צטט: ישות נצחית 2011-07-02 10:50:24

הי, "הנה עיניים ואף ופה."

כמה יפה התגובה הזו, ישות נצחית.

כמה שהיא יפה. 

הנתינה שבתוכה פורשת חופת תום.

אינסוף תודתי שהגעתי, שקראת, שכתבת אליי.

תודה.

צטט: בןאור0 2011-05-30 00:53:15

ותמשיך ותמלמל - "הנה עיניים ואף ופה." לראות אנושי מבעד לכאב

בן-אור,

ונדמה, כמו עברו שנים ארוכות,

בהן יכולתי להרגיש כי אי-מי, מדייק אותי עד כלות.

שם, בקצות -

גיליתי את תגובתך

רגישה ויפת-עד.

תודה.

הילכת כאן, בכרטיס המוזר שלי,

ובכל פסיעה הותרת צליל צלול

ואני, המלקטת מעולם,

אספתי לתוכי כאלומות אור.

תודה ל-בן האור שאתה.

צטט: ...אירית... 2011-05-28 09:41:18

"החיים מפירים אותנו
במילים פשוטות."
ותמימותם של ילדים במשפטים קצרים

היא המחזירה את האיזון.

ושלא תגמר...התמימות.

שבת מלאה בעיניים אפ ופה.

אפשר לראות גם בעננים :) תודה.

 

אירית, יקרה בי,

עוד מעט את נוסעת - - -

וככל ששמחתי איתך. ושמחתי כל.

(<גם כי כך, מנוגד לכל מיני חוקים

או חוקיות של הגיון>)

ידעתי שאחסר אותך.

מאוד.

התגובות שלך נושאות אמירה,

שיש בי פעמים הרצון להניח אותה

במקום הכתוב עצמו.

זו אמירה דקה. רגישת כל.

זו אמירה לואטת, לוטפת,

(<לעיתים אני יכולה לראות

לגעת ב-ממש

בדמעה, שיש בך שם.

בקצות הלב>)

וההכלה שלך. אני הרי רואה תגובות אחרות שלך.

ההכלה הפלאית הזו

שנותנת מקום. ומעניקה נשימה.

והתובנה במילים של תבונה.

והיופי. היופי הזה. יופי כל

שאת.

תודה, אירית.

(<נסיעה מענגת, ממלאה, שלמה

יפה ואוהבת>)

"החיים מפירים אותנו
במילים פשוטות."
ותמימותם של ילדים במשפטים קצרים

היא המחזירה את האיזון.

ושלא תגמר...התמימות.

שבת מלאה בעיניים אפ ופה.

אפשר לראות גם בעננים :) תודה.

צטט: עליזהלה 2011-05-28 09:20:50

ותמשיך ותמלמל - "הנה עיניים ואף ופה." * הנה הם החיים עצמם, וגם העתיד. (מכל נקודת מוצא) (פנינו אל השמש העולה) (ואל העונה הבאה...וזו שאחריה) תודה.

עליזה'לה,

תודה שהגעת עד לכאן

וקראת

ויכולת לכתוב אליי

כך.

ושוחחנו על הקוראים באמת,

כמה ניתן לגעת בקריאתך האמיתית.

הנה הם החיים עצמם - - - את כותבת.

ואת הרי יודעת,

כי את כותבת על החיים עצמם, מכל נקודת מוצא.

תודה, עליזה.

זכיתי בך, קודם להכל - ככותבת.

והכתיבה האיכותית שלך,

זו של הלעילא ולעילא

מנשיבה אליי מילים שלהתהלך בהן

נקודה אחר נקודה

זה לשרטט קווים דקים לגבהים.

תודה לך, עליזה.

מרי סטיוארט,
כמה מדוייק את רואה.
תודה שהגעת לכאן, אל האזוב.
תודה שכך קראת
תודה שכך כתבת.
'אקח איתי' - - -
מעולם, לאורכן של כל שנות
לא כתבו לי את המתת הרקיעי הזה,
'אקח איתי'.
וכאשר את לוקחת איתך,
היותי.
אני להיות לך תודה, מרי.


הלנתי, לאתי שלי,
אני לעולם אשתאה מול היכולת הזו
שלך
לקרוא
לכתוב
זו אינה רק הכלה
זו היכלות.
כך אני רואה את לבך.
היכלות.
ואני, הנפעמת,
שלה נעליי מעל רגליי
יודעת, שאת פורשת
אדמת-רוח הקודש.
זכיתי להביט בה.
בך.
התודה, לאתי, כתובה אלייך
רקיעים עליונים.
לקסת- אלוה שבך
הייתי גרגר חול - שלוקט ב-ידך
וידע להרגיש.
כי כך את.
אלכימיה של אותיות.
תודה, לאתי
על הוד האצילות שמנשיב אותי
בך.


שבעתיים,
כל כך יפה המשפט הזה.
כל כך רחב.
מנעד של גונים בו.
תודה שהגעת גם לכאן,
שקראת.
שכתבת אליי. פנים.
תודה, שבעתיים.

נאוות דרכי,
תודה יקירה.

אחאב,
לוואי ויכולתי לספר לך,
מה ההתהלכות שלך כאן,
בבלוג ההזוי הזה,
עושה בי.
לראות - שהגעת לכל מה שיש-אין כאן,
התבוננתי,
כתבת
ותמיד, עם מאור הפנים הזה
שאני למדה אותו.
תודה, אחאב.

נטלי,
התגובה שלך, הייתה צריכה להיות כאן
במקום כל מה שכתבתי.
התבונה הנדירה שלך, מעניקה לדף הזה
את ההוד והאצילות של
עולמות עליונים.
הם פרושים בך, דק ומלאי יופי.
ואני, במדבר,
רק גומעת את מילותייך,
ננשבת בתוכן
ומרכינה בפנייך את ליבי.
תודה, יקרה בי.
תודה.

וכך סובב לו גלגל, גל ועוד גל אל מים מלוחים מדמע בריאה. עיניים לפקוח ולהעצים, אף לשאוף מציאות ופה לשאוג אמת. ולא רק, שהרי כל גל וגל נסחף חזרה, נסחף הלאה, אל פשט רמז דרש סוד החיים.

אדם האמין פה ללחש הערב,

נשק כוכבים במבט מערפל.

הלך מביתו

ועמד בדרך

לראות אם כוכב מרקיע נפל.

רוח-דממות גלגלה את העשב,

האופק קרב מרחקים בחלום.

נשא תפילתו החולם אז על נס זה,

כאילו הערב ברכו לשלום.

הנה לרקיע יש אלף כנפים,

על כן אין כל פחד לגווע בשיר.

אבל אם רואות לפעמים העינים

כוכב שנושר -

זה מות בהיר.

אדם האמין פה ללחש הערב,

שמע מקהלת האויר במרומים,

הלך מביתו

ועמד בדרך

לראות אם כוכב והמות דומים.

אברהם חלפי.

מוקדש לכם,

שהגעתם, שנגעתם במילותיי.

ושיכולתם לכתוב אליי

מבט פורש טוּב.

אמילי, באינזמן, את אינסוף התבונה שאליי.

ואהבה, שאינה תלויה בדבר.

וכשאני רואה שכוכב ומוות דומים,

אני יודעת שהרקיע - זו את.

צ"ה, וכתבת לי על מלכות

ואז, שוב אני יודעת

כי אלף כנפיים ישנה לתפילה

שאת נושאת בכפייך.

נצנוץ דרכי,

יש משהו מרטיט בהיותך איתי,

ולרגע, אדם האמין פה ללחש הערב,

כי את.

ססקאייה, הפוך, כי זה תמיד הפוך -

תודה לך.

בלו, ברגע אחד שידע להיות נרעד

הקדשתי את כוליותו לך.

לו היו בי מילים, לבטח הייתי מספרת לך

מה עושה נגיעתך לאותיותיי.

שהנה באת, בלי 'צריך', בלי 'להחזיר'

בלי כי נימוס, או נחמדות סתמית

באת - בנאמנות של חבר

באצילות של פעימת הלב

והרגשתי שהערב מברך לשלום

ושלחתי אליך תודה, עמוק

מדרך. ממרום.

פרומתיאוס, ומבטך יקר לי

מיתר דק וחשוף

ומקהלה שוקטת שוב מספרת

אוויר ומרחב. תודה שאתה.

נאוות דרכי, כי לגובה אינמקום

באישוני נימייך

ובהוד ליבך

ואת, שמיטיבה אליי, זמן קדמונים ובראשית

מנשיבה אותי לעוד רגע להיות -

אזי, יודעת אני להיות לך תודה.

מולי, ברוכה אני בך הנמצאת, גם איתי, ועדיין,

ובכל פעימה מחדש, מבטך בהיר

יפה

ורוח-דממות שבך, עושה שירה לעשבים

פלאית כתמיד. תודה, יקירה. תודה.

בי, תודה.

גרייס, את, שיודעת לגווע בשיר

בלי כל פחד

פקוחת עיניים,

ונוכחת

אני למדה ממך, להגיד,

זה מוות בהיר.

תודה, יקירה. תודה.

פליקר, כי תמצית והד, זו יכולת נשגבת

חוננת בה, ואת מעניקה לי אותה. אותך.

תודה, יקירה.

תודה, יקיריי.

מיתו שבי,
התגעגעתי המונים:)

טקסט אחר ...נפלאה כתיבתך מכל זווית.

הילדה הזו ...נשמה עתיקת יומין שוכנת בה

ויכולה היא ללמד אלפי מלכים ושכמותם

את סודות היקום.

עיניים מלאות אור אנושי...

אוהבת את הילדה הזו

אוהבת אותך

מחבקת

"את נוגעת בעולם."

"את נוסכת באפלה, בצער, בעצב,
בעזובה, במנוקר במנודה;
עדנה, רוך, רחם.."

"ואולי עתיד חדש יפתיע, כן. למרות, בגלל. אולי."

"תודה"

הילדה הזו כל-כך מרגישה לי...

ויש משהו שונה בכתיבה שלך

אני אוהבת את מה שעובר אליי...

את נוסכת באפלה, בצער, בעצב,

בעזובה, במנוקר במנודה;

עדנה, רוך, רחם...

ואת כל זה את עושה בקול

של עיניים, ופה, ואף...

נהדרת את; ♥

הילדה נוגעת בעלים,
את נוגעת בעולם.
כשאני קוראת אותך, הכל כמו נעלם,
רק השיר מתנגן לו חרישית
ומחריש את קולות הדברים
כדי להשמיע פרפור כנפי האינסוף.