בהתקדש עלינו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל...

בהיעטף השל השחור על גופה של האלמנה/האחות/האם/המשפחה השכולה כולה

כולם מרכינים ראש ולפתע זוכרים.

אני לא צריכה ימי זיכרון כדי לזכור אותך

אתה עולה במוחי יום יום

אני נזכרת בחיוך שלך,השיחות העמוקות

העיניים.

אלוהים העיניים האלה,הנוקבות,החדות

אלה שהכול יודעות.

והשנים חולפות ולמרות ההיגיון הבריא שאומר "די,צריך להרפות ולהמשיך הלאה"

אני לא שם,לא מסוגלת לשכוח וכל כך מתגעגעת.

בשנים האחרונות לא עליתי לקברך,בכל זאת יש לי בעל ומחוייבויות אחרות

אבל בכל יום שנה שלך,צום שחל ביום השנה הופך ליום הזיכרון הפרטי שלי.

אני נזכרת בך,במשפחה,בחברתי הטובה והיקרה שאיבדתי באותו היום בו עזבת את עולמנו.

תהא מנוחתך עדן ושה' יקום דמך

אמן!