כותרות TheMarker >
    ';

    כתבות - גיל אדמוני

    כתבות שהעלתי לרשת בנושאים שונים

    ארכיון

    0

    הנשמה הארגונית – מתכון מבית סבתא

    1 תגובות   יום שישי , 6/5/11, 13:22

    הנשמה הארגונית – מתכון מבית סבתא

     

     

    לפני מספר ימים סיימתי את תפקידי כמנכ"ל חברת דלתא ישראל.

    לא זה המקום לפרט את הסיבות בגינן החלטתי לעזוב , אבל עצם העזיבה עוררה אצלי סוג של מחשבה שאולי במצב אחר , הייתה נותר חבויה עמו בעמקי מוחי המנומנם.

    האם לחברה יש נשמה ?

    מה זה בכלל שחקן נשמה ? צריך את זה ? זה חשוב , זה מעניין ?

    מי שמכיר אותי יודע שאני ואלוהים בקשר די רופף.

    הוא כבר מזמן לא טורח להתקשר ואני מדבר אתו בעיקר כשאני לא מוצא אף אחד אחר שמוכן להקשיב ואו שיכול לספק פתרון. זה לא שעבר ביננו חתול שחור חלילה או שאנחנו לא מסתדרים. ממש לא. אני יכול להעיד שמהצד שלי אני אפילו די מעריך אותו ואת יכולותיו ,

    אם כי הייתי מצפה ממישהו כל כך מוכשר ובעל יכולות שיעשה כאן קצת סדר בבלגאן הזה שנקרא העולם שלנו , אבל זה כבר סיפור אחר.

    אז אם תהיתם , לא לנשמה במוחי אדם ואלוהיו כוונתי.

    אני מדבר על אותה אש פנימית שבוערת בקרבנו , וגם בארגונים שונים ,

    ומניעה אותם קדימה , מהר יותר , נחוש יותר וחזק יותר.

    יצא לי לעבוד בלא מעט חברות. זה כנראה עוד סימפטום של הגיל J

    מצאתי , שההבדל בין כאלה שמסוגלות לצלוח משברים , לעמוד במצבים קשים , להשיג הישגים שהם חריגים למצב החברה והשוק, הן ברובן אלה שיש להן מה שנהוג לקרוא בצבא "רוח גייסות". למרבה ההפתעה מדובר לא אחת בחברות שמצבן העסקי אינו מן המשובחים במונחי רווח והפסד , ועדיין , הן מתמודדות עם הקשיים ומייצרות הצלחות יוצאות דופן ובצורה מרשימה.

    זאת ועוד . העובדים שלהן , וזה שוב דבר מוזר כשלעצמו , מאושרים וגאים וזה למרות שבד"כ הם לא מתוגמלים במידה מספקת ולחברה גם אין די משאבים לצ'פר אותם יותר מדי.

    מוזר לא ?

    אני זוכר את השנים הראשונות שלי בחברת yes. החברה דיממה בצורה קשה. לא היה כסף לכלום. תפקידו המרכזי של אגף הכספים היה לייצר עוד ועוד הזרמות בעלים שזה תיאור עדין ל- "להכריח את הבעלים לשפוך עוד כסף" למה שנראה אז כבור מאד עמוק וללא תחתית.

    ועדיין , העובדים , ההנהלה , אנשי המכירות , הטכנאים ואנשי השירות היו חדורי רוח קרב , גאווה מטורפת , פטריוטיות שלא פגשתי במקומות אחרים , תחושת שייכות ומחוברות לארגון ואולי הכי חשוב , נכונות להקרבה ולנתינה.

    היה משהו קסום בתקופה הזו של YES. תחושה של בניה , חלוציות , חלק מצוות מנצח , חלק ממשהו יפה , הייתה נשמה.

    שמעתי לפני מספר חודשים הרצאה של מנכ"ל אחת מחברות התקשורת הגדלות בארץ.

    איש שידוע בישירותו. אחד שללא ממש מפריע לו להגיד דברים כמו שהם ,ישר בפרצוף.

    בהרצאתו הוא התייחס לתפקידו כמנכל ואמר , שהוא מצפה מעובדיו לתת את הנשמה , לעבוד מאד קשה , להישאר המון שעות בחברה , לשים את החברה כמעט לפני כל דבר אחר ובו בזמן , הוא משתדל לשלם להם כמה שפחות.

    וכיוון שזה המצב , הרי שברור לו שמשהו כאן לא הגיוני כי הרי למה שהם יעשו את זה ?

    כאן , הוא אמר הדובר , "נכנס תפקידי כמנכל".

    הוא כמנכל צריך לייצר ארגון וסביבה ארגונית  שעובדיו יירצו! להיות כאלה.

    איך מייצרים ארגון עם נשמה ?

    איך בונים את אותו כוח פנימי עז ,המחבר את העובדים כולם ביחד וגורם להם לתת מעצמם כל כך הרבה על מנת שהארגון שלהם,אליו הם מחוברים דרך נשמותיהם הפרטיות,יצליח ?

     

     

    ארגון כזה שעובדיו אוהבים אותו , מזדהים אתו מוכנים מגלים כלפיו אכפתיות יוצאת דופן כאילו הוא שלהם והם הם בעלי המניות. ארגון שעובדיו מאפשרים לו לעשות זינוק קדימה , לחצות תהומות ולנצח גם מלחמות שנראות אבודות ובעיקר ,

    להפוך לארגון מצליח ומנצח. איך ? כאן נכנסת סבתא שלי לתמונה....

    לא  , היא לא הבינה כלום בניהול. וגם לא בהובלת אנשים. אבל היא ידעה לאפות כמה עוגות לא רעות בכלל. אני זוכר שכנער ביקשתי ממנה פעם את המתכון לאחת העוגות שהייתה עושה. בלי להתבלבל או לחפש ספר בישול היא אמרה , "זה לא בעיה".

    "אתה לוקח ביצים"

    כמה ? שאלתי? , "אתה כבר תראה ,כפי הצורך ואז מוסיף קמח".

    שוב שאלתי , כמה ?

    "עד שזה נהיה טוב" , ענתה , וכך הלאה. היא ידעה מה צריך לשים , אבל כמה בדיוק ואיך להסביר את זה למשהו , זה כבר היה גדול עליה.

    נשמה לארגון זה די דומה. אין כנראה מתכון נורא ברור. מדובר בשילוב ייחודי של רוח המנהל , מנהיגות , כריזמה , יכולת רתימה של הארגון למטרה או מטרות שהן גם ברורות וגם כאלה שהעובדים מזדהים עם הצורך בהשגתן , ובעיקר , מתן התחושה לעובדים שהם שווים , ראויים , נדרשים , מצוינים ובעיקר,  מאד מאד רצויים.

    טיפוח , הנהגה , הגדרה מסודרת של מטרות , מנהיגות , קצת תבלינים. והנה ,

    בנינו נשמה ארגונית.

    טוב,נכון , זה כנראה יותר מסובך מזה.

    אבל אם המנכל מצליח במשימה הזו ויוצק נשמה לארגון אותו הוא מוביל,אזי כל משימה עסקית שתוצב בפניו ובפני הארגון הופכת, די בטבעיות , לברת השגה ופתירה.

     

    ארגון עם נשמה , הוא ארגון מרגיש , נחוש , כואב , אוהב ובעיקר , ארגון שיכול,מתמודד,רץ קדימה בנחישות,מזנק ומנצח.

     

    תודה סבתא, אחלה מתכון.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      יופי של פוסט, גיל. אני חושבת שכיום כולם מחפשים אחרי הנשמה הזו. לעיתים נראה לי שרק בחברות בהקמה, או בעובדים שנמצאים בה מההקמה, רק בהם יש את הנשמה שאתה מדבר עליה. מי שבא לאחר מכן, בא לעבודה. אין לו הסטוריה, אין שורשים, ומתוך כך, אין נשמה. לא שאין עובדים מחויבים, או כאלה שאוהבים באמת את הארגון שלהם, אבל זה רחוק מלהיות שחקני נשמה (לפחות כמו שהיינו אז ב-yes). בהצלחה בהפוגה שלך, סומכת עליך שתיטיב למצות אותה כמו שצריך.

      פרופיל

      Gil Admoni
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הד ארצי נמכרה - מחפש את הדבר הבא