...).

רציתי לזרוק, אבל אמא שלי עצרה אותי. חבל היא אמרה, יקר.

מסגרת של 100 שקל. לפחות. משהו דלוקס. יהיה חצי מביך לשים שם סתם תמונה שלי. נאלץ לגרד משהו חתיכי במיוחד לצורך המעמד. בכל מקרה - לא בזה העניין.

היא התרגזה. ובצדק.

לא חסר לנו כלום לפסח. או בכלל. לא בחומרי (מה שלא ממש קריטי בעיני) ובטח שלא בשום מישור אחר.

היינו ממשיכים גם בלי המסגרת.

יש אנשים שהמאה או מאתיים שקל האלה היו עושים להם משהו.

משהו קטן - אבל שמח.

אין להם מאה אלף או חצי מיליון מנוהלים בכלל בטוחה.

גם אם הם יודעים מה זה כלל בטוחה - כלל בטוחה לא יודעת מי הם. מדמי הניהול השנתיים של האוברדראפט שלהם כנראה אי אפשר לקנות אפילו פילם. אז אין למה לשלוח להם מסגרת.

לאלה שיש דווקא כדאי.

אולי ישקיעו שוב שנה הבאה.

אמא שלי התקשרה אליהם ותהתה למה לעזאזל שלחו לה את זה במקום לתת למי שצריך. לאור שלום למשל. או למיליון אחרים. או למה לא לקנות בחנות כמו כלים שלובים או שוקונוי או שיקום אחר או טוליפ שמעסיק אנשים עם מוגבלויות ומבטיח להם חיים (קצת) טובים ומכובדים יותר.

למה?

אמרו לה שעושים גם וגם.

מה שנקרא אסכולת "תרמנו במשרד". ואגב הם עושים (אני יודע - באמת), אבל תמיד אפשר יותר.

לא לעזור למסכנים כי הם מסכנים - אלא כי זה יותר נכון וצודק לכולם.

אם ממילא אתם רוצים להוציא כסף על אלה שיש להם - תראו להם שחשבתם גם על אלה שאין להם.

מחשבה זה כמעט חינם.

בחיי.

וזה כל כך מעט בשביל כל כך הרבה.

אז אנחנו נשלח מכתב למנכ"ל של כלל בטוחה.

ונבקש להחזיר את המסגרת או לפחות להבטיח שזה לא יקרה שוב.

ובטח נקבל תשובה מנומסת - כי אנחנו לקוח משלם.

ואני תוהה אם משהו ישתנה.

ואולי גם אתם תעשו את זה.

את תלושי החג למסאז' שלא תנצלו אף פעם תבקשו להחליף במשהו בעל ערך שגם תורם לאחרים. זה יעשה לכם חיוך משחרר לפחות כמו המסג'. וזה יראה למי שצריך שאחריות חברתית וערבות הדדית הן לא רק ססמאות לקמפיינים.

הן אמת פנימית.

הן צורת חשיבה.

הן דרך.

שלחו מכתב מחאה. תחזירו. תתנו לעובדים שלכם במקום ברכה סתם שיוצרה בסין אחת כזו שיוצרה על ידי אנשים עם פיגור או אוטיסטים. או נשים חד הוריות מערד. שבחרו ודרשו לעצמם ועצמן להיות בני אדם במובן הרחב ולהתפרנס. אני עובד איתם הרבה. תבקרו פעם במקומות האלה ותבינו מה ההבדל בין עבודה עם כבוד לבין לשבת זרוק בבית על קצבה דווקא לאלו שאין להם.

ודווקא כשלמוצרים שלהם יש שימוש - אני מקבל מכלל בטוחה מסגרת. ריקה מתוכן.

שכל כך קל למלא.

תעבירו את זה הלאה בחג הזה.

ואם נהיה יותר מאחד, שניים, שלושה, עשרה, מאה - אולי משהו יזוז.

משהו ראשון.

תעשו משהו טוב לא רק מתוך רחמים על האחר אלא מתוך הבנה שזה טוב לכם. טוב לנו.

תסייעו בתרומה קטנה, או תדרשו שאם ממילא קונים לכם משהו שלא נורא צריך באמת - לפחות שיהיה לו ערך. ותזכרו שהערב לו לכולם יש איפה לשבת, ובמקום שזה יחמיץ לכם את הלב - תחשבו על איך להרחיב אותו לאלו שלא סביב השולחן.

פעם אחת.

אחר כך יהיה קשה להפסיק.

וכן, אני אכתוב פה על הניסוי המתמשך שלנו שרץ נורא יפה ונותן לי להאמין שאנשים באמת רוצים לעשות פה טוב.

וכן, אני אעשה מה שעושה לי טוב.

ואני רק מבקש שתעשו ניסיון.

תקדישו שניית מחשבה.

תחשבו מה יקרה אם המנכ"ל של כלל בטוחה או כל ארגון אחר (ויחסית הם באמת בסדר...) יקבל אלף מכתבים מלקוחות. או מה יקרה אם אתם תקבלו מהעובדים שלכם. או סתם אם המחשבה על לעשות משהו טוב תחצה את הראש של כולנו לעיתים קצת יותר מזומנות.

משהו אולי יזוז לכולנו שם בפדחת.

תעבירו את זה הלאה.

תעבירו ותראו שאפשר לעשות את החג הזה הרבה יותר ראוי ושמח. לכולנו.

עידו