להיות קדוש - זה מחייב !

בעם ישראל יש דרגות של קדושה - כהנים , לווים וישראלים.

לכהנים יש זכויות רבות:

"וקידשתו, כי את לחם אלוקיך הוא מקריב" .

אומר רש"י :  'נהוג בו קדושה , לפתוח ראשון בכל דבר ולברך ראשון בסעודה'.

הכהן מקבל מהמון העם מתנות כהונה רבות , אכן תפקיד 'נכסף' , מלא בקבלה ובקדושה.

אבל חובת העם לתת לכהן , היא תוצאה , לא עיקר.

תוצאה של עבודת הכהן עבור כל העם בבית המקדש.

בגלל המחויבות של הכהן ובגלל האחריות שלו - נובעות גם בזכויות.

להיות קדוש - זה מחייב !

ראשית , איסורי ההיטמאות למת שאינם מדרגת משפחה ראשונה , חומרת העונש של בת כהן שזנתה .

הכהן הגדול שעולה בקדושתו על אחיו - מחויבותו ואחריותו גדולים יותר - לכן הוא אסור להיטמא אף לא לאביו ולאמו שמתו , אסור לו לצאת מקדושתו .

האחריות של הכהן ניכרת בכמה נקודות , ראשית בכניסה לבית קודשי הקדשים ,

שמחויבת להיות בקדושה ובטהרה .

רוצח בשגגה יושב בעיר המקלט עד מותו של הכהן הגדול - כי מתוקף אחריותו של הכהן לדאוג ולהתפלל שלא יקרו דברים כאלה בישראל.

כך הוא 'לגיון של מלך' , גודל תפקידו ומשימותיו הנעלות , הם שיוצרים את האחריות ומתוך כך גם את הזכויות . עם ישראל נמשל לכהנים אל מול אומות העולם .

אם בתוך עם ישראל שבט לוי הוא המשרת לפני ה' , הרי שבוודאי עם ישראל הוא תמצית הבריאה מול כל אומות העולם .

זכות גדולה יש לעם ישראל להיות עם סגולה , בחירת ה' בנו ללא תנאי וקרבה גדולה אל מלך מלכי המלכים .

אך כל הקדושה הזו איננה תפאורה , כיף או התרוממות רוח לבד בלי התחיבות מעשית ממשית .

יש דתות שדרשו מאדם רק את הרוחניות במובן של קלילות דעת , ללא כל מחויבות.

אך כידוע, ככל שנכנסים ל'מועדון אקסלוסיבי' , כך גם לא כל אחד נכנס , אלא יש דרישות ואחריות. לכן עם ישראל בתור הבן הבכור הקרוב ביותר אל אביו שבשמיים , יש לו תרי"ג מצוות , תורה ללמוד ולקיים , מוסר ויראת שמיים בהם הוא נדרש לנהוג .

הקדושה דורשת את המחויבות הזאת .

קדושה פירושה הבדלות , בכדי להיות קדושים עלינו לחיות את חיינו אחרת מהגויים.

אנחנו לא 'גויים עם תוספות'- עובדים , נהנים , אוכלים- ובנוסף גם מתפללים וגם הולכים לשיעור דף יומי . לא , הקדושה מחייבת !

דבקותנו בה' צריכה להיות מעבר לד' אמות של בית מדרש ובית כנסת , אלא עוטפת את היהודי בכל גופו , בכל איבריו , בכל מעשיו ופעולותיו .

גם כשהולכים לעבודה - זה מתוך יראת שמים , גם צה"ל אינו כצבא צרפת ,

אלא 'והיה מחנך קדוש', צבא שמקיים מצוות הגנת ישראל מיד צר ויש בו גם חוקים ומצוות כיצד לנהוג ולהלחם.

גם האכילה נראית אחרת, כמובן בברכות ובכללי הכשרות , אך גם בהתרחקות מהפיכת האוכל ושאר דברי הגשמיות לאכילה בהמית וגסה, אלא במידה ובדרך ארץ.

אחרי שנים ארוכות של געגוע וסבל , הגענו לארצנו מהגולה.

הגענו לכאן בכדי לנער את האבק מעלינו ולהוביל את העולם לגאולה.

אדמתנו איננה כשאר אדמות הלאום , הצבא שלנו איננו עוד כשאר צבאות , המערכת הכלכלית איננה כשאר העמים - אלא לגיון של מלך הוא 'מועדון מחייב' יותר , באנו לשמש דוגמא ולקדם את העולם מתוקף שליחותנו להופיע ולגלות את שם ה' בעולם - כאן בארצנו במקומנו המיועד לנו .

קדושה היא לא 'מגיע לי' , 'אני צריך לקבל' , אלא מעמד מחייב של התרחקות מדרכי הגויים והדבקות בתורת משה עבד ה'.

קדושים אנחנו מכל האומות , קרובים יותר לה' - וזה מחייב !

"ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי בתוך בני ישראל , אני ה' מקדִשכם"

האם תמו יעדי מדינת ישראל ?

עם ישראל התקבץ מארבע כנפות תבל והגיע אל ארץ ישראל , הארץ עליה חלמו במשך שנות הגלות הארוכה .

עם ישראל התגעגע וייחל להגיע לארצו , האדמה שהוא קשור אליה בקשר נפשי כל כך אמיץ. רק בארץ זו יכול עם ישראל להביא לידי ביטוי שלם יותר , את כל כוחותיו .

תקופות שונות עברו על ישראל בגלות .

היו תקופות בהן רצינו להגיע לארצנו בכדי לבנות עולם מפואר של תורה וקיום מצוות ,

כאשר בגלות היו גזירות שהגבילו את קיום המצוות ולימוד התורה .

דווקא הרקע שבגללו כן קמה המדינה בפועל , ובגללו הייתה עליה משמעותית וגורלית יותר של יהודים לארץ, זו השואה והפרעות שחווינו בגלות.

בשואה האיומה אדמת הגלות אמרה לנו , בהקיאה אותנו מתוכה , שאין מקומנו ונחלתנו שם , זו הייתה גירות זמנית , תחנת ביניים וכעת הזמן להתעורר ולהגיע אל הבית האמיתי שלנו בארץ ישראל.

'אם הבנים שמחה' כותב בספרו שעם ישראל קיבל איתותים שעליהם לעזוב את הגלות ואין מקומם שם, אך המציאות לא השתנתה ולכן בכדי לזעזע את עם ישראל ולגרום להם להבין שעליהם לעזוב לארץ, הרגו יהודים רק בגלל שהם יהודים.

עולם מפואר של תורה וחסידות הקים עם ישראל על אדמת אירופה.

אם בעבר הרחוק כאמור, עם ישראל כסף לארץ ישראל בכדי לקיים את התורה כראוי ללא גזירות הגויים, הרי שלפני תקופת השואה , לא היה צורך לעלות לשם כך לארץ ישראל.

הרי בתי המדרשות היו הומים בלימוד תורה , הספרות התורנית פרחה ושגשגה , ברבנים , אדמו"רים , שו"תים , ספרי חידושים בהלכה ובאגדה.

אם כן , מדינת ישראל קמה דווקא על הרקע של להיות 'מקלט מדיני' לעם ישראל ,

דבר שהוכח שלא היה קיים באירופה .

רק בארץ ישראל עם ריבונות יהודית יכול עם ישראל להקים לעצמו צבא ולהגן על עצמו בצורה הטובה ביותר.

כיום , כאשר מסתכלים על המציאות , הרי שתקומת מדינת ישראל לא הצליחה כל כך במטרתה .

מדינתנו איננה כל כך מקלט בטוח עבור עם ישראל .

יותר בטוח לחיות כיהודי בארצות הברית .

כאן , זה המקום שבו מתקבצים הכי הרבה יהודים בעולם, והכי קל בו לפגוע ביהודים רק באשר הם יהודים (כדוגמת מלחמת המפרץ , רצונות השלטון כיום באיראן ועוד ,ה' יסכל עצתם).

אם זה היעד האחרון של מדינת ישראל, ברור למה מדינאים רבים מובילים תהליכים של נסיגה שמטרתם רק הבאת ביטחון לעם ישראל. אם נסיים את היעד הקצר טווח הזה , הרי שלכאורה תמו כבר כל משימותינו.

לכן , עלינו להפיץ את המטרה האמיתית שלשמה עם ישראל חזר אל ארצו .

חזרנו לכאן בכדי להקים מדינה יהודית שיש בה סדרי שלטון יהודיים , ריבונות, צבא , משטרה , כלכלה , תרבות - אך זוהי קומה אחת , הקומה הנוספת והשונה שבאיכותה מהקומה הראשונה היא מטרה בעלת משמעות גדולה מאוד, וזו מטרה שהיעד שלה הוא רחוק , לאו דווקא במימוש מבחינת הזמן , אלא ב'יומרנות שלה' :  תיקון עולם במלכות שד-י. קידוש שם שמיים בכל סדרי ורובדי החיים , גילוי התורה ודבר ה' בכל המציאות והפצת דבר ה', המוסר האלוקי בסדרי החיים לכל העולם .

בוודאי, שלא ניתן כאן להעמיק בייעדי מטרה זו, אלא העיקר הוא להפנים לעצמנו ומתוך כך להשפיע זאת כלפי חוץ, שייעדנו לא תם בסידורי ביטחון לעם ישראל , אלא בהכרת העולם בנו כעם סגולה לכל העמים , 'כי יבואו אלי העם לדרוש אלוקים' ,

"והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים . והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה', אל-בית אלקי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב').

תפילה שנושאים מידי שבת ומועד בבתי הכנסת לפני הכנסת ספר התורה להיכל .

את מילות התפילה כתבו הרבנים הראשיים דאז ,יצחק אייזק הלוי הרצוג והרב בן ציון עוזיאל בשנת 1948 ופורסמה לראשונה בעתון "הצופה" מיום 20 בספט. 1948 ובעיתון "הארץ" יום לאחר מכן‏‏ .

הסופר ש"י עגנון נתבקש ע"י השניים ל"לטש" את לשון התפילה והיה לשותף בנוסחה המוכרת היום .(ויקיפדיה).

   שרים דואט החזנים חיים אדלר ויצחק מאיר הלפגוט

תודתי ל זלמן בלייר (sofar) שהוסיף מידע חשוב שאת המוזיקה לתפילה חיבר סול זים

תפילה לשלום המדינה

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ,

בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ.

הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ,

וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ.

חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם,

וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.

וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל,

פְּקָד נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם,

וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶךָ

וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ,

כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךְ:

אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ.  (דברים ל, ד)

וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.  (דברים ל, ה)

וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.  (דברים ל, ו)

וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתֶךָ,

וּשְׁלַח לָנוּ מְהֵרָה בֶּן דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ, לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתֶךָ.

הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצֶךָ,

וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ:

יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ

וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, אָמֵן סֶלָה.