כותרות TheMarker >
    ';

    על אם הדרך

    נעים מאוד, אני שמוליק, מורה דרך המתגורר באזור המרכז. הבלוג בא לתאר מקומות, תופעות טבע, מקומות הסטורים, סיפורים אנושיים וכד' שניתן למצוא בדרך. בדרך לאן? זה יכול להיות בצד כבישים בין עירוניים, בדרך לעבודה באחד מרחובות העיר, לפעמים אפילו ליד הבית.
    הערה טכנית קטנה. בשל שיקולים של זכויות יוצרים, הצילומים שיצורפו לפוסטים השונים הינם צילומים שלי, אלא אם כן אציין אחרת.

    כעת, לאחר ההקדמה נותר לגשת לעבודה. עלי מוטל לכתוב ולצלם, ואני מקווה שאתם תקראו, תיהנו, ובפעם הבאה בדרככם ממקום למקום, תזהו את המבנה הזה, שמעולם לא שמתם לב אליו, ותחייכו אליו משמע היה מכר ותיק.

    ארכיון

    0

    יד לי"ד

    0 תגובות   יום חמישי, 5/5/11, 22:40

    ''

    ''

    ''

    ''

    הנוסע בכביש 4 לכיוון ראש הנקרה, עובר את מדינת אכזיב של אלי אביבי, ומיד לאחר מכן עובר על גשר מעל נחל כזיב ומצד ימין (מזרחית לכביש) אתר יד לי"ד.  חלקת הקבורה של הרוגי ליל פיצוץ גשרים, שנהרגו בלילה, אור ליום 17.6.46 תוך כדי הנסיון  לפוצץ את גשרי נחל כזיב.

    ראשית כל, מעט הסבר ורקע לפעולה.  במאי 1945 נכנעה גרמניה הנאצית, ומלחמת העולם השניה באירופה הסתיימה.  אימי השואה היו כעת ידועים לכל. מזה  מספר חודשים מאז שוחררו מחנות המוות הראשונים, שתמונות המשרפות, הגופות והניצולים מזי הרעב פורסמו בעיתונות.    מאות אלפי יהודים, אודים מוצלים מהמחנות והגטאות, ישבו במחנות העקורים באירופה, ובליבם מקנן הרצון לעלות לארץ ישראל, אך בריטניה המשיכה את מדיניות הספר הלבן וסירבה לאפשר להם לעלות לארץ.

    ביולי אותה שנה נערכו בחירות כלליות בבריטניה, ולהפתעת הכל ניצחה מפלגת הלייבור ומועמדה, קלמנט אטלי, הקים ממשלה בראשותו.  עבור הציונים היתה זאת שעה של תקוה, משום שמפלגת הלייבור הביעה מספר פעמים תמיכה בהקמת מדינה יהודית עצמאית בשטח המדנט הבריטי.  נקל לשער את האכזבה והזעם  שחש הציבור היהודי בארץ כאשר שר החוץ של אותה ממשלה, ארנסט בווין הודיע על המשך מדיניות הספר הלבן, ואף הביע את התנגדות ממשלת בריטניה להעלאת העקורים לארץ ישראל. 

    רגשות זעם אלו הם שגרמו לשלוש המחתרות להתאחד במאבק המזויין כנגד הבריטים.  היה זה שנוי אסטרטגי מבחינת המחתרות.   עם פרוץ מלחמת העולם השניה, הודיעו ההגנה והאצ"ל על הפסקת הפעולות נגד הבריטים.  יתרה מזאת, הן אף שתפו פעולה עם הבריטים כנגד האויב המשותף – גרמניה הנאצית.  הפלמ"ח הוקם בשנת 1941, אומן וצוייד על ידי הבריטים הן כגרעין אפשרי של לוחמי גרילה במקרה של כיבוש ארץ ישראל על ידי רומל, והן ככח בלתי רשמי שיוכל לפעול בסוריה ובלבנון שהיו תחת שלטון משטר וישי הפרו נאצי.  דוד רזיאל, מפקד האצ"ל נהרג יחד עם קצין בריטי בעת ששהה בעירק במשימה מטעם הצבא הבריטי.  הלח"י היתה המחתרת היחידה שפעלה כנגד הבריטים (הלח"י התפצל מהאצ"ל בשנת 1940 לאחר שזה החליט להפסיק את המאבק בבריטים).  כבר בשנת 1944הודיע האצ"ל על חזרה לפעולות כנגד הבריטים.  גם ההגנה החלה לפעול נגד הבריטים עקב התנגדותה לעליית פליטי השואה לארץ.

    באוקטובר 1945 הוקמה תנועת המרי, שתיאמה את הפעולות כנגד הבריטים.  כעת לא רק ששלושת המחתרות פעלו כנגד הבריטים, הם גם שמו מאחוריהם את חילוקי הדעות האידיאולוגים והמשקעים המרים ביניהן, ופעלו באופן מתואם כנגד הבריטים.  בין הפעולות שבוצעו על ידי תנועת המרי היו  פשיטה על מחנה המעצר בעתלית ושחרור כל העצורים, פיצוץ עשרות מטוסים בריטים בלוד ובקסטינה, חבלה במעל 150 נקודות במסילות הרכבת, פיצוץ הרדאר על הכרמל ועוד.

    ליל פיצוץ הגשרים היה אחד הפעולות שבוצעו במסגרת תנועת המרי העברי.  הרעיון שעמד בבסיס הפעולה היה ניתוק ארץ ישראל משכנותיה כתגמול לחסימת חופי ארץ ישראל בפני העקורים באירופה.  סך הכל נבחרו 11 גשרים לפיצוץ, גשרים שקשרו את שטח המנדט הבריטי עם סוריה, לבנון,  עבר הירדן ומצרים.  יש לציין שבדומה לגשרי נחל כזיב, לא כל הגשרים מוקמו על הגבול, חלקם מוקמו מעל נחלים או ואדיות במרחק קצר מהגבול.  הפעולה בוצעה בו זמנית בכל הזירות בלילה שבין 16.6.46 ל- 17.6.  תשעה גשרים פוצצו ללא אבדות לכח, אך באכזיב, שבה היו שני גשרים, הפעולה הסתבכה.

    עם רדת החשיכה, יצא לדרכו מקיבוץ מצובה כח בן 43 לוחמים מהגדוד הראשון בפיקודו של נחמיה שיין, מפקד פלוגה א'.  הכח נשא 300 ק"ג חומר נפץ, שיועד לשני הגשרים העוברים מעל נחל כזיב:  גשר הרכבת וגשר הכביש (היום כביש מספר 4).  על מנת להסוות את עצמו לבש הכח מדים בריטים.  בדרכם לגשרים עברו בסמוך לכח שלושה ערבים.  נחמיה שיין, מפקד הפעולה רצה לקשור אותם עד לסיום הפעולה, אולם הוא שוכנע שככל הנראה הערבים חושבים באמת ובתמים שמדובר בכח בריטי, ולכן אין טעם להתעכב בגללם.  חשוב לציין שעד היום לא ידוע האם הערבים הללו הבינו שמדובר בכח פלמ"ח והזהירו את שומרי הגשר, או שהם המשיכו בדרכם מבלי לעשות דבר.  בסביבות השעה 11:30 בלילה הגיע הכח ליעדו והחל להתארגן לקראת פיצוץ הגשרים.  בשלב זה זוהה הכח על ידי כח משמר שהחל לירות לעברם.  מיקום הכח היורה היה בלתי צפוי, מגג מבנה באר שעמד סמוך לגשר הרכבת.  בתצפיות שקדמו לפעולה היה מקום זה בלתי מאוייש.  מאוחר יותר יעידו השומרים שבשל הלילה החם הם העדיפו להעביר את המשמרת על גג הבאר, ולא בחדר המשמר המחניק.  מהירי נפגע ונפצע קשה יחיעם וייץ (בנו של יוסף וייץ, מראשי הקק"ל).  החובשת של הכח, זהרה לביטוב, חשה לעברו, אולם פציעתו היתה אנושה והוא נפטר לאחר מספר דקות.  קיבוץ יחיעם ומבצר יחיעם נקראים על שמו.  אם שמה של החובשת נשמע מוכר, זה משום שכשנתיים לאחר הקרב היא סיימה את קורס הטיס הראשון של צה"ל.  במהלך המלחמה היא נהרגה בפגיעת מטוסה בחומת מנזר המצלבה עקב תקלה טכנית.  לימים התפרסם יומנה וסיפור האהבה בינה לבין ארוסה (שנהרג עוד לפניה בתאונת אימונים בפלמ"ח) הפך להצגת הילדים שמוליק של זהרה.  נחזור לפעולה בנחל כזיב.  תחת האש התקדמו החבלנים לכיון גשר הרכבת.  בעודם עוסקים בהצמדת המטענים לגשר, ובהכנתו לפיצוץ פגע כדור באחד המטענים, ומיד ארע פיצוץ עז.  כתוצאה מהפיצוץ קרס לחלוטין גשר הרכבת, ו- 13 לוחמים נוספים נהרגו, ביניהם מפקד הפעולה, נחמיה שיין.  ארבעה לוחמים נוספיים נפצעו.  גשר הכביש, לא נפגע.  שארית הכח בראשותו של סגן מפקד יונתן (ג'וני) דולינסקי סרק את השטח בנסיון למצוא ניצולים, ולאחר מכן החל בנסיגה לכיון מצובה.  התוכנית המקורית היתה לפצל את הכח בנסיגה ולסגת למצובה ולקבוץ געתון, אך עקב המספר הרב של ההרוגים החליט דולינסקי שכולם יסגו ביחד למצובה.  חלק מהלוחמים נשאר בצובה, ודולינסקי יחד עם שאר הלוחמים המשיכו לחניתה.  מחניתה הם המשיכו לכיוון מערה שכינויה הוא מערת הסולם, שם התחבאו יומיים בעוד הבריטים סורקים את ישובי הסביבה בתקווה למצוא את מבצעי הפעולה.  מערה זו היתה בתחומי מדינת ישראל עד לנסיגת ישראל מלבנון, וסימון הגבול מחדש.  היום המערה נמצאת מטרים אחדים בתוך תחום לבנון.

    יום לאחר הפיצוץ סיירו באזור אנשי חברה קדישא של חיפה.  הם מצאו את גופתו של יחיעם וייץ שהועברה לקבורה בירושלים.  במקביל נמצאו חלקי גופות שהועברו לקבר אחים בחיפה, אולם מסיבות שאינן ברורות, איש לא הודיע למשפחות על קבורתם.  רק לאחר מספר חודשים נודע למשפחות על קבר האחים בחיפה, ואז גם הוקמה עליו מצבה  שבה נכתב "פה נטמנו אברים שנקרעו לגזרים, שרידי הקדושים שנספו ליד גשרי א-זיב".    כמות השרידים היתה קטנה מאוד ואנשי הישוב התקשו להאמין שזה כל מה שנשאר מ- 13 גופות.  בשל כך החלו שמועות שונות שהבריטים תפסו חלק מהלוחמים בחיים, שהם נתפסו על ידי ערבים והועברו לסוריה ועוד. 

    בשנת 1951 הוקמה האנדרטה ליד בין גשר הרכבת לגשר הכביש.  בהדרגה הפסיקו המשפחות לפקוד את קבר האחים, והעדיפו לפקוד את האנדרטה.   ככל הנראה חששו המשפחות שלא כל הגופות נמצאות בקבר האחים, ולכן לא היה להן בטחון ששרידי יקיריהם טמונים בקבר.  רק בשנות השישים הצליחו המשפחות להעביר את שרידי הגופות מקבר האחים שנזנח אל האנדרטה שהפכה כעת לקבר.  על מידת חוסר האמון של המשפחות בתכולת קבר האחים ניתן ללמוד ממציאת 12 שלדים במחנה כורדני  בשנת 1950.  גלוי השלדים עורר את התקווה שמדובר בגופות הלוחמים, בן גוריון נאלץ לצאת בהצהרה שאין קשר בין השלדים הללו לבין פיצוץ גשרי אכזיב.

    בשנת 2001 התבקשה מפיקה בשם שושי בן חמו לערוך סרט קצר על הפעולה באכזיב.  לאחר שסיימה לערוך את הסרט, היא החליטה לחקור מה עלה בגורל הגופות.  יחד עם ד"ר דב גביש, אחיו של יהודה גביש, שהיה בין הרוגי הפעולה, הם גילו קבר אחים נוסף במצובה.   בן חמו ראיינה את אחד מחברי מצובה, דן כרמי, שהיה בין מקבלי הפנים של הכח הנסוג.  כרמי סיפר לה שמספר ימים לאחר הפעולה הביא רועה צאן ערבי שק עם שרידי גופות, וחברי המשק קברו אותם בקבר אחים.  על קבר האחים לא הונחה מצבה, אלא גל אבנים.  כבר למחרת עלו כרמי ובן חמו לקבר האחים והופתעו לגלות עליו מצבה שהכיתוב בה היה מעורפל למדי :" 'לזכר לוחמים אלמונים שנפלו במאבק על הקמת מדינת ישראל'.  בבירור שערכו כרמי ובן חמו התברר שהמצבה הונחה בשנת 1986 על ידי ראש המועצה האזורית דאז, דוד קורן, שהיה מודע לסמני השאלה והעדיף כיתוב מעורפל על פני פתיחת הפצעים.  לאחר גלוי קבר האחים הוחלט לפתוח אותו להעביר את השרידים הטמונים במקום לאתר יד לי"ד.  57 שנים לאחר הפעולה באכזיב, הוטמנו שרידי הגופות ביד לי"ד בנוכחות בני משפחות (חלקם נולדו לאחר נפילת החללים), נציגי משרד הבטחון וצה"ל ונציגי הישובים בסביבה.

    בתמונה הראשונה ניתן לראות מבט כללי על אתר יד לי"ד.   שרידי הגופות שנקברו בתחילה בחיפה ובמצובה קבורים במרכז, בסמוך לדגל.  למרות שהשרידים קבורים במרכז, הונחו במעגל החיצוני מצבות עם שמות הנופלים.

    בתמונה השניה ניתן לראות את שמות הנופלים הכתובים מעל קבר האחים.  שמו נחמיה שיין כתוב בשלט, למרות שהוא קבור בירושלים.

    בתמונה השלישית ניתן לראות את גשר הרכבת, כפי שהוא נראה מיד לי"ד.  הגשר כמובן שוקם מאז.

    בתמונה הרביעית ניתן לראות את גשר הכביש, שלא נפגע.  ברקע ניתן לראות את גשר הרכבת.  המרחק בין שני הגשרים עומד על כחמישים מטרים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה