כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך אחר

    היי-טק-היי

    4 תגובות   יום שבת, 7/5/11, 16:53

    בסן-דייגו קליפורניה בארה"ב נמצא בית-ספר מיוחד ואטרקטיבי, שרבים מישראל משחרים לפתחו מזה חמש שנים. הוא מה שקרוי "צ'ארטר סקול", כלומר, בית-ספר פרטי למחצה, בבעלותו של גרי ג'ייקובס, יהודי שמרבה לבקר בארץ. מה הפך את היי-טק-היי למבוקש כל-כך? לכאורה, פשוט בתכלית: השיטה החינוכית. שיטתו של היי-טק-היי היא במידה יתרה ההפך הגמור ממערכת החינוך בישראל.

     

    אף שיש, אמרנו, לא מעט ישראלים שביקרו שם, וגם מנסים ליישם את העקרונות החינוכיים כאן בארץ, הוא אינו מוכר לציבור הרחב. אז הנה מה שקורה שם:

     

    היי-טק-היי, המבוקש מאד בסן-דייגו, מקבל תלמידים על-פי הגרלה, וכל זוכה מתקבל – ללא קשר למצבו הנפשי, הגופני, הקוגניטיבי או כל פרמטר אישיותי או סוציו-אקונומי אחר.

     

    ההישגים של בוגריו הם גבוהים, והם מבוקשים בקולג'ים ובאוניברסיטאות שבסביבה.

     

    הוא מחנך ילדים מ-א' ועד י"ב, וכולם כפופים לאותה שיטה חינוכית.

     

    המאפיין הפדגוגי המרכזי הוא: למידה-מבוססת-פרוייקטים (PBL), כלומר, התלמידים בכל הגילאים כפופים לשיטה חינוכית-לימודית אחת, שביסודה – חקר.

     

    התהליך הלימודי הוא כזה: שתי כיתות מקבילות, המונות כל אחת 25 תלמידים, לומדת מקצוע מדעי ומקצוע הומניסטי, אצל שני מורים המתחלפים ביניהם. לכך מוקדשות מרבית השעות השבועיות. שני המורים, שפוגשים את 50 התלמידים הללו שעות רבות בשבוע, הופכים עבורם לכתובת חינוכית משמעותית. בנוסף, יש עוד שיעורי העשרה לפי בחירה ומפגשים עם החונך. ארבעה-חמישה מקצועות בלבד.

     

    במהלכו של פרק זמן ראשוני עוסקים שני המורים בחשיפת הנושא שלהם בפני התלמידים, ולאחר מכן מאחדים את שתי הכיתות. שני המורים יחד – ההומניסט/ית והריאליסט/ית – מתחילים להנחות את התלמידים, שהתחלקו לצוותים, בפרויקטים שבחרו. התלמידים חוקרים את הנושא, ואז עליהם לסכמו ולהציגו בדרך שהחליטו עליה בפני הקהילה: תלמידים עמיתים, מורים, הורים ואחרים.

     

    הקירות בהיי-טק-היי, כן-כן, עשויים זכוכית. ניתן לראות מה קורה בתוך הכיתות, והתלמידים יכולים להסתכל החוצה. הם לא עושים זאת, כי הם רגילים, וכי מה שקורה בכיתה פשוט מעניין אותם.

     

    האווירה בשיעור חופשית מאד – למשל, התלמידים יכולים לעבור-מקום במהלך השיעור, לאכול – אבל הכל נעשה באופן שקט ותרבותי, והאווירה היא לימודית וקשובה. קשובה לאו דווקא למורה, אלא גם לתלמידים שמשתתפים באופן פעיל, מחווים את דעתם או שואלים.

     

    השירותים נקיים למופת כל היום, מדד שאפשר באמצעותו להכיר מהר כל בית-ספר.

     

    חרף האווירה הפתוחה, ישנו מעקב מדוקדק אחר תיפקוד התלמידים. תוכנה (יש דומות לה בישראל) מסייעת בבקרה, והתלמידים נזהרים מאד לא לפשל. הם מודעים לעובדה שבהגעתם להיי-טק-היי – "זכו בפיס".

     

    אין בבית-הספר הכנה רבה ומיוחדת לבחינות המעבר האמריקניות לקולג', אס.איי.טי ((SAT, ובכל זאת, התלמידים מצליחים בהן היטב. ההצלחה מבוססת על עשיית התלמידים ל"לומדים עצמאיים", שמתמודדים מראשית דרכם בבית-הספר עם הצורך לחקור, לחשוב, להבין, לסכם ידע – ולהציגו.

     

    בגדול, התלמידים הם יצרני ידע, ולא בעיקר צרכניו, ומימצאים של עבודותיהם זוכים לעיתים לחשיפה ציבורית רחבה.

     

    למורים יש רמת אוטונומיה כמעט מלאה בבחירת הנושאים אותם ילמדו, אולם הם נדרשים להכין תכנית שנתית מפורטת, כולל הפרויקטים שיציעו לתלמידים.

     

    המורים מטילים על התלמידים מטלות כתיבה מגוונות, והללו כותבים כתיבה חופשית ויצירתית מרובה.  ישנם מורים הפותחים בכך את השיעור כל בוקר.  אצל אחד מהם כותבים התלמידים שירים שמצטרפים לפורטפוליו.  בסוף התקופה צריך כל תלמיד לבחור שיר ולהציגו במדיה חדשה (ציור, פיסול, דרמה, ריקוד...).

     

    בכיתה י"א תלמיד עובד פעמיים בשבוע במקום כלשהו מחוץ לבית-הספר.  המטרה: להקנות כישורי עבודה.

     

    בכל כיתה ישנו ציוד טכנולוגי (ברקו, מחשב/ים, מדפסת...), שתכליתו לסייע בחקר ובתצוגות.

     

    כל בוקר, לפני הלימודים, מתקיימות פגישות של צוותי מורים: זוג מורים של אותה כיתה, צוותים של הומניסטיקה וריאליסטיקה, צוות מנהלים וכו'. זה מאד מקצועי.

     

    מומלץ להיכנס ולראות: http://www.hightechhigh.org/schools/HTH/.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/11/11 11:06:

       

       

      החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  

      בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

      ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

      אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

      התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

      נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

      בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

      -----------------
      * ראו: דו"ח ועדת הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).

       

       

        16/11/11 21:48:

      תודה אברמלה;

        13/5/11 16:52:
      מאוד מעניין. תודה
        13/5/11 14:12:
      חמישה מקצועות? באתונה התבסס הלימוד על מתמטיקה, מוסיקה והתעמלות. זה יכול לכלול את כל מה שצריך. השיטה שתיארת מבוססת על עידוד מוטיבציה ללמוד ומוטיבציה ללמד. נטו.

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין