המורכבות של הגעגועים, שהם תמיד למשהו שחומק, לא לגמרי נגיש, לא ממש ברור, שמצויים בין הבהירות של הבינה, והדקדקנות ההרסנית של האהבה. וכל אלה, עולם ומלואו בפניה - מאד אהבתי (ולצערי תמו כוכבי).

הגר,
שתי פנים דרות זו לצד זו, בשירך היפה הזה, הבינה והגעגועים. אך בעוד שהבינה היא גלויה וחד שכבתית, הגעגועים מופיעים בצורות המכסות על צורות ויוצרים בכך חוייה של רב שכבתיות והסתרה על הסתרה באמצעות סמלים, 

"כְּמוֹ דְבַר מַאֲכָל/שֶׁהוּא פִּצּוּי/לָאַהֲבָה,".  מבנה זה יוצר מימד של עומק בחויית הגעגוע.

בסוף השיר את מתארת אהבה שהיא "בִּמְקוֹם עַצְמָהּ" ומקבלת בתיאור זה את השניות שמחד היא הכיסוי ומאידך היא הדבר עצמו, וכך היא ממשית ולא ממשית בעת ובעונה אחת. שמץ של הסבר לזה מצוי בשורות האחרונות המתארות את האהבה כמדקדקת עד העצם, עד כאב, עד הפיכת כל מארג הההסתרה על פיו. אהבה מדקדקת כזו היא אהבה שקשה לה להיות אמביוולנטית. היא אינה יכולה לשאת את הספק ומדקדקת עד כדי הרס עצמי.

יפה!

גוף ונפש, פיזיות ושכלתנות. אם הייתי רוצה להגדיר לעצמי את השיר המיוחד הזה הייתי מגדירה אותו כ-"בולימי-אנורקטי" ברגשות. נסוג ומתמלא בגעגועים באופנים שונים, ובעיקר אם חושבים על אהבה - אפשר לתארה כך, באופן מחושב ומדקדק עד העצם.

חשבון נוקב עם הדעת ההשכלה, אישה אשר נעה סביב עובי הספר ואורך המאמר,

והכלל והמוסכמה אזוקה בבינת היתר.

עד גם כמו הראש הפיזי אומר אותה בדמות מצח גדול המשדר לכאורה בינה.

ובינה אינה זרימה וספונטניות
נותר הגעגוע "מני צורות" לזרימות האחרות ההולמות הפועמות המתקתקות מעבר למתחם הרקות.

"כמו דבר מאכל.. שהוא פיצוי לאהבה"
גם התאווה כאן מתונה ומטופטפת מבינת היתר כמו מוסתרת מוצלת לבל חלילה תחשד בתאווה ולו של מאכל,
השיר עורך הפרדה בין הרגשות התחושות הקמאיים
טיבם וערכם אל נוכח האילוף הנובע מאקדמזצית היתר
עד שהאדם כמו נותר מהדקדקנות היתר והשכלתנות כמי שאינו מותיר עצם על עצם כלומר מרסק את רגלי ואגן רחם האהבה ..ואינו נקווה כראוי בים הרחמים מחמיר עד מאוד עם עצמו.


כתוב מפל מילים מקודדות.

 כך קראתיו.

שיר מעניין ביותר. ועוד אשוב מן הסתם כרגע אציין רק, שמשום מה השיר מזכיר לי בסגנונו, את שירי פיני רבנו ואת שירי רעייתו - בצמצום ודיוק, במבנה הצר וב"זרימה" נטולת המעצור (אין נקודה עד לסיום) כשאמירה/רעיון (או מטפורה) אחד מוביל לשני ולשלישי.

שיר מעניין שהולך בדרך מתפתלת כל-כך עד שאחריתו איננה זוכרת את ראשיתו....