בימים האחרונים, ובעוצמה גוברת מיום ליום, אנו עדים לשינוי משמעותי בכמעט כל השווקים הפיננסיים. במונחים הפשטניים של הסוחרים, מדובר במעבר חד ממצב של 'ריסק-און' לזה של 'ריסק-אוף', כלומר ממגמה בה הכסף זורם להשקעות ספקולטיביות על חשבון ההשקעות המזוהות כסולידיות, למצב בו הזרמים מתהפכים והספקולנטים בורחים מאפיקים מסוכנים ופוזיציות ממונפות.

עצם העובדה שהמגמה נמשכת מספר ימים רצופים מעניק לה משקל, במיוחד בזווית-הראיה של  הניתוח הטכני. מעבר לכך, המהלכים בשווקים השונים – הדרמטי ביותר ללא ספק הוא זה שנרשם בשוק הכסף, אבל התופעה מתרחשת ממש לרוחב כל השווקים – הביאו להתהפכות המגמה ברבים מהמחירים של מטבעות, מנויות, סחורות וכו'. הטכנאים מציינים את שבירת קווי התמיכה ששרטטו ושלגביהם משמשים כאמצעים בדוקים להערכת מצבו וכיוונו של השוק המסוים.

אולם כל זה לא היה בו די כדי לשכנע אפילו המנתחים הטכניים עצמם שאכן מתרחש שינוי יסודי במגמות היסוד של השווקים, אילולי לא התלווה/ הצטרף לו מגמה בולטת – אפשר כבר לומר מובהקת – של הרעה בנתונים ובאינדיקטורים כלכליים בסיסיים. את ראשיתו של מגמה ההרעה הזאת ניתן לבחון בקלות במהלך אפריל – ויש שייקבעו אותה אפילו מוקדם יותר, בין השאר מפני שהאסון ביפן הכריע את הכף לרעה בנוגע לפרמטרים רבים.

אבל רק בימים הראשונים של מאי, לאחר החופשות והחגים השונים, הגיעו עדויות מכל העולם, בהיקף ובועצמה שלא היה ניתן עוד לתרץ או לפרש אותם לטובה. מה שכן נשאר לעשות, אם אתה אופטימיסט מושבע, הוא לטעון שמדובר בתופעה שלמרות היותה שלילית, תתברר כחולפת. טענה כזו, כמובן, אי אפשר לסתור ויידרשו כמה חודשים כדי לעמת אותו עם המציאות המתפתחת.

במובן יותר עמוק, כמעט בטוח שמדובר בתופעה חולפת – אבל השאלה הגדולה היא איזו מהתופעות העכשוויות תתברר כחולפת? האם זו האינפלציה, המלובה על ידי עליות חדות במחירי הסחורות – אבל שאותן עליות עצמן גורמות לדיכויה בהמשך, מפני הן מביאות ל"השחתת הביקוש" (למשל – אנשים נוסעים פחות ומשתמשים בפחות בנזין)?

או האם זו ההיחלשות במשק הריאלי, זו שמצאה ביטוי השבוע בסידרה ארוכה של מדדי מנהלי הרכש ממדינות ברחבי העולם, שתתברר כתופעה חולפת? האם נכונה הטענה שבשלב זה של תהליך ההתאוששות הכלכלית, אך טבעי הדבר שתתפתח עייפות, שיתבצע שינוי/ חילוף בהובלת התהליך, ושסקטורים שהפגינו עד כה חולשה ופיגור בהצטרפות למגמת הצמיחה יהפכו למובילים?

דעתה של האסכולה הפסימיסטית -- זו שראתה לכל אורך השנתיים האחרונות את ההתאוששות כמהלך מחזורי בתוך מגמה ארוכת-טווח של התפוצצות בועת-האשראי של העשורים הקודמים -- היתה ונשארת ברורה. בעיני בעלי התפיסה הזאת, ההתאוששות במשקים המפותחים היתה פגומה מכמה בחינות: אם בגלל חלקיותה (בארה"ב), אם בגלל היותה נדחפת על ידי ביקושים זרים (בגרמניה, הודות לסין ושות'), ואם בגלל היותה נשענת על המציאות המלאכותית שתוכניות ההמרצה השונות יצרו (סין עצמה, ארה"ב, ועוד).

האירוניה היא שגם רבים מהאופטימיסטים מסכימים לגבי תפקידן המכריע של תוכניות התמיכה וההמרצה. תוכניות אלה מהוות את הבסיס לגישתם האופטימית – בעיקר בכל הקשור לשווקים הפיננסיים. הם בטוחים שלפחות ברננקי דרך המדיניות המונטרית, ואולי גם ממשל אובמה דרך המדיניות הפיסקלית ובסיוע של הקונגרס (למרות התנגדותם של הרפובליקנים הקיצוניים), ייזעקו שוב 'להציל' את המשק האמריקני, ברגע שהוא יתחיל לגלות סימני חולשה רציניים.

רבים מבין 'אופטימיסטים' אלה מוכנים להסכים שתוכניות הצלה כאלה הינן הרסניות, אבל הם מאמינים שהלחצים למנוע האטה/ מיתון, לא כל שכן משבר מחודש, לקראת ובתוך שנת בחירות יהיו כה חזקים שלא יהיה ניתן לעמוד בפניהם. לכן, לדעתם, כל מה שקורה עכשיו בשווקים ובמשקים היא 'תופעה חולפת', שדווקא תאיץ את ההזדקקות לתימרוצים נוספים ולהרחבה מונטרית נוספת.

נכונות ההערכה הזו – לפיה המערכת הפולטית/ שלטונית אכן תרצה או תיאלץ לבצע מהלכי תימרוץ נוספים – היא שתעמוד למבחן במהלך מאי-יוני.

סוף