כותרות TheMarker >
    ';

    שדות

    מכחול הזמן מצייר את עור הלב

    0

    כריך יהודי

    20 תגובות   יום שבת, 7/5/11, 16:31

    אני כרוך בתוך הסנדוויץ' היהודי.
    אני זוכר שהנחתי פרוסה ראשונה של זיכרון החירות.
    מעבדות לחירות מרחתי אותה לקראת הפסח.
    כשהגיע המועד רצתי והחלפתי למצה כשרה.
    עליה הוספתי מרור וחרוסת.
    בדרך עוד ניקיתי פינות מחמץ ליבי שנראה ירוק ורענן מתמיד.
    אך חמץ הוא חמץ.
    אז השלכתי אותו ביחד עם החול והאבק שסימנו את הדרך לפסח שלא היה לי בבית.
    נהניתי מהקנידלך ומהטלה בתנור והמשכתי.
    עוד כל אלה מסרבים להתעכל במהירות של היומיום, וכבר הפסח תם.
    את כל הכבודה הבלתי מעוכלת העברתי שוב לפרוסת לחם מרוחה יפה.
    לא הספקתי להתארגן, וכבר בא יום הזיכרון לשואה ולגבורה שמעלה זיכרונות ומגביר את בעיות העיכול.
    חלומות וזיכרונות נערמו על הפרוסה היהודית שלי.
    עדיין ושוב עם מרור וחרוסת.
    יום הזיכרון לשואה ולגבורה תם והגיע הזמן לבחון את פרוסת יום העצמאות.
    אותה הפרוסה שתכסה יפה על כל הכבודה היהודית שלי.
    נהיה לי כבד, רק מלהביט ולדמיין שכל זאת יעשה את דרכו במעיים העייפות שלי.
    וגם ,עדיין לא החלטתי היכן להניח בכריך העבה שלי את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
    האם אמצא לו מקום, או שאצטרך למרוח אותו על רקיקים נפרדים.
    לנסות ולעכל אותו עם איזה קוניאק משובח שיקל על הבליעה והעיכול.
    אני מקדים מידי.
    גם עניין השימחה של יום העצמאות עדיין לא ברור לי.
    איך יבוא ומהיכן.
    בינתיים אני עדיין עסוק בכריך היהודי שלי.
    והוא לא קל לעיכול.
    אפילו שיום הזיכרון לשואה ולגבורה תם.
    אפילו.
    עדיין אני עושה דרכי בשביל היער של הזיכרונות והחלומות ההם.
    אני פוסע ומעכל.
    על פניו נראה כי הימים שבין לבין לא יספיקו לעיכול.
    מניסיוני אני יודע שכבר התרגלתי ואפילו למדתי לעכל את הדרוש בתוך ימים אלה.
    בינתיים הגוש הזה של מצות וזיכרונות ומרור וחרוסת די תקוע במעיים שלי.
    לאט לאט הוא עושה דרכו החוצה.
    בדרכו הוא מותיר את אבות המזון היהודים שמחזקים ויחזקו אותי, לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
    שימחת יום העצמאות למדינת ישראל גם היא תגיע בזמן.
    כבר שישם ושלוש שנים שהיא יודעת את המועד הנכון.
    הגיע הזמן שאכיר בכך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/5/11 22:45:

      צטט: dafone 2011-05-09 12:54:07

      מרור וחרוסת מוטמעים בדמנו

      על-פי חוק הכלים השלובים,

      מאפשרים שטח פְּנִים-יהודי אחיד

      בעוד המעיים הומים.

       

      געזונטהייט!

      ((:

      ________________________

      פיסיקה יהודית במיטבה...

      מקווה לבריאות.

      תודה :))

        9/5/11 22:44:

      צטט: debie30 2011-05-09 12:10:49

      קשה לעיכול הכריך היהודי

      _____________________

      אכן, אך גם מזין...

        9/5/11 12:54:

      מרור וחרוסת מוטמעים בדמנו

      על-פי חוק הכלים השלובים,

      מאפשרים שטח פְּנִים-יהודי אחיד

      בעוד המעיים הומים.

       

      געזונטהייט!

      ((:

        9/5/11 12:10:
      קשה לעיכול הכריך היהודי
        9/5/11 10:22:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2011-05-09 00:32:23

      הפוסט ערוך בצורה מרתקת ומשעשעת

      אהבתי

      ________________________

      איכשהו צריך לסייע לעיכול...

      תודה

        9/5/11 10:21:

      צטט: לי ע 2011-05-08 17:23:01

      כל כך מוחשי התיאור. המעיים העייפות... מחבקת אותך.

      ___________________________

      נכון כתבת, העייפות.

      וגם יש בסיום תקווה...

      תודה לך לי

        9/5/11 10:19:

      צטט: דיוטימה 2011-05-08 09:54:27

      אוי, כמה מאוד כבד הכריך היהודי הזה.

      באף פינת בישול טלוויזיונית מצועצעת, אין אחד שיודע להכין אותו בוואריאציה דיאטטית, נוחה יותר לעיכול...
      כל כך מזדהה עם דבריך, על הפרוסות המשנות ממרחן. רק דבר אחד לא אתיימר לומר שטעמו המר מוכר - "החלומות ההם" שלך, בלהותיך...

      ______________________________

      ואין טעמו של כריך אחד דומה למשנהו.

      אני תמיד זוכר שיש בו בכריך גם מרכיבים סמויים של תקווה ואמונה...

        9/5/11 10:16:

      צטט: גליתוש. 2011-05-08 03:19:27

      פה באמריקה אומרים על הימים האלה, הנה מגיעים כל ה- Yom's. אלו נדבכים חשובים, בכל נפש יהודיה באשר היא. תודה שדות.

      ______________________________

      נדבכים שבונים איתם חיים.

      תודה לך גליתוש

        9/5/11 10:15:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2011-05-07 22:53:02

      קשה לעיכול בכל מובן. זאת, אפילו שהשנה שהיא מעוברת קצת דוחו את החגים המרורים החרוסתיים הללו. יום הזיכרון קשה במיוחד, כך אני מנחשת, מכיוון שהוא קיים ומנסה להתעכל בכל יום במשך 365 ימות השנה ולא רק ביום הזיכרון. מאחלת לך שיהיה יותר קל.

      _____________________________

      כמו שכתבת...

      ותודה לך מיכל, שכולנו נחצה את היום הזה ונתעצם

        9/5/11 10:12:

      צטט: הלנה היפה 2011-05-07 18:20:04

      ליבי שנראה ירוק ורענן מתמיד. אך חמץ הוא חמץ. ================ גם עניין השימחה של יום העצמאות עדיין לא ברור לי. איך יבוא ומהיכן. ================ אתה לפחות יודע שהשמחה של יום העצמאות תגיע. אני לא בטוחה גם בזה. ואבא שלי מול הכריך היהודי הזה היה נאנח ואומר: ס'איז שווער צו זיין א ייד. תודה יקירי על כריך קשה לעיכול

      ___________________________

      לא קלים הם חיינו.  אנו עם שבכל יום מתדפקת ההסטוריה להזכיר לנו, להזהיר.

      רצוי שאף על פי כן, נצבע את חיינו באור ונעלה שימחה מליבנו.

      נאמין ונקווה ונשמח ביום החירות הזה שהענקנו לעצמנו, הוא יום העצמאות...

        9/5/11 10:10:

      צטט: ruthy 2011-05-07 17:43:07

      חיים קשים פה בארץ ישראל יחד עם מיטוסים יהודיים..

      __________________________

      וטוב שיש תקווה ואמונה

        9/5/11 10:09:

      צטט: qi 2011-05-07 16:49:37

      כמי שחי כל חוויה עד תומה, שום דבר לא בערך, הכל "דרך" שום דבר לא "ליד"... הבליל הזה באמת לא ניתן לעיכול. נוקב, מאד נוקב. לפחות הסוף מאפשר...

      _____________________________

      חייבים להאמין.  חייבים לקוות...

      אלה היתדות של החיים

      ''

      הפוסט ערוך בצורה מרתקת ומשעשעת

      אהבתי

        8/5/11 17:23:
      כל כך מוחשי התיאור. המעיים העייפות... מחבקת אותך.
        8/5/11 09:54:

      אוי, כמה מאוד כבד הכריך היהודי הזה.

      באף פינת בישול טלוויזיונית מצועצעת, אין אחד שיודע להכין אותו בוואריאציה דיאטטית, נוחה יותר לעיכול...
      כל כך מזדהה עם דבריך, על הפרוסות המשנות ממרחן. רק דבר אחד לא אתיימר לומר שטעמו המר מוכר - "החלומות ההם" שלך, בלהותיך...

        8/5/11 03:19:
      פה באמריקה אומרים על הימים האלה, הנה מגיעים כל ה- Yom's. אלו נדבכים חשובים, בכל נפש יהודיה באשר היא. תודה שדות.
        7/5/11 22:53:
      קשה לעיכול בכל מובן. זאת, אפילו שהשנה שהיא מעוברת קצת דוחו את החגים המרורים החרוסתיים הללו. יום הזיכרון קשה במיוחד, כך אני מנחשת, מכיוון שהוא קיים ומנסה להתעכל בכל יום במשך 365 ימות השנה ולא רק ביום הזיכרון. מאחלת לך שיהיה יותר קל.
        7/5/11 18:20:
      ליבי שנראה ירוק ורענן מתמיד. אך חמץ הוא חמץ. ================ גם עניין השימחה של יום העצמאות עדיין לא ברור לי. איך יבוא ומהיכן. ================ אתה לפחות יודע שהשמחה של יום העצמאות תגיע. אני לא בטוחה גם בזה. ואבא שלי מול הכריך היהודי הזה היה נאנח ואומר: ס'איז שווער צו זיין א ייד. תודה יקירי על כריך קשה לעיכול
        7/5/11 17:43:
      חיים קשים פה בארץ ישראל יחד עם מיטוסים יהודיים..
        7/5/11 16:49:
      כמי שחי כל חוויה עד תומה, שום דבר לא בערך, הכל "דרך" שום דבר לא "ליד"... הבליל הזה באמת לא ניתן לעיכול. נוקב, מאד נוקב. לפחות הסוף מאפשר...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שדותקום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין