פסח 2011 אנו מתאספים כל המשפחה,לארוחת חג שני אצל אמא נורית. האחיינית חן מתחילה לצלם ולתעד את כולנו כשלפתע היא שואלת אותי:"אור? מה עם הספר שאת כותבת?!" "אופס...דיי הזנחתי את הכתיבה !" אני משיבה לה.... "אבל את יודעת מה...הנה החזרת לי את המוטיבציה!" וכך ממשיכה את כתיבת ספרי מפסח ועד היום....ובכתיבתי היום הגעתי לפרק בו ,כמה מצמרר ...אחייני החייל איתמר אדלשטיין נהרג בתאונת דרכים מחרידה! ואז נזכרתי כי אנו נמצאים "רגע לפני יום הזיכרון" .... אז לזיכרו של איתמר ז"ל: אחיין יקר,אתה חסר, לאחיך בר,עידן ולאחיותיך שירן ונופר... אר בעיקר אתה חסר להוריך אשר לא מפסיקים לפקוד את מקום קבורתך במושב ומטפחים ללא לאות את חלקת מקום משכבך. מתגעגעת לשמחת החיים אשר ליוותה אותך בכל רגע ורגע בחיים ,מתגעגעת לאדרליין שזרם בכל עורק ועורק בגופך המלא חדוות חיים. נזכרת במסעותיך עם הטרקטורון במרחבי הגליל ,בצחוקך המתגלגל....ובמעשי הקונדס שהיו חלק בלתי נפרד בצמיחתך לאורך השנים. מכל בעיה או צרה ידעת לצאת ועם כל קושי ידעת להתמודד...זוכרת איך נסגרת באמטיה בביתי ומבלי יכולת לפתוח את הדלת,(אני כולי נסערת...לא יודעת איך לחלץ אותך), מצאת איך לצאת...דרך החלון!!! יצאת ואתה מביט בי עם חיוכך המחמם ואומר:"קטן עלי!" נזכרת איך צבעת את שיערך לבלונד....כן,כאן אצלינו הופעת כאשר ביקרת את הספר השכונתי וכמו מאחד מעשי הקונדס שלך החלטת להפוך את שיערך השחור לבלונד! זוכרת היטב את ידיך היוצרות....בעיקר פמוטי נוי דקורטיביים,שולחן סלון מהמם,מתלים בסגנונות שונים ועוד. אך בהגיעך לגיל הגיוס לצה"ל חזרת להיות חייל במראה הטבעי...ובחיוך הנצחי... היית גאה לעמוד מולנו במדים כאשר שני אחייך הבוגרים גם הם חובשי מדים.. שלושה אחים לבית אדלשטיין, מצולמים על הדשא מתחת לבית כחיילים גאים של צבא ההגנה לישראל. והנה רגע לפני יום הזיכרון אתה מופיע בפרק בסיפרי שמוקדש לך אחיין יקר שלי! הכתיבה עדיין ארוכה ...ויש עוד המון פרקים...חלקם תיעודיים...חלקם אישיים...וחלקם דמיוניים! ...זוכרת...ומעריצה..."רגע לפני יום הזכרון".... עלית לי בזכרון.... דודתך ה "קולית" כך קראת לי.. אורני כהן כל הזכויות שמורות& כהן אורני מאי 2011 |