לא רק איסמעיל הנייה, ראש ממשל החמאס בעזה, ביכה מרות את הסתלקותו מהעולם בלא-עת, של נערצו וחביבו, אוסמה בין-לאדן. לא רק מטיפי התנועה האיסלמית בארץ, תקפו את הרצח הברוטאלי של המנהיג הנערץ והתומך הנלהב בזכויות הפלשתינאים להשמיד את מדינת ישראל. גם גורמים הומאניים בארץ ובעולם, החלו להשמיע את קולם נגד החיסול, ולהעלות תהיות האם אכן היה הכרח לירות במוות במנהיג אל-קאעידה, או אולי אפשר היה להביא אותו חי, בריא ושלם למשפט. שלא לדבר על החיסול הברוטאלי של בנו הצעיר, והפגיעה באשתו החפה מפשע, שזכה כבר לגינויים נמרצים. פרופ´ דניאל פרידמן, מי שכיהן כשר המשפטים בממשלת אולמרט, הוא משפטן בעל שם בינלאומי, אדם רציני בדרך כלל, שאינו נוהג לפרסם טורים הומוריסטיים. גם המאמר שפירסם בעקבות חיסולו של בין-לאדן, הוא מאמר רציני להחריד, גם אם הוא מעלה פה ושם חיוך בקצה השפתיים. פרידמן, שניסה בשנות כהונתו בכל מאודו להוריד מעט את מערכת המשפט הישראלית ממרומי מגדל השן בו התמקמה והחלה לנהל את כל ענייני מדינת ישראל, מכיר היטב את המערכת ממנה בא ובה צמח, ומצייר תסריט — אמיתי צריך לומר — לו היה החיסול של בין-לאדן (או של כל ארכי-טרוריסט מסוגו) מתבצע על ידי מדינת ישראל. לנוכח חשיבות הדברים, הנה המאמר במלואו: "מזלנו שבין לאדן חוסל בידי צבא ארה"ב. אני חרד למחשבה מה היה קורה אילו נהרג בידי חיילי צה"ל. האם לא הייתה עולה מיד זעקה — רצח ללא משפט? האם לא היה מקום לבדוק, שמא ניתן היה לתפוס אותו בחיים, להעמידו לדין, ולתת לו הזדמנות הוגנת להתגונן? האם החייל שירה ופגע בראשו, לא יכול היה לכוון לרגליו וכך להימנע מהרג מיותר של בן אנוש? ומה בדבר ההרוגים האחרים באותה פעולה — האם היה זה מן ההכרח להרוג את כולם, ועוד ללא משפט"? "צריך לזכור שהפעולה בוצעה בתוך שטחה של מדינה ידידותית לארה"ב — פקיסטן ועוד בלי אישורה. מאימתי מותר להרוג סתם כך חשודים בתחומי מדינה ידידותית שיש לה כוחות משטרה ובתי משפט? צריך כמובן לזכור שבשלב זה בין לאדן הוא בגדר חשוד בלבד — שום בית משפט לא הרשיעו במעשה טרור או במעורבות בהרס מגדלי התאומים בארה"ב. לפיכך, האם לא היה מקום להזהירו ולדרוש ממנו להיכנע, קודם שיורים עליו? ואם הייתה אזהרה כלשהי — האם הייתה זו אזהרה מספקת"? "לכל אלה היו מצטרפות שאלות נוספות. למשל, האם ניתן בנושא רגיש כזה לאפשר לצבא לבדוק את עצמו. האם לא היה עדיף שתהיה ועדת בדיקה חיצונית שתהנה מאמון הציבור? אפשר גם שאין להסתפק בבדיקה מקומית, ולפיכך היה בוודאי נמצא אצלנו מי שהיה ממליץ על חקירה יסודית יותר, שתזכה גם לאמון הקהילה הבינלאומית ומועצת האו"ם לזכויות אדם. ישנן עוד בעיות. כיצד הוחלט על זריקת גופתו לים מבלי לשמוע את עמדת בני משפחתו ולפגוע בזכותם לכבד את קברו? ובכלל האם התקבלה חוות דעת משפטית בשאלה אם הדבר תואם את המשפט הבינלאומי ההומניטרי, קודם שנוקטים צעד כזה"? "וכמעט שכחתי — ברור שבנושא חשוב כזה לא ניתן להימנע מפנייה לבג"ץ, שכידוע עסק גם בנושא החיסול הממוקד וכתב פסק דין מלומד בנושא. האם היו הלוחמים ערים לו? צריך יהיה כמובן לשקול היטב את ניסוח העתירה לבג"ץ, האם לדרוש להעמיד מאן דהוא לדין או שמא להסתפק בדרישה לחקירה, ואם כך האם די יהיה בוועדת חקירה ממשלתית או שמא תידרש ועדת חקירה ממלכתית? זה כמובן עוד לא הסוף. יש לדרוש גילוי שמות המעורבים בהריגה זו. מי יודע, אולי יחפצו בעתיד להעלות מי מהם בדרגה או למנותו לתפקיד ציבורי. חשוב יהיה לדעת זאת על מנת שניתן יהיה בבוא היום לקיים בדיקה משפטית נאותה של המינוי על רקע האירועים הקשים שהביאו למותם של שלושה בני אדם". עד כאן מאמרו של פרופ´ פרידמן, שכל מלה בו היא אמת, לנוכח ההתנהלות המופקרת של מערכת המשפט הישראלית. אגב, לפני שבוע ימים הפציצו מטוסי נאט"ו את ביתו של שליט לוב מועמר קדאפי, הרגו את בנו הצעיר ושלושת נכדיו. הבן ההרוג, שלא לדבר הנכדים המסכנים, לא היו קשורים להנהגת המדינה, והפצצת הבית היתה פעולה בלתי חוקית בעליל, המחייבת הקמת ועדת חקירה בינלאומית. בארץ היתה קמה סערה רבתי, כמו זו שהיתה בעת שחיה"א הישראלי הפציץ את ביתו של רב המחבלים הפלשתיני סאלח שחאדה, והרג יחד עמו גם כמה אזרחים חפים מפשע. עד היום, עדיין לא נרגעו כל חבורת ההומניסטים, לנוכח הפשע הישראלי, שאולי מנע מהטרוריסט הרצחני להוציא לפועל עוד כמה פיגועי טרור אכזריים ובכך ניצלו חיי יהודים. אבל מה הם חיי יהודים, מול הצורך להיות הומניסט דגול, ולהימנע מלפגוע בחפים מפשע, גם אם הם משמשים חומת הגנה לרוצחים מתועבים. אפילו משפטן דגול, כמו פרופ´ פרידמן, מבין כי מערכת המשפט הישראלית, חרגה מכל פרופורציה אנושית. זה מכבר היא חדלה להיות גוף משפטי, העוסק רק בענייני חוק ומשפט, והפכה את עצמה ל´מצפן המוסרי והערכי´ של מדינת ישראל כולה. מאז ימי ברק העליזים, הפכו השופטים עצמם למעין ממשלת-על, המבקשת להכתיב לאזרחי המדינה, למוסדותיה השונים ולחבריה הנבחרים, נורמות ערכיות, מוסריות, דתיות, שאין בינן לבין שפיטה וחוק ולא כלום. אף גוף משפטי באירופה או בארה"ב, לא יעלה בדעתו להתייחס לתביעה נגד צבא הנתון במלחמה, גם אם הוא חורג מאותה צדקנות הומניטרית. ואין מדובר במה שמוגדר ´פקודה בלתי חוקית בעליל´, אלא במעשים המתבצעים תוך כדי קרב, ואשר לעיתים פוגעים גם בחפים מפשע, כדרכה של כל מלחמה על פני הגלובוס. אותה הומאניטריות בינלאומית, שבשמה נאבקים ארגונים שונים נגד שימוש בפרוות חיות או נגד שחיטת בהמות על פי ההלכה היהודית, היא זו המאפשרת לטרוריסטים רצחניים כדוגמת מנהיגי איראן, החיזבאללה או החמאס, להמשיך ולפעול באין מפריע, כי הרי בסך הכל הם מבקשים לחסל יהודים, ובנורמות ההומאניות העולמיות, זו אינה חריגה מכללי הצדק והיושר... הרחמנות היהודית האמיתית, הניזונה ממקורות הנצח, היא זו המבטיחה כי אבסורדים מעין אלו, בהם הרחמנות על האכזרים, גורמת באופן ישיר לאכזריות על הרחמנים. הנה סיפור אחד מהתנ"ך, על דרך הרחמנות האמיתית:
שמואל הנביא, מגדולי מנהיגי האומה, שהיה מכתת רגליו מעיר לעיר ומכפר לכפר כדי להביא לעם את דבר ד´, עומד מול אגג מלך עמלק, שנלקח בשבי לאחר תבוסת צבאו במלחמתו מול צבא שאול מלך ישראל. אגג הרואה לנגד עיניו את דמותו של שמואל הנביא, העניו והצנוע, שכל מראהו הוא חסד ורחמים, בטוח כי יזכה לחנינה ולחיים. "ידמה שאגג היה ירא כשהגישוהו לפני שמואל אסור ונקשר בכבלי ברזל, וכאשר ראה שמואל והיתה צורתו מוכחת על גודל חסידותו ורחמנותו, אמר באמת סר מרירות המוות כי נפלתי ביד מי שראוי שירחם עלי", (הרלב"ג שם). אך שמואל אומר לו: "כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך". ומיד — "וישסף שמואל את אגג לפני ד´ בגלגל". כיצד היו מגיבים ארגוני זכויות האדם, על רציחתו של שבוי, כבול וחסר ישע? וכיצד היו מגיבים לו היו יודעים כי אחד מצאצאיו של אגג, יורש אכזריותו ורצחנותו, יוציא גזירת חיסול לעם היהודי כולו, "להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים", האם אז היתה הגישה משתנה? בעיוות של ימינו גם זה ספק גדול. אבל ידועים דברי חז"ל כי לו היה שמואל מקדים ביום אחד את חיסולו של אגג, היה העם היהודי מפסיד את פורים... ´אכזריות´ זו של נביא ד´, כל כולה רחמים היתה. מידת הרחמים, עם כל מעלתה הנשגבה, כאשר אין היא מודרכת על ידי ערכי הקודש של תורת הנצח האלוקית, אין גבול לעיוותים הנוראים היכולים לצאת ממנה. וכבר אמר החכם מכל אדם (משלי י"ב י´): "ורחמי רשעים אכזרי", וביאר שם המלבי"ם: "הרשע שאינו מתנהג כפי חוקי הצדק ונוהג הפך מהם, גם את תראה ממנו מידת הרחמים הוא מצד האכזריות הנסתר בו... כי הרחמים שלו שרשן הנאת עצמו מפני הצורך שיש לו בדבר ההוא". או בלשון ימינו: הרחמנות כמו האכזריות, בעולם הציני שסביבנו, הם פועל יוצא של אינטרסים ואין בינם לבין מוסר, יושר וצדק ולא כלום. |